כשילד קטן מניח את ידיו על עיניו וחושב שאף אחד לא רואה אותו, זה נחמד וחינני. כאשר מדינה פועלת כך, זה מסוכן וקטלני. שר האוצר מתעקש לשים את ידיו על עיניו, הנזק נעשה בכל יום והתהום מתקרבת. במשק משפחתי סביר, כאשר ההוצאות עולות על ההכנסות, עוצרים ומחליטים איפה מקצצים, אילו עבודות נוספות לוקחים ואיך נערכים להמשך. משפחה לא אחראית הולכת לבנק או חלילה לשוק האפור, מלווה כסף בריבית קצוצה ואומרת ה' יעזור.
לפני כשמונה חודשים, בזמן הכנת תקציב 2024, הערכנו שמדינת ישראל צריכה להיערך לגירעון של 7% לפחות, והבהרנו שכל סכום שלא יקוצץ עכשיו, יעלה לנו בריבית דריבית בעתיד. חשבנו שתקציב 2024 אינו אחראי, ושהוא יגדיל את הפער בין ישראל לעולם ויגרור הורדות דירוג ואובדן אמון. אנשי האוצר טענו מנגד כי הגירעון לא יעלה על 5%, ועל בסיס ההנחה הזו גובש תקציב 2024.
שר האוצר לא היה מוכן להוביל כלכלה אחראית. הוא העריך שהגירעון יהיה נמוך גם מהערכות מומחי האוצר, ולכן אִפשר להעביר תקציב חסר אחריות, להמשיך ולשלם כספים למשרדים מיותרים, לדחות את עליית המע"מ בשנה, לא לקצץ בתשלומי העברה, לדחות הסכמות עם ההסתדרות על הקפאות שכר בשירות הציבורי, שהרי אין מה לדאוג, נבזבז ונחגוג וה' יעזור. אבל ה' עוזר בעיקר למי שעוזר לעצמו. כעת, לאחר הכישלון הכלכלי של שנה זו, אנו עוברים מה' יעזור לטריטוריה של ה' ירחם.
בהכנת התקציב הניח האוצר כי סד"כ המילואים הגדול יסתיים לכל המאוחר ברבעון הראשון של 24'. אבל אי אפשר לתכנן תקציב על בסיס חלומות אופטימיים. נכון, גם אנחנו טעינו; אפילו התחזית הפסימית יחסית שלנו, התבררה כאופטימית לעומת המציאות. גם אם לא תפרוץ מלחמה מלאה בצפון, השנה הנוכחית תסתיים בגירעון של למעלה מ־8%. אם תהיה מלחמה עצימה, מי יודע לאן נגיע. עד כה הוציאה המדינה למעלה מ־200 מיליארד שקלים על צורכי המלחמה. איש לא האמין כי שנת לימודים נוספת תיפתח עם רצועת ביזיון בצפון הארץ, ועם למעלה מ־100 אלף מפונים.
החודש תיאלץ הממשלה לבצע קיצוץ נוסף בתקציבה, כדי לאפשר תשלום למפונים עד סוף השנה. שוב יקוצצו הביטחון האישי של כולנו, התשלומים לניצולי השואה, ומערכות החינוך, הבריאות והרווחה. במקום לפעול בצורה מושכלת ומאורגנת, יבוצע שוב קיצוץ רוחבי, כמיטב המסורת. משמעותה של השיטה הזו הוא סירוב להציב סדר עדיפויות. ואולם בזמן מלחמת קיום, חובה לתעדף וחובה לקבל החלטות קשות. ללא החלטות קשות, פתיחת הסכמים, שינוי סדרי עדיפויות וקיצוץ כספים מיותרים לא נוכל להתחמש כראוי, לא להגדיל את מספר הלוחמים ולא לנצח במלחמה. בנוסף, מדינה שנשענת על אותם אנשי מילואים נפלאים שיובילו גם את כלכלתה וגם את ביטחונה, חייבת להשקיע באוכלוסיות אלו. לא מענקים ולא אתנן פוליטי, אלא שינוי גישה תקציבית. מי שמשרת מקבל, ומי שלא – שלא יצפה לתקציבים וג'ובים בעת הזו.
ממשלת ישראל לא קיימה אף דיון משמעותי ופורץ דרך על מה כן אפשר לעשות, וכיצד כן ניתן להגיע לצמיחה. כיצד ניתן להתגבר על משבר הנדל"ן. איך אפשר לפעול גם השנה ולהשקיע בטכנולוגיית הבינה המלאכותית, מחשוב וביולוגיה סינתטית, ובהכשרת עובדים למעבר מתעשיות מרובות כוח אדם לתעשיות חכמות. מדינת ישראל מתבוננת במגמות עולמיות אלו ולא עושה דבר. כאשר שר האוצר מסביר שהוא מנהיג מדיניות כלכלית ימנית ולכן לא בוחר באילו תחומים הממשלה משקיעה, הוא פשוט מוכיח עד כמה הוא לא מבין מהי כלכלה ימנית ובאיזה אירוע אנו נמצאים.
האמון הכלכלי בממשלה הולך ויורד. אנו מבטיחים ולא מקיימים, בורחים מהחלטות קשות, ומסרבים לקיצוץ חד בהוצאות. מומחים מכל העולם שואלים אותנו: האם ייתכן שהנס הכלכלי הישראלי מסתיים? האם כעשרת אלפים האנשים שהם הבסיס לצמיחת ההייטק בישראל יקומו ויעזבו? הנדע להשקיע במשרתים ובמשלמים, שמחרפים את נפשם בשדה הקרב ובשדה העבודה, או שנמשיך בדילים פוליטיים?
אולי עם לבדד ישכון, אבל בכלכלת העולם יתחשב. אין ברירה, הוא חייב להתחשב.
בדרך למיתון
ראש אגף התקציבים התריע והזהיר במכתב ששיגר בשבוע שעבר לשר האוצר, כי ללא קיצוץ של 30 מיליארד שקלים לא נוכל להעביר תקציב בשנת 2025. כדרכו הוא אופטימי מאוד; אנו סבורים שקיצוץ לבדו לא יספיק, ללא השקעות ומעשים שיובילו לצמיחה. אבל שר האוצר מתעלם אפילו מפניות אגף התקציבים. הגענו לראשית חודש אוגוסט, ואין דיוני תקציב. ללא העברת תקציב עד סיום חודש דצמבר, נגיע לחוסר אמון מוחלט בכלכלת ישראל ולהידרדרות שלא ניתנת לבלימה. המצאות חסרות אחריות כמו "נבנה את התקציב על אקזיטים (כמו וויז)" התבדו, כמו כל נבואת שקר. או "בואו נשחרר רווחים כלואים", אמירה שמשמעותה: נרוויח משהו לטווח קצר, ונשלם מחירים יקרים לטווח ארוך. הגישה הזו דומה במהותה לדברי הנביא ישעיהו: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת".
יום אחד תבין הממשלה כי בהיעדר כסף לא נוכל להמשיך ולהילחם. יום אחד עלול שר האוצר לגלות כי העולם מפסיק להלוות לנו כסף, תהיה הריבית אשר תהיה, כי לא יאמינו ביכולת שלנו להחזיר. ייתכן שבאותו יום הוא יהיה מוכן לקצץ מעט בתקציב ולעשות משהו. זה עלול להיות מאוחר מדי. חייבים לקבל את ההחלטות הקשות עכשיו. עכשיו.
השבוע קיבלנו הצצה מה קורה למדינה שמפזרת כסף בלי חשבון. הבנק המרכזי היפני העלה את הריבית כדי להתמודד עם האינפלציה, שכן כלכלת יפן מבוססת על ייבוא ומטבע הין נחלש מאוד בשנים האחרונות. העלאת הריבית היפנית הקריסה את השוק, וכל החוגגים על הכסף החינמי היפני התעוררו עם כאב ראש.
אנחנו בדרך למיתון. צר לנו לומר את זה, אבל זו האמת. תתכוננו. לא מאוחר מדי למתן אותו ולהתחיל להתנהל אחרת. להקשיב מעט לנגיד, לאנשי המקצוע במשרד, לאנשי עסקים וכלכלה שמכירים את הכלכלה העולמית והישראלית. שר האוצר שם יד על עיניו ואומר "שמע ישראל". אבל שמא הוא יעצור רגע להקשיב?
מייקל איזנברג הוא איש עסקים, שותף בקרן הון סיכון אלף ויו"ר השומר החדש. אביעד פרידמן הוא איש עסקים ויזם חברתי, לשעבר מנכ"ל משרד השיכון ויו"ר החברה למתנ"סים
