עורך דין ירושלמי, מומחה בתחום הנדל"ן, סיפר לי השבוע על לקוח שלו, תושב ארה"ב, שזכה בתוכנית מחיר למשתכן באחד המקומות המרכזיים והמבוקשים בארץ. סיכויי הזכייה בהגרלת הפרויקט הזה לא היו גבוהים, שכן מדובר בפרויקט נחשק שהתמודדו עליו אלפים רבים, ומתוכם עלו בגורל רק עשרות בודדות של זוכים.
הלקוח הזה מתגורר כאמור בחו"ל ומגיע לישראל לעיתים רחוקות. לאחרונה הושלמה הבנייה באותו פרויקט, והוא הגיע לארץ כדי לחתום על חוזה להשכרת הדירה שהוא זכה בה. שווי הדירה שלו עובר כיום את ה־3 מיליון שקלים, בהתאם למחירי השוק. הרווח שהניבה לו תוכנית מחיר למשתכן, לו היה מוכר את הדירה עכשיו, עולה על מיליון שקל. בינתיים, בעוד הוא משתעשע ברעיון המכירה, כל חודש זורם לחשבון הבנק שלו סכום מכובד של דמי שכירות.
תוכנית מחיר למשתכן (ששינתה צורות ושמות במהלך השנים, ומכונה כיום "דירה בהנחה"), נועדה בעיקר לתת מענה למצוקת הדיור של משפחות צעירות. מבלי להיכנס לפולמוס על התוכנית הזו, באופן כללי ניתן לומר שלמרות הכוונות הטובות, היו שזורים בה טעויות וליקויים ובמהלך השנים היא עברה לא מעט שינויים ותהפוכות, בעיקר מתוך כוונה לתקן ולשפר.
אחת התקלות המשמעותיות שלא תוקנו עד היום היא המציאות שבה מי שזכאי להשתתף בתוכנית צריך להיות "אזרח ישראל", אבל ממש לא בהכרח "תושב ישראל". כלומר, אדם שעזב את מדינת ישראל, גר בלונדון או בניו־יורק, לא משלם מיסים כאן וגם אין לו שום כוונה לחזור לארץ – כל עוד הוא מחזיק גם באזרחות ישראלית, הוא זכאי ליהנות מההטבה הזו שכאמור מגיעה לעיתים למיליון שקל ויותר.
נכון, זו קצת טרחה לקפוץ לארץ לחתום חוזה, או להסדיר איזו פרוצדורה שקשורה בנכס, אבל מה זה לעומת מתנה של מאות אלפי שקלים? מבירור ראשוני שעשיתי נראה שלא מדובר במספר גדול של זוכים תושבי חוץ. ובכל זאת, לא ברור מדוע המדינה מוותרת על מאות אלפי שקלים לכל דירה כזו, הטבה שנועדה לסייע לחסרי דיור כאן בארץ הקודש ולא למי שמבקש לעשות קופה בשלט רחוק מעבר לים, ואפילו לא משלם כאן מיסים.
