כל ניתוח טוב חייב להתחיל במה שאנחנו יודעים שהוא נכון בוודאות גבוהה, להמשיך למה שאנחנו מעריכים שהוא נכון, ולסיים במה שאנו מאמינים שקרה או חושבים שיקרה. כך היסודות של הניתוח יציבים, ותהליך החשיבה יכול להתייחס בקלות לממצאים חדשים – פשוט צריך להכניס אותם לבסיס, ולחשוב מחדש על הכול לפי הסדר.
אין הרבה שאנחנו יודעים בוודאות בנוגע לפלישה האוקראינית לקורסק בדרום רוסיה. אנחנו יודעים שב־6 באוגוסט 2024, כוחות אוקראיניים פתחו במתקפת פתע על המחוז, ובתוך ימים ספורים כבשו שטח בהיקף קרוב ל־600 קמ"ר, שבו עשרות חיילים רוסים. האוקראינים לקחו שבויים והשמידו עשרות כלי רכב צבאיים ופריטי ציוד. זו הייתה הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה שכוחות זרים פלשו לרוסיה, והדבר הדהים את הקרמלין וזעזע את דעת הקהל במדינה.
מבצע בהיקף כזה דורש מאמץ לוגיסטי ניכר, ולכן דורש כמה שבועות של תכנון לכל הפחות. אולי חודשים. הפלישה גם ניצלה חולשות ניכרות במערך ההגנה הרוסי, כשלי מודיעין והיערכות לקויה. אוקראינה הפתיעה את רוסיה במתקפה מתואמת. לפי תיעוד משדה הקרב האוקראינים אורבים כעת לכוחות תגבורת רוסיים, ותוקפים טורי שריון ומשאיות שנשלחים אל החזית.
אנחנו לא יודעים מהי המטרה האסטרטגית של הפלישה, או אפילו מהי המטרה המבצעית. עד לאן אוקראינה מתכוונת להגיע? האם היא מתכוונת לכבוש את השטח ולהחזיק בו, או שהיא חותרת לסגת בקרוב? אם היא מתכוונת לכבוש את השטח – האם היא רוצה להשתמש בו כקלף מיקוח נגד רוסיה בכל משא ומתן עתידי? כיצד הרוסים יגיבו לכיבוש כזה, בעיני קייב? מהי התגובה שהאוקראינים מייחלים לה?
ההתפתחויות מעמידות את פוטין במצב מביך. שבועות לפני הפלישה הוא דרש מאוקראינה לסגת משטחים בדונייצק, לוהנסק, חרסון וזפוריז'יה, כתנאי לפתיחה במשא ומתן. נשיא אוקראינה זלנסקי כינה את הצעתו של פוטין "אולטימטום בסגנון היטלר", והבהיר שלא יפתח במשא ומתן עד שרוסיה תפנה את כל השטחים הכבושים, כולל חצי האי קרים. עכשיו המציאות בשטח מעמידה באור מגוחך את התביעות של פוטין, ומוכיחה שאוקראינה מסוגלת לא רק להתגונן אלא אף לתקוף. אם כך, על בסיס מה הנשיא הרוסי מציב תנאים למשא ומתן לשלום?
השאלה הגדולה היא מה אוקראינה מתכוונת לעשות עם השטח שכבשה. יש שתי השערות עיקריות בנושא. הראשונה היא שאוקראינה שואפת לשמור על עמדות בשטח הרוסי לאורך זמן. אם תצליח לעשות זאת, רוסיה תיאלץ לרתק כוחות כדי להגן על גבולה, במקום להשתמש בהם להתקפות בשטח האוקראיני. היא גם תצטרך להפנות מאמץ צבאי לשחרור קורסק, מה שעלול לחשוף אותה לפגיעות נוספות במזרח אוקראינה.
ההשערה השנייה היא שמטרת הפשיטה לקורסק היא סמלית ופסיכולוגית יותר מאשר צבאית. אוקראינה ביקשה להוכיח לרוסיה ולעולם שהיא מסוגלת להשיב מלחמה שערה גם באדמת רוסיה. הדבר נועד להמם את הרוסים, לערער את ביטחונם, ולספק לאוקראינים מינוף במשא ומתן עתידי, בלי לשאוף בהכרח לספח שטח. בתור דוגמה לאפקטיביות של מתקפות סמליות, אפשר להזכיר את פשיטת וושינגטון מעבר לנהר דלאוור בדצמבר 1776 במלחמת העצמאות האמריקנית. אף שהפשיטה לא הביאה לשינוי אסטרטגי במפת הקרב, היא הפיחה רוח חדשה בכוחות האמריקניים המדוכאים והמחישה את נחישותם ואת יכולתם הטקטית. ייתכן שאוקראינה שואפת להשיג אפקט דומה.
