"זו לא עוד מודעת דרושים", כך נפתח הפוסט שפרסם לפני שבוע פקד חננאל שקלאר, קצין חקירות ויועץ משפטי בתחנת המשטרה עיירות שבנגב. "לא תראו פה סרטונים מגניבים ותמונה מושכת ונוצצת. אלא מודעה שדורשת ממך, הקורא של הפוסט, לצאת מאזור הנוחות, להבין שזהו גודל השעה ולהצטרף למשטרת ישראל, הארגון החשוב והחיוני כל כך לביטחון של כולנו". הדרך הטובה ביותר לחזק את המשטרה, הוסיף שקלאר, "היא להצטרף אליה ולמלא את השורות באנשים איכותיים, בלי קיצורי דרך, בלי מסלולי מנהיגות, פשוט להצטרף ולגדול במשטרה".
כבר הרבה זמן הוא מתכנן לצאת עם הקריאה הזאת, מספר השבוע שקלאר, אבל כעת המשטרה גם מבקשת מהמשרתים בה לפעול ולגייס. כגוף שנמצא בתהליך צמיחה חסרים בשורותיה מאות שוטרים. במרחב נגב בכלל, ובתחנת עיירות שבה משרת שקלאר בפרט, מחפשים שוטרים לשלל תפקידים כמו בילוש, חקירות, סיור ומודיעין.
שקלאר איננו מסתפק בקריאה כללית להתגייסות למשטרה. הוא בהחלט מכוון אותה לאוכלוסיות מסוימות שלא נוכחות בה מספיק, כמו האוכלוסייה הדתית־לאומית, שבה הוא צמח וגדל. הוא מודע לכך שהוא אינו ה"טייפקאסט" הטבעי של שוטר. הוא גדל בעפרה כבנם של אנשי התקשורת מוטי ולאה שקלאר, שירת ביחידת צנחנים מובחרת, ולמשטרה הגיע לפני שש שנים מעולמות החינוך במכינות הקדם־צבאיות.
פקד חננאל שקלאר: "אין במשטרה תקופות רגועות. השירות כאן דומה לניהול מחלקה בבית חולים, שבכל רגע יכול לקרות בה משהו"
"בתור ילד לא גדלתי עם חלום לשרת במשטרה", הוא מודה. כשהיה סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר־אילן הוא נחשף לתוכנית "צוערי שהם" – תוכנית צוערים לשירות המשטרה, המכשירה לתפקידי קצונה במסלול ייחודי, התרשם מהאתגר החשוב ומאפשרויות ההתפתחות, אבל לא עשה צעד מעשי בעניין. לפני שמונה שנים הוא הגיע עם משפחתו לירוחם וניהל ביישוב מכינה קדם־צבאית. בשלב מסוים הוא החליט לנסות להשתלב במשטרה כעורך דין. "ככל שנכנסתי פנימה לתוך המשטרה הבנתי יותר את חשיבות הגוף הזה, ומצד שני התאכזבתי לגלות, בעיקר בשטח, שאין גיוון באוכלוסיית השוטרים".
שקלאר לא מיתמם. הוא מודע לדימוי הלא זוהר של המשטרה באוכלוסיות רבות בחברה הישראלית, ובתוכן הציבור הדתי. "אנשים הולכים לעבוד במקומות שיש בהם אנשים שדומים להם, והמותג של המשטרה לא חזק, לא רק בציבור הדתי אלא גם בציבור של בוגרי המכינות החילוניות. אם נהיה כנים, יש גם התנשאות של לא מעט קהלים על אנשי המשטרה".
גם לו נדרש זמן, מודה שקלאר, כדי להיות גאה להסתובב במדים הכחולים. "עם הזמן אתה מגלה את העבודה שנעשית, את חשיבותה, את המחויבות של האנשים לתפקיד. קצין בתחנת עיירות שבה אני משרת עכשיו, עובד הרבה יותר קשה מהרבה קצינים בצבא. המשטרה היא ארגון של 24/7, ואין בה תקופות רגועות יותר כמו שבצבא יש תקופות של אימונים. השירות במשטרה דומה לניהול מחלקה בבית חולים שבכל רגע יכול לקרות בה משהו. ובכל זאת, תת־ניצב במשטרה לא יקבל כתבת שער בעיתון כמו תת־אלוף בצה"ל".
העבודה במשטרה תובענית ולחוצה, אבל לדבריו מעניקה גם לא מעט רגעי סיפוק. "כשאתה מגיש כתב אישום על סחיטה מינית נגד מישהו שהרס חיים של אנשים, או כשאתה מעמיד לדין גנב של רכבים, זו תחושה טובה מאוד".
תדמית המשטרה והאמון בה השתפרו משמעותית בעקבות תפקוד השוטרים בימים הראשונים של המלחמה, וההתוודעות למעשי הגבורה הרבים של השוטרים שלחמו בדרום. במדד של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הבוחן את האמון במוסדות המדינה, שהתפרסם לפני כמה חודשים, קפץ האמון במשטרה מ־35% ביוני 2023 ל־58% בחודש דצמבר האחרון. ובכל זאת, הזמן שעבר מפרוץ המלחמה והחזרה לשגרה חלקית שוחקים את האמון, וגם אם מגמת השיפור נמשכת, היא עדיין לא באה לידי ביטוי בהתגייסות גוברת למשטרה. אף שהפוסט של שקלאר זכה ליותר מ־80 שיתופים, בפועל לא הגיעו אליו קורות חיים של מתעניינים.
שקלאר מקווה, וגם פועל לכך, שהשינוי יגיע ממנהיגי ציבור כמו ראשי ישיבות וראשי מכינות דתיות וחילוניות, שיעודדו את תלמידיהם וחניכיהם לשרת במשטרה. "אם היה לי יותר זמן, הייתי מסתובב יותר במוסדות הללו ועושה נפשות".
שלושה מנייני שחרית
בשנת 2011 הקים נחי אייל את תוכנית "מאמינים במשטרה", מסגרת ייעודית שהכשירה בוגרי ישיבות ומכינות לתפקידי קצונה במשטרת ישראל, תוך שילוב לימודים תורניים בבית מדרש וליווי בתחום ההלכתי והרוחני. לתוכנית, אומר אייל, היו שתי מטרות. מטרה אחת הייתה לחבר בין הציבור הדתי־לאומי למשטרה, במיוחד לאחר אירועי עמונה הקשים, שבהם גם בנו יחיעם הוכה קשות על ידי שוטר. מטרה נוספת הייתה לייצר מערכת ידידותית וסביבה נוחה יותר עבור השוטרים הדתיים.
במסגרת שבעת מחזורי התוכנית התגייסו למשטרה כמאה שוטרים. "התוכנית הצליחה בכל פרמטר, כמו יציאה לקצונה, משך השירות, אחוזי הנשירה והצטיינויות", מספר אייל. "מספר הדתיים שהתגייסו למשטרה גדל גם מעבר לאלו שהשתתפו בתוכנית, ואני יודע את זה לפי כמות מנייני התפילה במכללה לשוטרים. כשהתחלנו לא היה שם מניין אחד של שחרית, כשסיימנו את התוכנית היו שם שלושה־ארבעה מניינים בכל יום". ובכל זאת, לאחר שבעה מחזורים החליטה המשטרה בשנת 2018 לסגור את התוכנית של אייל. "אמרו לי שהדתיים כבר באים, ובנוסף טענו שמכיוון שרב התוכנית הרב רמי ברכיהו מונה לרב המשטרה, כבר לא צריכים את התוכנית כי יש מי שייתן את המענה לשוטר הדתי".
המשטרה אומנם הציגה את סגירת התוכנית כהטמעה שלה בתוך המשטרה, אבל בפועל התוכנית לא המשיכה לפעול. "יש משמעות ויתרון לכך שתוכנית כזו מופעלת על ידי מנהל ורב אזרחים, שאומרים שהם מאמינים במשטרה", סבור אייל. "הגיוס לתוכנית דרש פעולה אקטיבית וסיזיפית, ומפגשים עם בוגרי ישיבות ומכינות. הרעיון היה לגייס אותם כקבוצה, לפחות לשלב ההתחלתי של ההכשרה, וזה דרש תיאום הדוק עם המשטרה". אייל מצר על סגירת התוכנית, ומספר שגם פנה בנושא לשר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר, בבקשה לחדש אותה, אך לא זכה למענה.
גורמים במשטרה ששוחחתי איתם השבוע מדווחים שהתוכנית דווקא אמורה להיפתח מחדש ממש בקרוב, תחת הכותרת "מאמינים ומאמינות במשטרה", ושהיא תפעל לגיוס שוטרים מהציבור הדתי־לאומי למגוון מקצועות הליבה של המשטרה. ימים יגידו.
