יותר מעשרה אירועי ירי, ניסיון שיגור רקטות לעבר השרון, ולפחות חמישה אירועי פיצוץ מטענים נרשמו במקומות שונים בצפון השומרון בשבועיים האחרונים. בנס "רק" שלושה נפצעו – שניים מפיצוץ מטענים בגלבוע, ואחד מפיצוץ בחווה סמוך לחרמש, המשקיפה על תחנת הכוח בחדרה. זהו חלק ממערבולת הטרור ההולכת ומסלימה בכל רחבי יהודה, שומרון וקו התפר: מטענים, ירי על יישובים ועל הנוסעים בכבישים, וניסיונות לירי רקטי. במילים אחרות, השטח בוער.
כשם שהדרום־לבנוניזציה בעזה הייתה ידועה מראש, כך גם העזתיזציה בצפון השומרון. התוצאות של הגירוש ויציאת צה"ל מהשטח ניצבות במלוא כיעורן לא רק ברצועה, אלא גם במרחב הענק שבין הבקעה לשרון, בין שכם לג'נין, השולט באש ובתצפית על החלק הצר ביותר במותניים הצרים ממילא של "ישראל הקטנה".
רק לחלקנו הן היו ידועות מראש. היו שהזהירו מהבריחה בזמן אמת, וטענו ש"מי שבורח מעזה – עזה תרדוף אחריו"; היו שאמרו שג'נין וטולכרם יהפכו לעזה. אבל גנרלים, פוליטיקאים, אנשי תקשורת ומומחים הבטיחו בזחיחות ש"ההתנתקות טובה לביטחון", ושאם רק יעזו – "נראה להם" ונכבוש הכול בחזרה.
גם היום הם מסרבים להתרגש מהעזתיזציה של צפון השומרון, וממשיכים לנפק אזהרות בנוגע לחשיבות שימור האויב הרש"פי. הם מפיצים חזיונות בדבר קלות חידוש המלחמה וכיבוש עזה במקרה של עסקה מופקרת, שהם דוחפים במרץ לקיומה. מי שעדיין לא התפכח מהתרסקות "חלום" אוסלו – שכלל מתן שטח, כלי נשק, לגיטימציה בינלאומית וחופש פעולה לאויב – ספק אם יתפכח אי פעם.
בשמחת תורה נפל דבר בישראל. למרות הביקורת הכבדה על ניהול המלחמה, הגישה ותפיסת ההפעלה בעזה השתנו. למרבה הצער, השינוי בגזרת הדרום טרם טיפס במעלה ההר, וביהודה ושומרון מערכת הביטחון נתקעה ב־6 באוקטובר. מצמרת שב"כ והצבא, כולל הרמטכ"ל ומפקד פיקוד המרכז – בעיקר היוצא, ונקווה שמחליפו ינהג אחרת – ועד לראש הממשלה בנימין נתניהו והשר יואב גלנט, הקונספציות הישנות חוגגות.
כבר שנים ההנהגה מסרבת להכיר במה שמתרחש כאן. שר הביטחון בני גנץ, הרמטכ"ל אביב כוכבי ואלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס המעיטו בעבר בפעילות הצבאית בג'נין במטרה לייצר "יחסים בוני אמון" בתקווה שמעון־פרסית שהרשות הפלסטינית תדאג לביטחוננו, וכבר אז "ראינו להם" את הקונספציה. היינו צוחקים מהרטרו לשנות התשעים לולא הבדיחה הייתה על חשבון חיי תושבי תל־אביב, בני־ברק ואלעד, שנרצחו באכזריות בידי מחבלים מצפון השומרון.
ומה הייתה תגובת הקונספציה "הנחרצת" לטרור? במקום לצאת לחומת מגן 2, סגרו את מרחב הגדר. כך אפשר לוודא שאף פיגוע לא יזלוג חלילה למרכז, והכול יישאר ביהודה, שומרון ובקו התפר. המדיניות הזאת הביאה לרצח מאיר תמרי הי"ד מחרמש, שהותיר אחריו אלמנה צעירה ויתומים קטנטנים. זהו קורבן אחד בסדרת פיגועים בלתי נגמרת נגד יישובי צפון השומרון, הגלבוע, השרון והתענכים, שכולם סופגים טרור יום־יום וללא הפסקה. ההר היה למפלצת.
אך בצמרת כמו מאומה לא קרה, אותה הדומייה וגם אותה התפאורה. פעילות כוחותינו תוגברה, ומחסלים לעיתים "פצצות מתקתקות" מהאוויר, אבל הנחות היסוד ותפיסות ההפעלה נותרו כשהיו. הקצינים, השרים וראש הממשלה השלימו בפועל עם קיומם של מאות חמושים המאורגנים ומאומנים בגדודי טרור. אל תטעו במבצעי אחיזת עיניים כמו מבצע בית וגן בקיץ 2023. זה היה אירוע מוגבל בזמן ובמקום, בהובלת גלנט, נתניהו, הרצי הלוי ופוקס, עם בקושי 13 מחוסלים. טיפה בים, הצגה לציבור.
כולם ידעו אז וכולם יודעים עכשיו: אי אפשר לברא ג'ונגל טרור ושנאה, שצמח פרא במהלך שנות אשליות והזנחה, בעזרת מכסחת דשא – גם אם היא הכי מתקדמת בעולם. כדי לחסל את הטרור ביהודה, שומרון ועזה, אין תחליף מתוחכם, כירורגי או הגנתי לאמצעים ההתקפיים הישנים: כיבוש השטח וטיהורו, חיסול המחבלים, השמדת אמצעי הלחימה, ולאחר מכן יצירת נוכחות צבאית קבועה, המלווה בהתיישבות יהודית נרחבת.
כל עוד מחבלים עוטי סרטים צבעוניים, מאובזרים במיטב אמצעי הלחימה ועטופים בדגלי אש"ף מסתובבים ומתאספים לאור יום ובחופשיות ברחובות ג'נין, טולכרם ושכם, תדע כל אם עבריה שהצמרת עדיין עמוק בקונספציה. בכל הזירות, כולל בזירה המשפטית, אנו פועלים לאט, מעט ומאוחר מדי. אחרי 1,500 קריאות השכמה, לאורך שנים של "מצב נודניק" בשעון המעורר של המציאות, הגיע הזמן שכולנו, ובעיקר ההנהגה הצבאית והמדינית – נפקח עיניים ונתעורר.
