בעקבות המחאה נגד התנכלות הפרקליטות הצבאית ללוחמי המילואים, הזהיר לפני מספר ימים הרב בני לאו כי הדרך בה אותם מוחים פועלים תוביל אותם להיות "אוסף של נוח'בות יהודיות".
גם אני חושב שפריצת בסיס צה"ל ועימות עם חיילים זה אירוע רע מאוד וחציית קו אדום, אבל בגלל שאני ראיתי במו עיניי ב-7 לאוקטובר מה עשו לאחינו ואחיותינו אותם פעילי הנוח'בה בעוטף עזה. השימוש של הרב בני בביטוי זה כלפי יהודים, גם אם הם לעניות דעתו טועים, הוא חציית קו אדום וחמור עוד יותר ממעשיהם של אותם מוחים.
להשוות יהודי למפלצות הנאציות האלה?! מספר ימים קודם כינה הרב בני רבים מרבני הציונות שהביעו עמדה המתנגדת לכניעה לחמאס וקבלת עסקה שתסכן את בטחון ישראל: "מנהיגי דת שבינם לבין ערכי היסוד של התנועה (הדתית לאומית) אין כמעט דבר". מדובר בין היתר ברב יעקב אריאל, הרב זלמן מלמד, הרב איתן איזמן והרב אריה שטרן – ראשי ישיבות רבני ערים וישובים שהעמידו עשרות אלפי תלמידים ואת דור הכיפות הסרוגות. זה לא היה רק הרב בני.
בכנס סעד של הקיבוץ הדתי, במקום להעלות על נס את חשיבות הקול המיוחד של בני הקיבוצים הדתיים, בחרו אישים נוספים להכות ולהכפיש את הגוונים האחרים במגזר הדתי לאומי. בדברים שכתבה לפני הכנס הכפישה ליאורה מינקה את חברי הכנסת של הציונות הדתית: "הציונות הדתית נחטפה.. רוחות זרות.. נהרות של דמע ואכזבה של עשרות אלפי בתי אב מבוישים מבוזים עד שאול תחתיה.. האידיאולוגיה המנחה אותם רחוקה מהמקור.. על המרקם האנושי והדוגמא האישית מוטב שלא לדבר".
דובר נוסף דיבר על המגזר הציוני דתי שנלקח בשבי "על ידי זרם קיצוני משיחי", ועל כך שחייבים ניצחון של ההנהגה השפויה והמתונה אל מול אותם 'לא שפויים וקיצוניים'. אנו כל כך זקוקים לשיח מאחד ומכבד ולא לשיח מפלג ומשסה שפוסל כל מי שלא חושב בדיוק כמוהו. לצערי הרב בני לאו ואחרים עסוקים בליבוי אש הפילוג והשנאה.
מספרים שכאשר נשאל ד"ר יוסף בורג ז"ל, מנהיג תנועת המפד"ל, מה אתם יותר: ציונות או דתית? ענה ד"ר בורג: “אנחנו המקף”. ומאז התנועה הדתית לאומית עסוקה בלשלב ציונות ודתיות, תורה ועבודה. אך לצערי לאחרונה נראה שחלק מאותם שעסוקים בחיבורים בין הציבור הדתי לציבור החילוני שכחו שיש לחבר להכיל ולכבד גם מי שחושבים אחרת בתוך הציבור הדתי על גווניו השונים.
הם מסוגלים לשבת עם אחים לנשק ששרפו פה לפני שנה את הרחובות ועודדו סרבנות לצה"ל. בהתרגשות, עם עיניים בורקות ומול מצלמות, הם סולחים אוהבים ומחפשים את המשותף. אבל כשמדובר באנשים מבית מדרש אחר במגזר או לא בדיוק מישהו מהקיבוץ שלהם הם מלאי זעף ונוטפי שנאה.
ערב תשעה באב, נחרב הבית בגלל שנאת חינם. יש אנשים, גם מהצד הליברלי וגם מהצד השני, שלא מצליחים להתעלות לגודל השעה ולראות את הטוב באחים הכי קרובים שלהם. זה בסדר גמור לחלוק אחד על השני, לא להסכים עם בית מדרש אחר, לחשוב שהרב הזה טועה או שהמפלגה הזו לא עושה מה שצריך. אבל חייבים לשנות את השיח והמבט, ולחדול מפסילת האחר והטהרנות לפיה כל האמת נמצאת רק בקיבוץ שלך. הם כל כך רחוקים מדרכה של הציונות הדתית.
אפשר להעפיל אל אותו הר, אל אותה פסגה של ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל בדרכים רבות. אין צורך לפסול ולהכפיש מי שעולה בדרך אחרת ממך. טוב היה אם סביב הכנס הרוח הנושבת הייתה כזו שרואה מעלת חברנו ולא חסרונם, כזו שלא עסוקה בלפסול את האחר אלא להוביל יחד דרך משותפת שרואה את הביחד והטוב.
שנדע לתת במה לכלל הקולות והגוונים בציבור הנפלא הזה – הדתי לאומי ולא להקשיב רק לצבע אחד. זו דרכה של הציונות הדתית. המקף המחבר, גם בתוכנו.
