יותר מעשרה חודשים אחרי מתקפת חמאס בדרום, נראה שהשם העממי שנבחר למלחמה הוא גם הקולע ביותר. לא "חרבות ברזל", שהנפיק מחשב צבאי עוד ביום הראשון, ולא הצעות וולונטריות נאות בנוסח "משיב הרוח" או "מלחמת בראשית", אלא "המלחמה". פשוט כך: המלחמה, בה"א הידיעה, בלי תוספת מילולית שתצמצם את גבולות הגזרה הגיאוגרפיים או הכרונולוגיים שלה. מספר החזיתות הרי רק הולך וגדל במשך הזמן, והסיום אינו נראה באופק.
אפילו פרשנים שמטיפים להפסקת אש מהירה במסגרת עסקה לשחרור חטופים, מוסיפים שחמאס כבר ייתן לנו סיבות לחדש אותה בהקדם. הם מניחים שחיזבאללה יניח (זמנית) את נשקו אם תהיה עסקה, אבל לא מבטיחים דבר בעניין החות'ים. האם ישראל תוכל להשלים עם המשך חסימת נמל אילת שלה? על הרבה פחות מכך יצאנו למלחמת ששת הימים.
נכון, עוד באוקטובר נאמר לנו רשמית שהמלחמה לא תהיה קצרה. בתקופה הארוכה שהיא כבר נמשכת, היו גם הישגים מרשימים בהחלט. שתי הרקטות שחמאס שיגר השבוע לים תל־אביב המחישו את עליבותו הגדולה של צבא הטרור ביחס למצבו המבצעי לפני שנה. חלק ניכר מתשתיות הלחימה העצומות שהוא בנה במשך עשרים שנה, הושמדו בתהליך לחימה בעל אופי סיזיפי, כנראה אופי בלתי נמנע בנסיבות שנכפו עלינו. כמעט כל הסגל הבכיר שלו חוסל. האוכלוסייה האזרחית שתמכה בו באה על עונשה, והפכה ברובה לאוכלוסיית פליטים. בתיה נעשו לעיי חורבות, גלעד אזהרה לשאר מבקשי נפשנו במזרח התיכון. רצועת עזה 2024 היא עיר אוהלים.
כשראש הממשלה ושר הביטחון מתקוטטים ביניהם תחת אש, לעיני כל העולם, קשה להאמין שהם יוכלו להוביל אותנו יחדיו לניצחון
לעומתה, כמחצית מהחטופים שלנו חזרו הביתה, מי ייתן וכולם יחזרו במהרה בימינו. בשדות ובמטעים של הקיבוצים שהותקפו רוחשת שוב תכונה חקלאית, פחות או יותר רוחשת גם תכונת הקניות במרכז הארץ. אבל הן מעידות יותר על ההסתגלות הבריאה של אזרחי ישראל למצב הקשה מאשר על מפלס האופטימיות שלהם. אין ייאוש, חלילה, אך יש כבר פקפוק גדול בהנחה הנאיבית שעל שולחן מנהיגינו מונחת תוכנית ניצחון סבירה, שהם יודעים היטב לאן מועדות פני צה"ל ופניהם.
כזכור, ראש הממשלה הבטיח מזמן "ניצחון מוחלט". למרות מחיר הדמים הכבד עם תחילת המלחמה, וכל הימים העצובים שהגיעו בהמשך, זו לא הייתה הבטחה תלושת מציאות. ניצחון מוחלט על האויב אינו מושג אף פעם בזול, ובדרך כלל גם לא מושג מהר.
לרוסים היו מיליוני הרוגים במלחמת העולם השנייה. הם נזקקו לשנתיים כדי להדוף משטחם את אחרוני הגרמנים, אבל הניצחון שלהם בסוף היה מוחלט, בלתי ניתן לערעור. אם צה"ל ימשיך במלאכת הניקוי של עזה, יחסל גם את סינוואר, ישתלט על רצועת ביטחון בדרום לבנון, ויאפשר את שיבת תושבי הצפון לבתיהם, נוכל לקבוע בדיעבד שאכן השגנו ניצחון מוחלט במלחמה, או לפחות ניצחון מובהק. אבל כששר הביטחון לועג בקול לשאיפה הזאת, וראש הממשלה ממהר להשיב לו מלחמה שערה, קשה להאמין שניצחון כזה אפשרי.
אומה במלחמה לא יכולה לנצח באופן משכנע כשראש הממשלה ושר הביטחון שלה מתקוטטים ביניהם תחת אש, וכמו זוג מסוכסך ששנאותיו העבירו אותו על דעתו אינם מתביישים עוד להסתיר את הסכסוך מהעולם החיצון. אם נתניהו וגלנט לא מדברים אחד עם השני, מתי וכיצד הם יכולים לתכנן את הניצחון? להגיב באופן מושכל ותחבולתי למשחקי המלחמה של איראן? לשים סוף סוף קץ להתעללות של נסראללה בתושבי הצפון?
רענון ההנהגה פה הוא תנאי הכרחי לכך שהמלחמה הכבדה הזאת, שאין לה שם ייחודי, לא תימשך לעד ולא תסתיים בתיקו. נתניהו וגלנט כבר לא יוכלו לשרטט עבורנו יחדיו את אסטרטגיית הגאולה. המריבות ביניהם מכבות את שארית התקווה שאחרי עשרה חודשי מלחמה הם יצליחו להביא אותנו ליום הניצחון. כך או אחרת, עם או בלי בחירות, יש צורך דחוף וקיומי בחילופי גברי.
