בקיץ 2014 אולפני מארוול לקחו סיכון מחושב כשפתחו את חודש אוגוסט – שעד אז שימש בעיקר כפח האשפה של הקיץ – עם "שומרי הגלקסיה" החצוף, המפתיע והקורע של ג'יימס גאן. ההצלחה הקופתית יצרה חלון שיבוץ נחשק חדש בקרב האולפנים שהחלו לנסות לייצר להיטי סוף עונה משכנעים. עשור לאחר אותו מאורע מחולל, מגיע אלינו כעת "בורדרלנדס" של הבמאי איליי רות', פנטזיית חלל שמנסה נואשות לשחזר את הצלחת שומרי הגלקסיה אבל מפספסת את המטרה בשנות אור.
גיבורת העלילה, שמבוססת על סדרת משחקי וידיאו מצליחה באותו שם, היא לילית' (קייט בלאנשט) ציידת ראשים ידועה לשמצה שמקבלת משימה מהבוס המפוקפק של תאגיד רב עוצמה, לאתר את בתו הצעירה – הישות היחידה שמסוגלת לפתוח כספת מסתורית שהוסתרה בידי גזע חייזרים עתיק. המסע לוקח את לילית' חזרה למקום הולדתה – כוכב פנדורה הכאוטי והמסוכן, שם היא מתחברת עם קבוצת לא יוצלחים שמנסה להציל את המצב. על פניו, יש לבורדרלנדס תנאי פתיחה לא רעים בכלל. שני קומיקאים מעולים, קווין הארט וג'ק בלאק; שתי שחקניות זוכות אוסקר מנוסות, קייט בלאנשט וג'יימי לי קרטיס; ובמאי שעשה גם כמה דברים מוצלחים בקריירה, איליי רות'. העניין הוא שאף אחד מכל מי שהוזכר כאן לא זוכה למצות את יכולותיו. נתחיל מצמד הקומיקאים, שלנגד עיני המפיקים בוודאי נראתה הכימיה המצוינת שהייתה להם בסרטי "ג'ומנג'י". ראשית, לא ברור לשם מה ליהקו את הארט הפטפטן אם התפקיד שלו כולל בקושי בדיחה וחצי. הברנש פשוט מבוזבז כאן לגמרי.
בלאק לעומתו, שמדובב רובוט נודניק בשם קלאפטראפ, קיבל יותר מדי בדיחות על תקן האתנחתא הקומית, רק שרובן המכריע פשוט אינן מצחיקות ודמות הרובוט המקטר שלו נותרת בעיקר מאולצת ומתאמצת. נמשיך לשחקניות: אני רק יכול להניח שבלאנשט וקרטיס חיפשו הזדמנות להתפרע קצת מחוץ לאזור הנוחות שלהן. קרטיס משנית פה למדי אז נניח לה לנפשה, אבל בלאנשט הנפלאה – חד־משמעית השחקנית ההוליוודית הטובה ביותר כיום – היא דוגמה עצובה לכך שגם שחקן בחסד יכול ליפול חזק עם תפקיד לא טוב. אוי בלאנשט, בלאנשט. עם פריזורת שיער כתומה וקופצנית, בגדי עור צמודים והלך רוח קשוח אך רגיש, לילית' שלה היא עוד קלישאה עייפה בסרט שכולו קלישאות עייפות. אבל האמת היא שחטאה היחידי הוא שיקול דעת מוטעה.
אף שחקנית לא הייתה יכולה להוציא משהו ראוי מהתפקיד הזה, שהאחראי הבלעדי לו ובכלל לכל הבינוניות המשמימה הזו הוא הבמאי והתסריטאי איליי רות'. כשהוא יוצר סרטי אימה גרפיים ואלימים כמו "הוסטל" ו"חג ההודיה", התוצאה אפקטיבית מאוד. אבל כאן, בניסיון לרקוח פנטזיית חלל צבעונית, מסעירה, מצחיקה ומרגשת – כל מה שג'יימס גאן המבריק מצליח לג'נגל בשומרי הגלקסיה בכל כך הרבה חן וכישרון – רות' נמצא רחוק מאוד מהאלמנט שלו ומתנהל כמו קצב בקונדיטוריה. הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על בורדרלנדס הוא שהוא לכל הפחות מסתיים ללא "קליף האנגר" או הבטחה כלשהי לסרט המשך. אשרי המאמין.
