סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב (אונר"א) הוקמה בידי האו"ם לאחר מלחמת העצמאות למען הפליטים הפלסטינים. הגדרת הפליטוּת המרחיבה באופן יוצא מן הכלל, הסמכויות שניתנו לאונר"א ואופן התנהלותה גרמו לכך שמאז הקמתה אונר"א היא גורם מרכזי – אף כי לא יחיד – המבטיח שלנצח תאכל חרב. הגיעה העת שישראל תפעל לסגירתה של הסוכנות ולהשוואת הטיפול בפליטים הפלסטינים לטיפול הניתן לפליטי כל שאר המלחמות בעולם.
על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מונחות מאז 15 ביולי 2024 שלוש הצעות חוק משלימות להכרזת אונר"א כארגון טרור, לביטול החסינויות וזכויות היתר של הארגון, של עובדיו ושל נכסיו, וכן להפסקת פעילותו. הצעות החוק כבר עברו קריאה ראשונה בכנסת ברוב מוחלט של חבריה, והן ממתינות להכנתן לקריאה שנייה ושלישית. ישראל הייתה צריכה לפעול כבר לפני שנים רבות להפסקת פעילות אונר"א. מלחמת חרבות ברזל העניקה לנושא את העדיפות שהוא ראוי לה.
מיוחדים מכל הפליטים
בעקבות מלחמת השחרור קלטה ישראל כ־600 אלף יהודים מכל ארצות ערב, וערבים במספר דומה יצאו משטח ישראל. מלחמות בכל הזמנים הניבו פליטים וחילופי אוכלוסין. ההיבט החדשני בסכסוך ישראל־ערב נעוץ בסירובן של מדינות ערב לקלוט את הפליטים הערבים. גם בירדן, שהפלסטינים הם רוב אוכלוסייתה, הם סובלים מאפליה לעומת המיעוט הבדואי השולט. ישראל מצידה קלטה את הפליטים היהודים ללא סיוע מארגונים בינלאומיים ובלי שניתן להם פיצוי על הרכוש שנאלצו להותיר במדינות ערב. אין אח ורע לבעיית פליטים שהונצחה כמו זו של הפלסטינים, שכן במקרים האחרים קלטה כל מדינה את הפליטים ששורשיהם האתניים משותפים לאלה של אזרחיה.
החלטת מועצת הביטחון 242, שהתקבלה לאחר מלחמת ששת הימים, ובעקבותיה גם החלטת מועצת הביטחון 338 שהתקבלה לאחר מלחמת יום הכיפורים, הכריזו על הצורך "להגיע להסדר צודק של בעיית הפליטים". ההחלטות לא מתייחסות לפליטים הפלסטינים. הן נוסחו מתוך הבנה שכאשר באים לדון בהסדר צודק לסיום הסכסוך יש להביא בחשבון גם את הפליטים היהודים.
הפלסטינים עצמם אינם רואים במתן הגדרה עצמית לתושבי יהודה, שומרון ועזה סוף פסוק לתביעותיהם הלאומיות. באמנת אש"ף ובאמנת חמאס הם תובעים זכות להגדרה עצמית מהירדן ועד הים, השוללת מכול וכול את זכות העם היהודי שקיבלה הכרה בינלאומית בוועידת סן רמו ב־1920, בכתב המנדט ובמגילת האו"ם, בשל הקשר ההיסטורי בן אלפי השנים של העם היהודי לארץ ישראל.
כל שאר הפליטים בעולם מטופלים בידי סוכנות הפליטים של האו"ם, וחלה עליהם אמנת הפליטים של האו"ם מ־1951. הפליטים הפלסטינים הם היחידים שהוחרגו מהאמנה. בשבילם הקים האו"ם ארגון מיוחד, אונר"א. באמנה נקבע כי אם מכל סיבה שהיא תחדל אונר"א להתקיים, יחולו עליהם הוראות האמנה.
באמנת הפליטים של האו"ם, "פליטים" מוגדרים כמי שגרו במקום מסוים דרך קבע ונאלצו לעזוב בשל רדיפות על רקע גזע, דת, אזרחות ודעות פוליטיות או חברתיות. לגבי הפליט הפלסטיני, די בכך שהוא גר בארץ ישראל בשנתיים לפני הסכסוך ב־1948 – כלומר, בין יוני 1946 למאי 1948 – ואיבד את ביתו ואת אמצעי מחייתו עקב הסכסוך הישראלי־ערבי, בין שנרדף ובין שעזב מרצון. התקופה הקצרה הזאת נבחרה מפני שהיה ידוע שמספר הערבים שהיגרו לישראל קודם לכן, מאז תחילת המאה, גדל מאוד בעקבות גלי העלייה היהודית, שיצרו הזדמנויות תעסוקה שלא התקיימו בעבר.
לפי האמנה צאצאי הפליטים אינם פליטים, ואם פליט רכש אזרחות של מדינה כלשהי הוא עצמו אינו נחשב עוד פליט. מנגד, באונר"א צאצאי הפליטים הפלסטינים לדורותיהם נחשבים פליטים, וגם מי שרכשו אזרחות במדינה אחרת הם פליטים.
האמנה אינה חלה על אנשים שיש חשד ממשי שביצעו פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות או פשעים לא פוליטיים חמורים, ואף לא על אנשים האשמים במעשים הנוגדים את מטרות האו"ם ועקרונותיו. לאונר"א אין הגבלות כאלה: גם פלסטינים שביצעו מעשי טרור, רצחו ואף ניסו לבצע טבח עם ביהודים באים במניין הפליטים.
לפי נתוני אונר"א, מספר הפליטים הפלסטינים הזכאים לשירותי הסוכנות מגיע כיום ל־5.9 מיליון, ומתוכם כ־1.5 מיליון החיים ב־58 מחנות פליטים בירדן, לבנון, סוריה, יהודה ושומרון, רצועת עזה ומזרח ירושלים. לשם השוואה, בשנת 2014 היה מספרם 4.9 מיליון. האנשים שהפכו לפליטים עקב סכסוכים אחרים בעולם שוקמו, אך בעיית הפליטים הפלסטינים הונצחה ומספרם גדל.
גם המנדט של סוכנות הפליטים של האו"ם שונה ממנדט אונר"א. סוכנות הפליטים חייבת לדאוג ליישב מחדש את הפליטים ולמצוא לבעיותיהם פתרונות ארוכי טווח. המדינות החברות באמנה מחויבות לשתף פעולה עם נציבות הפליטים במילוי תפקידיה. לאונר"א לא ניתנו סמכויות כאלה, ומדינות לא חייבות לשתף איתה פעולה בפתרון בעיית הפליטים.
בהתחשב בתחום הפעילות המוגבל של אונר"א, משאביה היחסיים גדולים בהרבה ממשאבי סוכנות האו"ם לפליטים. כך התאפשר לה להעסיק אנשים רבים, רובם פליטים, המתפרנסים מקיומה. מספר העובדים המקצועיים הבינלאומיים זניח. סוכנות הפליטים של האו"ם, מנגד, אינה מעסיקה פליטים מקומיים, כדי למנוע את השתרשות מעמד הפליט.
ההגדרה המרחיבה באופן יוצא מן הכלל של הפליטים הפלסטינים, הסמכויות שניתנו לאונר"א והתנהלותה גרמו להנצחת הפליטות הפלסטינית.
סוכנות טרור
לאונר"א אין אינטרס לשפר את מצב הפליטים. את המשאבים העצומים שהועמדו במשך השנים לרשותה של אונר"א ניצל הגוף הזה לא כדי להיטיב את חייהם או לשקם אותם. כספים שהיו אמורים לשרת את התושבים שימשו בפועל לרכישת נשק ותחמושת ולהקמת מכונת תעמולה אנטי־ישראלית. אונר"א מעולם לא התבטאה נגד האלימות של חמאס שאפשרה את השתלטותו על רצועת עזה. מרגע שהתברר לאונר"א שיד חמאס על העליונה, הודיע הארגון שימשיך לשרת את חמאס.
לפי נתונים שנמסרו בתקשורת הבינלאומית, כרבע מהגברים העובדים באונר"א קשורים לחמאס, ולמחצית מהעובדים יש קרובים הקשורים לארגוני הטרור בעזה. רוב העובדים מועסקים בתחום החינוך. בבתי הספר של אונר"א מחנכים ילדים מגיל הגן לשנוא יהודים וישראלים. כמשאת נפש עליהם לשאוף להיות שהידים, שימותו במהלך מעשי טרור נגד תושבי ישראל. ספרי הלימוד מבטאים מסרים אסלאמיים קיצוניים. בבתי הספר מתקיימים מחנות קיץ שמעניקים לילדים חינוך טרום־צבאי, הכולל שימוש במטעני צד ובקבוקי תבערה. עם בוגרי מערכת החינוך של חמאס נמנים אסמאעיל הנייה, עבד אל־עזיז א־רנתיסי וסעיד סיאם, שר הפנים של חמאס, שהיה בעבר מורה בבתי הספר בעזה משנת 1980 עד 2003.
במהלך מלחמת חרבות ברזל התגלו למדינת ישראל ראיות למכביר בדבר מספרם הרב של עובדי אונר"א שהשתתפו בפעילות טרור לפני מתקפת 7 באוקטובר, בטבח עצמו וגם אחריו. בין השאר, עובדי הסוכנות השתתפו בחטיפת בני ערובה מתוך יישובי עוטף עזה. עובד אונר"א השתתף בטבח 97 תושבי קיבוץ בארי. מורים בבתי הספר של אונר"א החזיקו בבתיהם בני ערובה ישראלים. בתי הספר, המסגדים ובתי החולים שימשו כמרכזי פיקוד וכמחסני נשק ותחמושת, ומתחת להם נחפרו מנהרות. מתחת למטה המרכזי של אונר"א נחשפה מנהרה אדירת ממדים. אמצעי לחימה נמצאו בשקים של אונר"א, ואמבולנסים של אונר"א שימשו להובלת מחבלים, נשק ותחמושת.
על ישראל לפעול לסגירת אונר"א, שקיומה מותנה בהנצחת מעמד ה"פליט" הפלסטיני, ומשום כך אין לה אינטרס להביא לשיקומם. כל עוד אונר"א קיימת, מספרם יוסיף להתעצם משנה לשנה בשל ההגדרה המסולפת של מעמד ה"פליט" הקיימת רק בשבילם. ההשתתפות הפעילה של עובדי אונר"א בטרור הפלסטיני, השימוש בה כצינור להעברת כספים מהמדינות התורמות להצטיידות בנשק ותחמושת ולחציבת מנהרות תת־קרקעיות המשמשות לטרור, ה"חינוך" לשנאת ישראל ולטרור הנרכש בבתי הספר שלה, השימוש באמבולנסים שלה למטרות טרור ועוד – כל אלה רק מוסיפים לצורך החיוני, הקיים בלאו הכי, לסגירתה בהקדם.
כאמור באמנת הפליטים של האו"ם, אם מכל סיבה שהיא תחדל אונר"א להתקיים יחולו עליהם הוראות האמנה, והטיפול בהם יעבור לידי סוכנות הפליטים של האו"ם. כצעד ראשון יהיה צורך לערוך מפקד שיברר כמה אנשים באמת זכאים למעמד ה"פליט" לפי ההגדרה והסייגים שנקבעו באמנה. כך יתברר שמספר הפליטים קטן בהרבה מזה שנוקבים בו כיום, והמספר ילך ויקטן משנה לשנה. יתר על כן, כל המדינות החברות באמנת הפליטים יחויבו לשתף פעולה עם סוכנות הפליטים של האו"ם כדי להביא את בעיית הפליטים שנותרו לקיצה.
להפסקת פעילות אונר"א יש חשיבות מהמעלה הראשונה. אם לא יינקט צעד זה, גם ניצחון במלחמה לא יביא לכך שנוכל לחיות בשלום ובשלווה בישראל.
עו"ד טליה איינהורן היא פרופסור למשפטים, חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי
