יש הרבה טיעונים טובים לטובת עסקה עם חמאס שתביא לשחרור חטופים. אישית אני סבור שכל עסקה שכוללת תמורה ישראלית מעבר לחילופי אסירים בחטופים היא טעות, ושאסור להסכים למשוואה לפיה עסקת חטופים תכלול רכיבים הקשורים בעצם הישגי המלחמה. זה תקדים מסוכן מאוד, וישפיע לרעה על עצם היכולת של ישראל להשיג הישגים צבאיים ולהחזיק בהם בעתיד. למרות שאופנתי לבחון את המתרחש בדרום מתוך אווירת דכדוך, ישנם יש בעזה הישגים משמעותיים מאוד שחשוב לשמור עליהם, ושהושגו במחיר כבד.
אחרי שזה נאמר, כן, אפשר להבין חלק גדול מהטיעונים של מצדדי העסקה, ואת הרצון לבצע אותה בהקדם, כדי להציל מספר רב ככל הניתן של חטופים, אבל באמת שקשה להבין את הטיעון שצץ בתקופה האחרונה, לפיו עסקה כזו משתלמת כי היא תדחה את המלחמה בחיזבאללה ובאיראן.
האסטרטגיה ארוכת הטווח של איראן היא להקיף את ישראל בטבעת אש, ולהתיש אותה במלחמה בצבאות הטרור שהקימה סביבה. צבא הטרור המשמעותי ביותר אותו הקימה איראן סביבנו הוא חיזבאללה, שהוא הבריח התיכון של האסטרטגיה האזורית שלה. מטרתו של חיזבאללה היא לשמור על איום בחזית הצפונית ובכך להרתיע את ישראל מפעולה מול איראן, ולהיות מוכן ליום פקודה.
ב-8.10.23 התרחשה מבחינת האיראנים תקלה – חיזבאללה מצא את עצמו מעורב במלחמת התשה מול ישראל, במועד שבו לאיראנים אין שום אינטרס להבעיר את האזור כולו. ההפך הוא הנכון – איראן קרובה לגרעין מאי פעם, ולאבד את חיזבאללה במלחמה עם ישראל כעת, קל וחומר להיכנס למלחמה ישירה עמה, יהרוס את מה שנבנה בסבלנות עשורים.
במידה רבה, חלק מהאסטרטגיה האיראנית כבר נהרס. ראשית, עוד לפני שהמלחמה בחיזבאללה הפכה לכוללת, ארגון הטרור השיעי איבד חלק ניכר מדרגי הפיקוד שלו, ואם תיפתח מלחמה, הוא יתחיל אותה מנקודת חולשה, שקשה להאמין שיגיע אליה אי פעם בעתיד, אולם מעבר לכך – איראן מוצאת את עצמה מתקרבת למעורבות ישירה במלחמה בישראל, התפתחות ממנה ניסתה להימנע בכל כוחה, בשל ההבנה שיהיה לה קשה להגביל את הסכסוך עם ישראל לבדה, וייתכן בהחלט שתמצא את עצמה מעורבת בסכסוך נרחב, אשר עלול לסכן את עצם קיומו של המשטר האיראני הלא פופולרי.
לישראל יש הזדמנות כעת, ואפילו חובה, להרחיק את איום חיזבאללה מגבולה ולהופכו לאיום נסבל. אם יש לקח שלמדנו מטבח 7 באוקטובר הוא שאיומים לא נעלמים, ולקח נוסף שלמדנו הוא שצבאות הטרור שמתארגנים סביבנו לא קופאים על השמרים, אלא הופכים למאיימים ומסוכנים יותר. המחשבה כאילו ישראל תוכל להפסיק כעת את המלחמה, להתחזק מהר מאויביה, ולהתחיל מלחמת מנע, היא פנטזיה שמנותקת מהתנהלות מדינת ישראל וצה"ל, מהתנהלות המערכת הבין לאומית והמזרח התיכון, ומהשעון הגרעיני המתקתק בטהרן.
אף אחד לא רוצה מלחמה. ישראל היא מדינה ששואפת באופן העמוק ביותר לשלום. אך משמלחמה כזאת נגזרה עלינו, אם לא כעת אז בשנים הקרובות, המשך ההמתנה להזדמנות של הצד השני לפתוח בה עלול לגרום ל-7.10 להיראות כמו אנקדוטה היסטורית. ישראל חייבת לפעול והזמן לפעול הוא עכשיו. האפשרות שמלחמה מול חיזבאללה תתפתח למלחמה אזורית מול איראן, במעורבות מספר מדינות ועם גיבוי, לפחות מסוים, של המערב, היא לא איום. היא הזדמנות שעלינו לקחת. לא כי אנחנו רוצים מלחמות – אלא כי אנחנו רוצים לחיות.
