1 החלטת הנהלת "רשת" להדיח את יוליה שמאלוב-ברקוביץ' מתפקיד מנכ"לית חדשות 13 הייתה צפויה. הכתובת הייתה על הקיר מהרגע שבו על אף הטיעונים המשפטיים החלשים מאוד שהציגו העותרים נגד המינוי (ועד עובדי חדשות 13 וארגון העיתונאים), החליטו השופטים להוציא צו על תנאי נגד המינוי.
"מבלי לטעת מסמרות לגבי מעמדה של חברת החדשות ומעמדם של נציגי הרשות השנייה בדירקטוריון חברת החדשות, ובהינתן פערים עובדתיים הנוגעים להליך בחירתה של שמאלוב-ברקוביץ' – ניתן בזה צו על תנאי המורה להנהלת חדשות 13 ליתן טעם מדוע לא תבוטל ההחלטה למנות אותה למנהלת ולעורכת הראשית של חדשות 13 ומדוע לא תורה מועצת הרשות השנייה, לנציגי הציבור שמונו על ידה למועצת המנהלים של חברת החדשות לקיים הליך תקין חדש לבחירת מנהל ועורך לחברת החדשות", כתבו השופטים וחרצו את גורל המינוי, מבלי שנדרשו כלל "ללכלך את הידיים" בכתיבת פסק דין.
2 ספק רב אם יוליה שמאלוב-ברקוביץ' מתאימה לנהל את חדשות 13. אלא שאחת הפריבילגיות של כל עסק פרטי היא הזכות לבחור מנהל גרוע ולשלם על כך את המחיר. ייתכן שהמינוי הזה היה פוגע פגיעה קשה בחדשות 13, אבל איש איננו יכול לאסור על בעל שליטה ועל דירקטוריון בחברה פרטית לפגוע בחברה. אפילו לשופטי בג"ץ אין את הזכות להתערב בכך.
זו הסיבה שבעטייה הקדישו העותרים חלק ניכר כל כך מהטיעון של נציגם בבית המשפט, עו"ד נדב וייסמן, על מנת להוכיח באותות ובמופתים שבניגוד לכל אינטואיציה משפטית בריאה חברת חדשות 13 היא 'גוף דו-מהותי', כלומר גוף שיש לו גם מאפיינים של חברה פרטית – אך לא פחות מכך מאפיינים של גוף ציבורי שניתן לעתור לבג"ץ נגד החלטות המתקבלות בו. אם חדשות 13, או לפחות הדירקטורים המתמנים לדירקטוריון שלו מטעם הרשות השנייה, אינם "גוף דו-מהותי" העתירה שהוגשה לביטול המינוי אמורה לקרוס כמו מגדל קלפים. לא נותר בה דבר. שהרי אם אין לבג"ץ סמכות לדון בעתירה – אין עתירה.
3 אז מה עושים שופטים שנתקלים במחסום בלתי עביר? עוקפים אותו. וכך קיבלנו "צו על תנאי" משונה כזה, שבו מצד אחד השופטים אינם מכריעים בשאלת המעמד של חדשות 13 ושל הדירקטורים מטעם הרשות השנייה, אבל מצד שני מורים להם להתייצב ולנמק מדוע לא יבוטל המינוי. איך אפשר לבנות קומה שנייה בלי יסודות וקומה ראשונה? מסתבר שהשופטים יודעים היטב איך עובד "אפקט בג"ץ", וסומכים על כך שהוא יעבוד.
אם השופטים היו חוששים שייאלצו להגיע לשלב שבו יצטרכו לכתוב פסק דין, הם היו נדרשים לבסס את הקביעה שחדשות 13 הוא גוף דו-מהותי, או לפחות להחיל כללים כאלו על הדירקטורים מטעם הציבור. בפסק דין לגופה של עתירה לא היה ניתן לוותר על השלב הזה. אולם, השופטים ככל הנראה העריכו, ובצדק רב בדיעבד, שלא יהיה בכך צורך. האיתות יספיק והחברה תציית ללא צורך בהשלמת ההליך.
השופטים, ותומכי בית המשפט, יוכלו להיתמם ולטעון שבג"ץ לא קבע דבר, וחברת חדשות 13 החליטה את שהחליטה משיקוליה בלבד. הם אף יוכלו לטעון, כלשון החלטת בג"ץ, שהשופטים לא "נטעו מסמרות" בנוגע ל"מעמדה של חברת החדשות ומעמדם של נציגי הרשות השנייה בדירקטוריון חברת החדשות", וממילא לא נדרשים כלל לנמק קביעה מופרכת כאילו מדובר בגופים דו-מהותיים.
4 כך עובד בנושאים רבים "אפקט בג"ץ". בלי פסקי דין, באיתותים בלבד. השופטים מאותתים, הנמענים מצייתים, והכל מתיישר כביכול מעצמו. כך קורה בעתירות ביטחוניות רבות, כך מתרחש לא פעם בסוגיות הגירה שמגיעות לפתחו של בית המשפט, וכעת גם בעולם התקשורת. זו השיטה, שעבדה היטב גם הפעם, ואין שום סיבה להניח שהשופטים לא יעשו בה שימוש מושכל ומועיל מבחינתם – גם בפעם הבאה.
