את תשעה באב, היום בו נחרב בית המקדש והוגלה עם ישראל מארצו פעמיים בהיסטוריה, אנחנו מציינים השנה בלב משבר גדול. זהו אולי המשבר הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה, כשבכל יום מתרחש אירוע היסטורי שעתיד להשאיר חותם לעוד שנים קדימה.
כמעט נדמה שצום תשעה באב נתפר השנה לרגע בו אנחנו ממש זקוקים ליום הזה ולמורשת ההיסטורית שהוא מביא איתו. כמעט טבעי לחבר את המועד הזה, המכונן בתולדות העם היהודי, לתקופה ההיסטורית בה אנו נמצאים היום.
במשך שנים עלתה תהייה כיצד להפוך את ט' באב לרלוונטי יותר עבור תושבי מדינת ישראל, שהתקשו להתחבר לתחושת האבל והחורבן של הדורות הקודמים. השנה, תחושת האימה והסכנה מאובדן הבית, האישי והלאומי, הפכה למוחשית ואמיתית. המילים "חורבן הבית" נושאות משמעות קשה, אקטואלית, ממשית, בלב כל ישראלי – דתי, חילוני, מסורתי או חרדי.
בטבח שמחה תורה, חילל האויב את בתינו והעלה אותם באש. עשרות אלפי ישראלים, בדרום ובצפון, נאלצו לנטוש באותו יום את ביתם. רבים מהם עדיין לא יכולים לחזור. 115 מאחינו האהובים נחטפו ומוחזקים בשבי הרחק מהבית, ובלעדיהם הלב של כולנו לא יכול להחלים. מאות משפחות מתאבלות על בניהן יקיריהן, שיצאו להילחם ונתנו את חייהם למען הבית הלאומי של כולנו.
ולכן, אם במשך אלפיים שנה צם העם היהודי מתוך הפנמת גורלו ההיסטורי, השנה נצום מתוך ידיעה שאנו כותבים היסטוריה בימינו ממש.
בספר זכריה, פרק ז', נותן הנביא הסבר מכונן על מהותו של היום. הקב"ה מורה לזכריה לחדד לעם ישראל, שיושב באותה עת בארצו – בזמן שבית המקדש השני נמצא באותה העת בשלבים הראשונים להקמתו – ולא מבין למה, אם כך, עדיין יש תוקף לתענית חורבן. בהסבר הזה אומר זכריה, שהצומות למעשה נקבעו על ידי בני אדם והם אינם צמים מתוך קיום מצוות האלוהים או לשם הצום עצמו. הרבה יותר חשוב מהצום עצמו, הוא אומר, לשוב ולהזכיר לעצמנו את הסיבות שבגינן נחרב הבית ובגללן נקבע הצום מלכתחילה, והוא ממש פורט להם את התגוללות האירועים בדרך לחורבן שכל כולם מבוססים על דרישות ספורות שקשורות ליחס שבין אדם לחברו, אותן לא קיים דור החורבן. אחת מהן אגב, היא "ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם"
גם אויבינו מחכים לראות
חמישה מאורעות אסון היסטוריים אנו מציינים בתשעה באב. השנה, כשאנחנו חושבים על החורבנות הנוראיים שאירעו ביום הזה ועל הרצון ללמוד מהם דווקא עכשיו, עלינו להבין לעומק את הנקודה ולנבור עמוק פנימה, אל בעיית השורש. לטפל בה ולא בסימפטומים הנלווים לה. עלינו להיזכר בקנאות שביצרה צדדים של מחלוקת, ובתכונה היהודית של להיות עיקש ובלתי מתפשר, לעתים עד כדי חורבן.
לכן, במקום להסתפק בדיבורים על שנאת חינם ואהבת ישראל, לכל אחד ואחת מאיתנו יש החלטה לקבל, והיא לא פשוטה: מה יותר חשוב לנו? עצם קיומה של מדינת ישראל והשאיפה הקולקטיבית לייצר מדינת מופת? או הכרעה ושנאה אחד של השני, שיכולות להוביל למלחמת אחים ולהמיט חורבן על המדינה?
מי נרצה להיות? זו השאלה שכל אחד ואחת צריכים לשאול את עצמם. ההחלטה הזאת קריטית במיוחד עכשיו, כי גם אויבינו מחכים לראות מה יקרה בינינו, בתוך הבית שלנו. ההחלטה הזו היא המפתח לקריאת הכיוון החדשה של מדינת ישראל בשנים הקרובות. כי במקביל למלחמה נגד אויבינו, נצטרך להתחיל לבנות מחדש את היסודות שלנו כאן, יחד. אני מייחל לכך שנחליט נכון.
