תושבי לבנון חוששים: תרמית פונזי עלולה למוטט את כלכלת המדינה

בשנים הראשונות האינפלציה ירדה במהירות, ההשקעות מחו"ל פרחו ומחירי הנדל"ן עלו. אבל מתישהו העסק התחיל לקרטע

לפי הדו"ח האחרון של הבנק העולמי שפורסם לפני חודשיים, העוני בלבנון גדל ביותר מפי שלושה בעשור האחרון, והגיע ל־44% מכלל האוכלוסייה. האינפלציה שם "חגגה" לאחרונה ירידה ראשונה מ־100% בארבע השנים האחרונות, הלירה הלבנונית איבדה רלוונטיות אחרי שהתרסקה ליחס של 1:10,000 מול הדולר, והתושבים משתמשים בעיקר בדולרים במזומן. הבנקים מגבילים את האפשרות למשוך מהם כסף, ואזרחים מבצעים שוד אלים כדי לגשת לכספים שהפקידו. איך הלבנונים הגיעו למצב הזה? כל השבילים מובילים לאדם אחד בשם ריאד סלאמה.

סלאמה התחיל את דרכו כמנהל תיקים בבנק ההשקעות מריל־לינץ'. הוא חי בין פריז לביירות וטיפל בתיקיהם של לקוחות עשירים, אחד מהם היה לא אחר מרפיק אל־חרירי. כשזה נבחר לראש ממשלת לבנון, הוא הביא איתו את סלאמה וב־1993 הצניח אותו לתפקיד נגיד הבנק דו ליבן – הבנק המרכזי של לבנון. סלאמה נשאר בתפקיד הזה 30 שנה, שיאן עולמי באורך כהונת נגיד.

זו לא האנומליה היחידה לאורך שנות כהונתו. בנק דו ליבן הוא גם הבנק המרכזי היחיד בעולם שהוא גם בעליה של חברת תעופה וגם מחזיק בחברה המנהלת קזינו, משל אירוני על אופן ניהול הכלכלה של לבנון בידי סלאמה. אבל ב־1993 העתיד עוד נראה אופטימי יחסית. לבנון התאוששה מ־15 שנות מלחמת אזרחים ואל־חרירי השאפתן החל לשקם את הכלכלה שלה, גביית המיסים והכנסות הממשלה חזרו אט אט לעלות. הבעיה הייתה שתוכניות השיקום עלו, כדרכן של השקעות גרנדיוזיות, הרבה מאוד כסף, יותר ממה שהיה לממשלה.

הקוסם בארץ חוץ

כאן נכנס לתמונה ריאד סלאמה. הוא ניסה לעודד השקעות חוץ בכלכלה הלבנונית ועל הדרך להילחם באינפלציה ולייצב את המשק, אז ב־1997 הוא הימר בגדול: הצמדת הלירה הלבנונית לדולר. מה זה אומר בפועל? סלאמה קבע שמאותו היום והלאה דולר אחד שווה 1,507.5 לירות, וכי הממשלה מחויבת לשמור על היחס הזה בכל מצב. אם יהיו משברים, והיו, בנק דו ליבן ייאלץ למכור את רזרבות הדולרים שלו כדי לשמור על הלירה, וככה בעצם לחסל את מאגר המטבע הזר שלו.

הבעיה חמורה יותר במדינה כמו לבנון, שאין לה כמעט ייצוא, כך שכסף זר זורם בעיקר החוצה ולא פנימה. בקיצור, לסלאמה היו שני כאבי ראש עצומים – איך מחזיקים ממשלה שנמצאת בגירעון תמידי שהולך וגדל, ואיך מחזיקים כלכלה שהמטבע שלה צמוד לדולר בזמן שהיא מדממת דולרים. את התרופה הוא מצא במקור מפתיע: התפוצות. או אם תרצו, לבנוניוּת התפוצות.

רוב הלבנונים בעולם כלל לא חיים בלבנון. בארץ הארזים מתגוררים כ־5.5 מיליון תושבים, וההערכות הן שבין 7 ל־14 מיליון בעלי מוצא לבנוני חיים בגלות, רבים מהם במדינות דרום אמריקה. סלאמה הבין שלחבר'ה האלה יש סימפטיה למולדת, אולי גם קשרי משפחה ומסחר, וחיזוק הקשרים איתם יכול להיות מקור מצוין להכנסת מטבע זר לתחומי המדינה. ואכן, בתחילת שנות האלפיים העבירה הפזורה הלבנונית לתוך לבנון דולרים בשווי של יותר מ־25% מהתוצר הלאומי.

גם בהשוואה בינלאומית לא היה לזה אח ורע. אפילו במדינות המזוהות עם עובדים זרים ששולחים כסף הביתה כמו הפיליפינים, הודו, מקסיקו או מצרים. המספרים אפילו לא התקרבו להיקפי ההעברות בדולרים שביצעו הגולים הלבנונים בשנים הראשונות של המילניום. סלאמה הפך את גורלה הכלכלי של לבנון לתלוי לחלוטין בטיב הקשר עם הקהילות בתפוצות.

בשנים הראשונות זה עבד. האינפלציה ירדה במהירות, ההשקעות מחו"ל פרחו ועשו חשק גם למשקיעים מהמפרץ הפרסי, מחירי הנדל"ן עלו, ואפילו מלחמת לבנון השנייה ב־2006 לא סדקה את התדמית המוצלחת של נגיד בנק דו ליבן. עד 2010 אחד מכל חמישה לבנונים החזיק במרצדס. את סלאמה הם כינו "הבטחת הזהב" להמשך צמיחתה של לבנון, הפופולריות שלו גברה, וכהונתו הוארכה עוד ועוד.

בור מהונדס פיננסית

אבל מתישהו, כמו תמיד, העסק התחיל לקרטע. מלחמת האזרחים בסוריה הביאה ללבנון גל של מיליון וחצי פליטים (לפי הערכות, הקליטה הרשמית נמוכה יותר) וערערה את הפריחה הכלכלית. בסוף שנת 2015 הרוחות בלבנון סערו אחרי שהתברר שהבנק המרכזי, בהובלת ריאד סלאמה, תמך בסתר בשני בנקים מסחריים וסבסד אותם בנדיבות לאחר שהגיעו כמעט לחדלות פירעון. אז המציא סלאמה את צעדי "ההנדסה הפיננסית" כדי לשמור על זרם דולרים יציב שייכנס למדינה.

ככה זה עבד: בנק דו ליבן הציע לבנקים מסחריים ריבית גבוהה ב־5־9 אחוזים מהריבית הבין־בנקאית המקובלת, אם יפקידו אצלו דולרים. הבנקים הלבנוניים הבינו שיש פה מכונת כסף, וכל מה שהם צריכים לעשות זה להשיג עוד ועוד דולרים. אז הם פתחו סניפים רבים בחו"ל והציעו ללבנונים גולים תשואות חלומיות אם ישקיעו את כספם אצלם. ככה הכניסו הבנקים כסף בלי הצורך להתעסק בכאב הראש הרגיל של הצעת הלוואות, סינון לקוחות וסיכון האשראי.

בקיצור, בנק דו ליבן לקח דולרים מהבנקים המסחריים (שלקחו מתושבי התפוצות מחו"ל) והבטיח להם החזר גבוה במיוחד, אבל לא היו לו דולרים משל עצמו והוא מימן את ההחזרים על ידי הלוואות מתושבי תפוצות אחרים. במילים אחרות: ריאד סלאמה ניהל הונאת פונזי עצומה בהיקף של מדינה שלמה. בתוך ארבע שנים 70% מכל פיקדונות מטבע החוץ של הבנקים הלבנוניים הופקדו בבנק המרכזי, והם היו תלויים בסלאמה יותר ויותר. הרזרבות בדולרים של הבנק המרכזי עלו למראית עין, אבל אם היו מנכים את התחייבויותיו לבנקים ודרכם ללבנונים ברחבי העולם היו מגלים את האמת העירומה: לא היו לו דולרים בכלל.

סלאמה הגדיל לעשות והחל להתפרע אפילו יותר. ממשלת לבנון הנפיקה איגרות חוב בדולרים אבל לא הציעה ריבית גבוהה עליהן מכיוון שהייתה שקועה בחובות קודמים. אחרי ששום משקיע לא רצה את איגרות החוב הללו, בנק דו ליבן רכש את כולן והמדינה הלוותה דולרים לעצמה. סלאמה רכש את האג"חים ב־12.7 מיליארד דולר ומכר אותן בסבסוד לבנקים הלבנוניים. כך תפס מבחינתו שתי ציפורים במכה אחת: הזרים דולרים למערכת וצמצם את הגירעון של ממשלת לבנון.

דבר נוסף שסלאמה לקח מעולם התרמיות הפיננסיות הגדולות בהיסטוריה, הוא טריקים של "חשבונאות יצירתית": נגיד הבנק המרכזי אישר לבנקים להציג את הכסף המסובסד כרווח מוכר, וגם אפשר להם להציג רווחים עתידיים זניחים כרווחים בהווה, וכך "נוצרו יש מאין" כ־40 מיליארד דולר. סלאמה אפילו ביצע כמה מהלכי "שערוך מחדש" של רזרבות הזהב שבנק דו ליבן החזיק ובעזרתם מחק מהרישומים חובות של 3.15 מיליארד דולר, שנעלמו אולי מהדפים אבל היו קיימים עד כאב במציאות.

בפועל, הוא רק העמיק את הבור. הבנקים זנחו את השוק הפרטי ועברו לעשות עסקים בעיקר עם הממשלה ומכונת הכסף שיצר בעבורם סלאמה. עד שנת 2019 רק רבע מהמאזן הכולל של הבנקים המקומיים בלבנון היה לשוק הפרטי, והם החזיקו כמעט בכל איגרות החוב שהנפיקה הממשלה. מערכת כלכלית שלמה תלויה לחלוטין בזרם דולרים תמידי של משקיעים מחו"ל, שאם ייפסק – יתגלה שחוץ ממנו אין כלום.

פושע בינלאומי

במהלך 2019 הזרם אכן נחלש. כמה מהבנקים ניסו להגביל משיכה של מטבע זר והטילו עמלות גבוהות מאוד על משיכת דולרים. במקביל, הם ניסו לפתות את הלבנונים בפזורה בריביות פנטסטיות של קרוב ל־20% בשנה, העיקר שיכניסו עוד דולרים. יחס החוב־תוצר של ממשלת לבנון הגיע ל־160%, וזה היה רק הנתון הרשמי, המלאכותי. האדמה התחילה לרעוד והתפתח חשש שהממשלה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. שער הדולר בשוק השחור החל להתנתק מהשער הרשמי.

ממשלת לבנון הגיבה בתוכנית קיצוצים גדולה ובהעלאת מיסים על בנזין, חיטה ואפילו על שימוש בווטסאפ. הציבור הזועם יצא להפגנות ענק, ומחשש שכולם ירוצו למשוך את כספם, הבנקים המסחריים נסגרו לתקופה חסרת תקדים של שבועיים שלמים. כשנפתחו מחדש הם הגבילו את גובה הסכום שאפשר למשוך. ברחבי המדינה הופצו סרטונים של משפחות שביצעו שוד בנק אלים רק כדי למשוך מכספם שלהם סכום גבוה מ־200 דולר.

בתשעה במרץ 2020 ממשלת לבנון לא שילמה את הקרן של אחד האג"חים שהנפיקה, ונכנסה לחדלות פירעון בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה. האזרחים גילו שהכסף שלהם שהיה כלוא בבנק הולווה לממשלה ולבנק המרכזי, ושכעת הם מרוששים. הלירה הלבנונית קרסה, וריאד סלאמה נאלץ לקבוע לה שער נמוך פי עשרה מול הדולר. בשוק השחור השער נע בין 30 אלף ל־70 אלף לירות לדולר. כמעט כל הבנקים היו על סף חדלות פירעון, ראש הממשלה התפטר, וחברות הדירוג העבירו את דירוגה של לבנון לדרגת "זבל".

אזרחי לבנון ידעו משברים רבים, אבל זאת הייתה ההתמוטטות הכלכלית הגדולה בתולדותיה: משבר הנזילות הוחמר בגלל מגפת הקורונה שבדיוק פרצה; הפיצוץ בנמל ביירות ב־2020, שער הכניסה ל־70% מהייבוא למדינה, הביא להדחה של עוד ממשלה; והסנקציות האמריקניות בעקבות הטרור של חיזבאללה ואיראן תרמו את שלהן. רמת החיים ירדה בעשרות אחוזים, האינפלציה עלתה במאות אחוזים, ומחירי המזון זינקו אפילו יותר. ייצור החשמל ירד בתוך שלוש שנים מ־1,500 ג'יגה ואט לשעה לפחות מ־200 ג'יגה ואט, והאבטלה נעה בין 30 ל־50 אחוז. ככה נראית מדינה שהופקרה בידי האליטות שלה.

במאי 2023 הפך ריאד סלאמה למבוקש. האינטרפול העביר לממשלת לבנון "הודעה אדומה" נגד נגיד הבנק המרכזי שלה. הרשויות באירופה פתחו נגדו בחקירה לא בגלל מעשיו בלבנון אלא בגין מעשי שחיתות. לצרפתים התברר שהמאהבת של סלאמה הפכה לבעלת נכס יוקרתי בשדרות שאנז אליזה בפריז, שאותו היא משכירה כשטח משרדי ללא אחר מבנק דו ליבן. הגרמנים חושדים שהוא גנב 300 מיליון דולר מהבנק המרכזי של לבנון באמצעות עמלות שנגבו מהבנקים המסחריים (על אותן רכישות אג"ח ממשלתיות), שהגיעו באורח פלא לחברה בבעלות אחיו באיי הבתולה.

כמו מקור ההשראה שלו לפני 100 שנה, סלאמה לא התרגש. כשבאו כוחות לחיפוש במשרדיו הוא במקרה לא נכח שם. האמריקנים הטילו עליו סנקציות, הגרמנים חילטו את הונו ואת אדמותיו. באוגוסט 2023 הוא פרש, כביכול לגמלאות, מכס הנגיד. הוא צולם מעשן סיגר, נפרד מהעובדים ומסיים את כהונת נגיד הבנק המרכזי הארוכה אי פעם. בספטמבר דווח שהוא נמלט מלבנון דרך נמל התעופה בביירות. העיתונות שהכתירה אותו כקוסם פיננסי מדווחת עליו עכשיו כעל פושע נמלט.