לבמאי גיא נתיב יש חוש טיימינג מדהים. באוגוסט שעבר עלה לאקרנים "גולדה" שלו, שהחזיר אותנו למערכת יום כיפור הגורלית רגע לפני פריצת מלחמת 7 באוקטובר. כעת, בתקופה שבה המתיחות הנפיצה עם איראן נמצאת בשיא שלא היה כמותו, מציג נתיב את "טאטאמי" – שיתוף פעולה חסר תקדים של במאי ישראלי ובמאית איראנית, זאר אמיר איברהימי שאף מככבת בו, המגולל בהשראת אירועים אמיתיים מותחן ספורט פוליטי שגיבורתו היא ג'ודאית איראנית הנקלעת לעימות מול שלטונות ארצה על רקע מפגש אפשרי עם מתחרה ישראלית. את הסרט הפיקה קשת סטודיוס.
ליילה חוסייני (אריאן מנדי) היא לוחמת ג'ודו מוכשרת המשתתפת בטורניר אליפות העולם לנשים בגאורגיה. לאחר ניצחונות במספר סיבובים, המאמנת שלה, מרים (אמיר איברהימי), מקבלת הוראה מהממונים עליה לפרוש מהתחרות כדי לא להגיע למצב של התמודדות מול הלוחמת הישראלית. אם תסרב ליילה לפקודה ותבחר להגשים את חלומה לזכות במדליה, תהה זו קריאת תיגר על שלטון הטרור של הרפובליקה האסלאמית שתציב את בני משפחתה בסכנה מיידית.
עיקר עלילת "טאטאמי" מתרחש בלוקיישן אחד במשך יום. הסגירות והצמצום הללו הם המאפיינים הסגנוניים הדומיננטיים בסרט שמנוצלים במגוון דרכים ליצירת תחושת לחץ וקלסטרופוביה. כך, כדי להדגיש את עולמה חסר המוצא של גיבורתם, נתיב ואמיר עורמים סביבה שכבות על גבי שכבות של מעטפות חונקות – החל בכיסוי הראש העבה שעליה לחבוש גם במהלך הקרבות המיוזעים, דרך תנועות המצלמה במסדרונות המתחם הצרים ועד לבחירה בפריים צילום ריבועי קטן ותוחם ובגוני שחור־לבן מדכאים ונטולי חיות. אך לעומת המבע הקולנועי העשיר, עלילת טאטאמי מתגלה כדלה מעט. בסופו של דבר לא הרבה מתרחש כאן, ולאחר מספר קרבות ועוד עימותים בין ליילה למאמנת שלה עולה תחושה קלה של חזרתיות.
כדי להתמודד עם נקודת התורפה הזו בחרו היוצרים לביים את הסרט בקצב מהיר, תוך תנועה קדחתנית בין קרבות הג'ודו המתישים לדרמה מאחורי הקלעים שמשמרת את המתח ומאיצה את דפיקות הלב. אבל קיימת גם בעיה מהותית יותר שעליה הסרט מתקשה להתגבר, ועניינה חולשה הקיימת בבחירתה הגורלית של הגיבורה. הסרט אינו מצליח לשכנע כי התעקשותה של ליילה להמשיך לנסות לזכות במדליה שווה את מחיר סיכונם המיידי של בני משפחתה ומשפחת המאמנת שלה. למעשה, במהלך החצי הראשון קל יותר לצדד במרים, שטוענת כלפי ליילה כי היא פועלת באנוכיות ובילדותיות, מלהזדהות באופן מלא עם הגיבורה ועם צדקת דרכה.
ברור שהרצון העז להגשמת חלום הזכייה בטורניר הוא רק הזרז, ובסופו של דבר מתואר כאן מאבק חשוב וגדול יותר לחופש מעריצות ולשחרור נשי בפרט. אבל מבחינה דרמטית זהו עדיין קודם כול סיפור על ספורטאית שאפתנית בטורניר ג'ודו, לא מניפסט פוליטי על לוחמת חופש, והבחירה שעושה הדמות חייבת להיות משכנעת ברמת עלילת הסרט. הערך המוסף הערכי – ולא משנה כמה הוא חשוב ומהדהד – צריך להישאר ברקע כתולדה של האירועים. התוצאה היא דרמת מתח פוליטית מעניינת ואפקטיבית למדי, אך לנוכח הנושא הנפיץ שבמרכזה היא מעט מפוספסת. במקום "איפון" דרמטי מטלטל, נותר "ואזארי" החלטי פחות.
טאטאמי, ארה"ב, אנגליה 2023, בימוי: גיא נתיב וזאר אמיר איברהימי. 105 דק'
