אני קהלת: התשובה היחידה למתקפה על מחנה הימין

פתח דבר

בושה! בושה! בושה!

במקום שבו הבושה הופכת לקריאת השתקה, יש רק תשובה אחת: גאווה. אני קהלת.

מערכה ראשונה

אני עדי, ואני לא מלך ולא בירושלים. רק עובד בפורום קהלת.

יש הטוענים שפורום קהלת הוא ארגון החברה האזרחית המשפיע בישראל. יש מצב שזה נכון, תודה על המחמאה. באותה נשימה מאשימים אותנו שאנחנו השטן בהתגלמותו, שהשב"כ צריך לחקור את המניעים שלנו.

לחקור. אותי ואת חבריי שביקשו להוסיף אך טוב וידע למקבלי ההחלטות. ועוד בזמן שעשרות מעמיתיי לפורום משרתים במילואים ואחרים, ובעיקר אחרות, מתנדבים בשלל דרכים. בואו תתווכחו איתנו עניינית, על כל מחקר שפרסמנו או המלצת מדיניות שקידמנו.

אבל לא דיון הם רוצים, אלא השתקה. הדרה. חזרה לימים שבהם הם לא שאלו אף אחד ואף אחד לא שאל אותם. לכך בדיוק נועד הקמפיין הבולשביקי: להשחיר את מכון המחקר המשפיע וכך להשתיק את המחנה הלאומי כולו. לאותת לכל תורם עתידי – ככה יעשה לאיש אשר המולך אינו חפץ ביקרו.

מערכה שנייה

אני קהלת, זאת אומרת עדי, ואני רוצה לחשוף את המניעים האמיתיים שלנו, זאת אומרת שלי.

בכל דור ודור, יש מולך שגבה ליבו. בשנת 2003 היה זה אריאל שרון, שזכה בבחירות בקול גדול. יכול היה להקים איזו ממשלה שרק רצה. ימין מלא-מלא ואפילו בלי חרדים. ב-2004 הזמין אריק מלך ישראל את כתב החצר, זאת אומרת הארץ, ושטח בפניו את תכנית ההתנתקות לעקירת כלל היהודים מרצועת עזה, כבר ב-2005. בלי לשאול את העם, בלי להביט אחור, ובלי להביט קדימה. בדיוק ההפך ממה שנבחר אליו כשהתמודד נגד האלוף התורן שביקש לפנות יישובים ללא כל תמורה.

אני הקטן, אז מתכנת סביר ואזרח מן השורה, לא מבין איך מלך נבחר עושה ההפך ממה שנבחר אליו. הזו דמוקרטיה וזו שכרה? האם לא די בהיותי ימני כורסה, שפעם בכמה שנים קם מהכיסא הנוח והולך לקלפי כדי להצביע למלך על הדרך הנכונה?

הלכתי וחקרתי את העניין, וגיליתי שהשיח של נבחרי ארצנו הוא לא יותר מאשר הקצף על פני המים. חבורה של דוברים מוכשרים אשר זמנם אינו בידם כדי להעמיק ולתכנן, פותחים את החלון אל החברה האזרחית, לראות מה ימצאו שם. מסתכלים ימינה? הפגנות ומחאות של "מה לא", ולצידן שממה רעיונית של "מה כן". מסתכלים שמאלה? בופה של תכניות מדיניות עטופות בחלומות באספמיא.

מערכה שלישית

אני ועוד רבים הבנו את המסר. דרושה חברה אזרחית ימנית שבונה את תמונת העתיד של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. ריבונות לאומית לצד חירות הפרט. שוויון הזדמנויות ולא שוויון בסיסמאות.

ב-2012 משהו חדש התחיל. הנביא משה קופל הקים את פורום קהלת, ועימו חוקרי עשרות וחוקרי מאות שישבו והציעו מדיניות לאומית אותנטית. עבור כלל עם ישראל, לטובת מדינה יותר יהודית ויותר דמוקרטית. באמת דמוקרטית. כזו שחירויות הפרט ואחריות נבחרי הציבור כלפי הבוחרים הן הבסיס, הלחם והחמאה.

וישב הפורום, ויחקור, וישווה, ויכתוב, וינמק וימליץ, ויראו נבחרי הציבור כי טוב ויאמצו את הדברים אל לבם.

ויראו החתולים השומרים על שמנת הסף, כי הגבינה נוסעת אין עצור, ויזהירו, וינהמו, ויחשפו שיניים, ויתקעו מקלות בגלגלים הימניים, ויקראו לחתולי השמנת לצאת לרחובות. ויסמנו כאויב את המוח של חסרי המוח, ויאמרו: זה קהלת וזה שכרו. אוי לרשע ואוי לשכנו. את משרדי קהלת צריך לחסום, לפרוץ, להשמיד ולאבד. דתיהם שונות מכל הסתדרות ואת פסיקות בג"ץ אינם עושים וליועמ"ש אין שווה להניחם.

חשבו מחשבות, טיכסו עצות והגיעו למסקנה: הבה נרד מהארץ היישר לחייו של התורם הגדול. שברנו לו את הנשמה, התגאו היורדים לחייו. אתם נותנים כסף לארגוני ימין – אנחנו נרד לחיים שלכם, שבו ואיימו.

סוף דבר

בשם האחדות, פורום קהלת ספג ושתק. לא תבע את דיבתו ולא את עלבונו. כשפתחו עלינו אויבי ישראל במלחמה, יצאו עובדי הפורום להילחם. כעת רובם שבו, וגילו שמחכה להם חזית נוספת: מלחמה על הבית המקצועי של המחנה הלאומי.

הלוחמים בקהלת יודעים ואומרים: המטרה אינה רק פורום קהלת. פורום קהלת הוא המבצר, שאם ייפול – המחנה הלאומי יושתק וישותק, ובא לציון גועל.

לא רוצים שהגועל הזה ינצח? תהיו קהלת. תרמו לקהלת. כל סכום. הצטרפו לאלפים שכבר תרמו. תוכיחו שהציבור הישראלי רוצה דמוקרטיה ייצוגית. ריבונות לאומית. חירות פרט. דווקא עכשיו, דווקא קהלת.

בזכות כל אחד ואחת מכם נצליח במשימה: Make Kohelet Great Again!

"סוף דבר הכול נשמע", אמר קהלת.

"סוף דבר, הקול נשמע?", שואל אני.