תהלה פרידמן מתארת במאמרה כיצד גברו בציונות הדתית הדיכוטומיה והקיטוב הפנימי, עד כדי תחושה שאי אפשר להחזיק יחדיו את ההפכים והמתחים הללו. היא כותבת שרוב הציבור הדתי־לאומי חש שאין לו כיום ייצוג פוליטי – טענה שעימה אני מסכים. לדבריה, הציונות הדתית חייבת לבחור בין החרדיות הלאומית לדתיות הליברלית. ארבע השאלות שהעלתה מוצגות כהכרח לבחור בין קצוות ולהכריע, ואולם המציאות הרבה יותר מורכבת.
מדוע להתאמץ ולחפש חיבורים ומכנה משותף לכל גווני הציונות הדתית? ביסוד התשובה לשאלה זו עומדת שאלה בסיסית יותר: מהי הציונות הדתית, ומה תפקידה בעת הזו? מתוך הבנת המהות והייעוד הגדול של הציונות הדתית, נבין מהי החשיבות הלאומית של חיזוק ערכי הציונות הדתית והגדלת ייצוגה בכנסת ובממשלה.
במכתבים ששלח הרב קוק זצ"ל לתנועת המזרחי ולפועל המזרחי לפני כמאה שנה הוא כתב: "המזרחי מוכרח להיות בציונות מה שישראל בעמים… להוציא מן הכוח אל הפועל את הבעתה העמוקה של רוח האומה כולה, שמכל המפלגות הציוניות רק על ידו יכולה היא להתגלות, מפני שהוא הכוח האחד בציונות הנושא עליו את שם ה', את קדושת אור התורה מקור החיים… שאך בו ייוושע ישראל לעולמים".
במכתב נוסף הדגיש הראי"ה את מטרות ייסוד המזרחי: "להשפיע על התחיה הלאומית… ובניין הארץ, שיבנו על יסוד הקדושה והתורה. משום שהרעיון הלאומי שהוא בא רק באופן חילוני, עלול להתהפך לרועץ לישראל ולהתנכר לשורשי האומה ואף להפוך מכוח בונה לכוח מהרס".
במציאות חיינו אנו רואים כיצד בחינוך הממלכתי כמעט אין לומדים דבר על שורשי הזהות היהודית של עמנו. בחינוך החרדי, לעומת זאת, אין מזכירים דבר הקשור במדינת ישראל, הצבא והשירות בו ועוד. אידיאל הציונות הדתית מבקש להיות מחובר לעם, לתורה, לארץ ולמדינה, לצבא ולמדע. חיבור הקודש לחול והחול לקודש, להיותם אחד. ערכי הציונות הדתית הם שורשי העם היהודי מאז אברהם אבינו, ובהם תלויה המשך תקומתה של האומה עד לגאולה שלמה.
הכותבת הציבה ארבע קושיות המחייבות לתפיסתה הכרעה. השאלה הראשונה: מי הם שותפיה הפוליטיים של הציונות הדתית, הברית הציונית או הברית הדתית־חרדית? הסיבה המרכזית שהביאה בשנים האחרונות להתגבשותה של החזית המאמינה־מסורתית, היא הצורך במגננה מול הקיצוניות שפשתה בשמאל ומאמציה לקעקע את הזהות היהודית במדינה, לפגוע בהתיישבות היהודית ולהקים מדינה פלסטינית בארץ ישראל. בסוגיית הגיוס לצבא, מבחינת הציונות הדתית התשובה ברורה: במלחמת מצווה הכול יוצאים ואין מי שפטור מגיוס לצבא, כשם שאין מי שפטור מלימוד תורה. גיוסם של החרדים יבוא, אך לא מתוך כפייה. מתוך ראיית אחדות עם ישראל כאבן יסוד לקיומנו כאומה מול האתגרים העומדים לפתחנו, נשאף למתן מחלוקות ולאחד כוחות, מתוך שותפות בממשלה רחבה.
השאלה השנייה: האם תפיסת הציונות הדתית היא משיחיות טהרנית או משיחיות פרגמטית? בשאלה זו יש מן הרטוריקה. התפיסה הציונית־דתית ברורה. לצד הרעיון המשיחי, אין סומכים על הנס. אנו מחויבים בהשתדלות לקיומנו כאומה, ועלינו לאזן גם שיקולים של אחדות האומה, ביטחונה, ההכרח בבריתות בינלאומיות וכדומה.
שאלה שלישית: האם דרכה של הציונות הדתית היא איזון בין הלאומיות לליברליות, או הסתגרות ודחיית כל מה שהומניסטי ומערבי? גם שאלה זו נגועה בדיכוטומיה, ותשובתה בשילוב שבין היותנו ממלכת כהנים וגוי קדוש, מתוך הבדלה בין ישראל לעמים, יחד עם שייכות ושותפות עם כלל האנושות בבריתות לצורכי ביטחון ושלום, למידה מגילויים מדעיים, סחר כלכלי ועוד.
ד. האם הציבור הדתי־לאומי הוא חלק מעם ישראל, או מגזר? הציבור הדתי־לאומי אינו מגזרי, ותעיד על כך השתלבותו הדומיננטית בצה"ל וביתר מערכות האומה. הציבור הדתי־לאומי חש חלק מכלל ישראל, שותף למעשה היהודי־ציוני־לאומי. הצורך במפלגה דתית לאומית גדולה אינו רק כדי לדאוג לסקטור הדתי־לאומי מעמדה מגזרית, אלא בראש ובראשונה מתוך דאגה לאומית, להשפיע מדרכנו הדתית־לאומית על דרכה של המדינה בכלל הנושאים הלאומיים. כן, אנו מאמינים שהחינוך היהודי־ציוני והממלכתי־דתי לגווניו הוא אבן יסוד בבניין העם והדורות הבאים, וכי יש צורך להבטיח את קיומו בקרב הציבור הדתי־לאומי ובכלל ישראל, כדי להבטיח את תקומת ישראל וביטחוננו לדורות. נציגים דתיים־לאומיים שנבחרו כחלק ממפלגות כלליות, לרוב לא רצו או לא יכלו לפעול למען משימה חינוכית־לאומית חיונית זו.
עם ישראל מצוי בשנתיים האחרונות במשברים גדולים: מחלוקת קשה מבפנים, ואיום ביטחוני גובר מבחוץ. דווקא בעת הזו חיוני שיהיה ייצוג פוליטי דתי־לאומי גדול ורחב, ייצוג שידגיש את המכנה המשותף של הקשר לעם, לתורה, לארץ ולמדינה, ושישפיע מערכי האמונה והציונות הדתית, בעוז ובענווה, באהבה ובשותפות, מתוך חיבור לכל חלקי האומה ולכל מישורי החיים בישראל. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, שיסודותיה נובעים מאמונה במהלך הגדול של נצח ישראל, המתחיל מאברהם אבינו, דרך כל הדורות, שיבתנו לארצנו ותקומתה של מדינת ישראל, עד לגאולה שלמה.
