מחבלים הם בני מוות. מחבל לא צריך לצאת חי מזירת פיגוע. מחבל שמגיע לרצוח ישראלים צריך לדעת שהוא לא חוזר לביתו, וגם לא מגיע לבית הכלא. אם המחבל יצא חי זה חבל מאוד, אבל זה גם מחייב אותנו לאמות מידה מסוימות. מרגע זה על מדינת ישראל לציית לא רק לחוק הדורש שהמחבל יובא בפני שופט, אלא גם לנורמות מוסריות.
אני מניחה שרוב מה שהתרחש במחנה שדה־תימן מאז 7 באוקטובר תקין ונדרש במסגרת חקירת מחבלים שפלים, שלצערנו שרדו את המפגש עם כוחות הביטחון. אך אפילו אם ב־0.01 אחוזים מהמקרים התרחש דבר החורג מנורמות המוסר – עלינו לחקור זאת.
החקירה נדרשת לא מתוך רחמים ואכפתיות למחבלים, אלא משום שאכפת לנו מעצמנו כחברה מוסרית שאינה מתעללת באחרים. יש צורך בחקירה כי היא מוצדקת, כדי להראות שאין מקום למעשים כאלה אצלנו, וכדי להוכיח – ולא רק לבית הדין בהאג – שיש לנו מערכת משפט עצמאית. החוקרים והשופטים שומרים עלינו מפני התפשטות אירועים לא מוסריים, ואולי גם מחקירות בעולם.
החקירה לא הייתה תופסת את הנפח התקשורתי שתפסה לולא אלפי המפגינים
הדברים הללו לא אומרים שאנשי המילואים שנעצרו – ששירתו תקופה ארוכה ולא פשוטה – אכן ביצעו את המעשים המיוחסים להם. בכל מקרה הם חפים מפשע עד שיוכח אחרת. ראוי היה שמעצרם יתבצע באופן אחר, ועדיין חובה לברר את הדברים עד תום.
החקירה לא הייתה תופסת את הנפח התקשורתי שתפסה בארץ ובעולם לולא היו מגיעים מאות או אלפי מפגינים ונבחרי ציבור לשדה־תימן ובהמשך גם לבסיס בבית־ליד. האינטרס של חיילי המילואים הללו עצמם הוא שתופנה פחות תשומת לב ישראלית ובינלאומית למקרה שלהם, כדי שיוכלו להוכיח את חפותם ולצאת לחופשי. תשומת הלב המוגברת רק תגרום לעולם להסתכל בזכוכית מגדלת על המשפט ולדרוש ענישה מחמירה.
המקרה הזה דומה לפרשת אלאור אזריה: אם נבחרי הציבור היו מתאפקים מלעשות הון פוליטי גבו של אזריה, הוא כנראה היה עומד לדין פיקודי או מקבל עונש קל בבית המשפט. מוטב שנבחרי הציבור יחשבו על חיילי המילואים שהם לכאורה דואגים לשלומם, וייתנו להם לנהל משפט שקט.
נבחרי הציבור הללו לא הקריבו רק את אנשי המילואים אלא גם את מדינת ישראל כולה על מזבח הפופולריות שלהם. הם התנהגו כאחרוני האנרכיסטים בפריצתם לבסיסי צה״ל. על מה ניסו להגן בהתנהגות הנפשעת הזאת? על ״הזכות״ להתעלל במחבלים עצורים? על מה הם מגוננים בכנסת? על ״הזכות״ של חרדים רבים להשתמט בזמן שהמילואימניקים הגיבורים מקריבים את חייהם? על מה הם מגוננים בתקשורת? על ״הזכות״ להכפיש את החוקרים והשופטים הצבאיים כאילו היו אויבי העם ולא חלק מהצבא שלו?
מתי הפך הימין למגן העוולות הלאומי? פעם הגן הימין, ואני בתוכו, על חיילים וקצינים שסירבו לגרש מבתיהם את תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, חיילים אמיצים שהיו מוכנים להיענש על סירובם לפקודה הלא מוסרית הזו, שדגל שחור מתנוסס מעליה. אין בדל דמיון בין מה שהיה אז למה שקורה עכשיו. אנחנו המחנה הלאומי, שמתגאה בחתירה לאחדות העם ולא לפיצולו, באהבת המדינה ולא בחתירה תחתיה, בתמיכה בחיילי צה״ל.
נזק גדול נגרם למדינת ישראל בדרך המעצר הלא נבונה הזו ובפריצה הלא אחראית לבסיסים, אבל עוד לא מאוחר לתקן. אסור לתת לאויבינו לחכך את ידיהם בהנאה ולחשוב שישראל מתפרקת מבפנים. חשוב מכך, אסור לתת לעם ישראל להתפרק ולהתרחק. מדינת ישראל הופקדה בידינו, ועלינו לשמור אותה יהודית, דמוקרטית ומוסרית.
אופיר דיין היא חוקרת במרכז למדיניות ישראל-סין שבמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
