בין שלל ההתנגשויות בין הממשלה ליועצת המשפטית שלה, גלי בהרב־מיארה, הגיעה השבוע בשורה נוספת: המדינה לא תוכל עוד לסבסד מעונות יום לילדי אברכים. לפי חוות דעתה של היועצת המשפטית, "המדינה אינה מוסמכת עוד לעודד במימון ממשלתי, לפי מבחני מעונות היום, לימודים תורניים של מועמדים לשירות ביטחון".
מי שמעוניין כיום לשלוח את ילדיו למעונות יום שמקבלים "סמל מוסד" מהמדינה עשוי להיות זכאי לסבסוד לפי תבחינים שונים. מכיוון שהמדיניות של סבסוד מעונות היום נועדה בראש ובראשונה לעודד תעסוקת נשים, אמת המידה הדרושה הראשונה היא שהאם עובדת בהיקף משרה של 24 שעות שבועיות לפחות. אמת מידה אחרת היא שהאב יעבוד, ילמד באקדמיה או יקבל הכשרה לתעסוקה מקצועית. בעקבות דרישה של המפלגות החרדיות, גם לימודים תורניים בכולל או בישיבה נקבעו כ"לימודים". גובה הסבסוד נקבע לפי מבחני הכנסה, ולכן משפחות חרדיות מרובות ילדים שמתפרנסות ממשכורת האם בלבד זוכות לסבסוד בדרגות גבוהות – כ־1,200 שקל לילד.
החלטת היועצת המשפטית לממשלה אינה מגיעה בחלל הריק. לפני שנתיים נדרש בג"ץ לשאלת הסבסוד למשפחות אברכים, כששר האוצר דאז אביגדור ליברמן החליט לבטל אותו. למעשה הוא כלל במבחני התמיכה אמת מידה של "מיצוי כושר השתכרות", המחייבת ששני ההורים יעבדו בהיקף של 24 שעות שבועיות כדי להיות זכאים לסבסוד. בג"ץ הסכים שהממשלה רשאית לשלול בהתאם את הסבסוד, אך קבע כי "משפחות האברכים זכאיות לכך שהרשות השלטונית לא תנקוט פעולה אשר יש בה כדי לשבש באופן קשה את אורחות חייהן, בלי שיינתן להן זמן מספק להיערכות". בפועל, לאחר ביטול המדיניות בבג"ץ היא לא חודשה שוב בידי ממשלת בנט־לפיד, והסבסוד נותר בעינו.
היועצת המשפטית מכירה בוודאי את פסק הדין הזה, ובכל זאת בחרה להורות לבטל את הסבסוד לילדי אברכים שלושה שבועות בלבד לפני תחילת השנה. מה שהיה אסור לממשלה לעשות משיקולי מדיניות כלכלית רחבה מותר למערכת המשפט לעשות, מסיבות של ניסיון לכפות שוויון בנטל הגיוס לצבא.
עדיין לא ברור מתי תיכנס לתוקף הוראת היועצת המשפטית לממשלה. המשנה שלה, גיל לימון, טען שיאפשר "תקופת מעבר קצרה", אך לא ברור מה משכה. הממשלה עצמה בוחנת אפשרות להעביר החלטת ממשלה שתאפשר את סבסוד המעונות, בניגוד לעמדת היועצת.
יש היגיון וצדק במדיניות כלכלית שתבטל את הסבסוד למעונות יום למי שאינו עובד. אם מטרת הסבסוד היא לעודד תעסוקה, לא ייתכן שיתמוך דווקא במי שבוחר שלא לעבוד. גם הטענה שיש להתנות הטבות מדינה מסוימות בשירות צבאי או לאומי היא מדיניות הגיונית. אבל הצעד של היועצת המשפטית מאבד את כל העולמות: הוא לא יתרום לכלכלה, לתעסוקה או לגיוס החרדים.
מוטיבציית הגיוס של צעירים חרדים רווקים לא תתגבר בשל ההחלטה, כי היא לא משפיעה עליהם. אברכים בעלי משפחה שנמצאים בגיל גיוס כנראה אינם הציבור שצה"ל מעוניין לגייס, כי הם בעלי משפחות, והעלויות של גיוסם גבוהות כשלוקחים בחשבון תשלומי משפחה. ספק גדול אם החלטת היועצת המשפטית לממשלה תצליח לגייס מי מהם באמצעות ענישה כלכלית, לנוכח הגזירות החברתיות הכבדות שמטיל המגזר החרדי על הגיוס.
החלטת היועצת המשפטית לממשלה כלל לא חלה על רוב הציבור החרדי. מי שהם בני יותר מ־26 כבר קיבלו פטור מגיוס, וימשיכו להיות זכאים לסבסוד מעונות היום. דווקא אותם, בעלי משפחות שכבר פטורים מגיוס, המדינה הייתה רוצה לעודד לצאת לעבוד. עם זאת, החלטת היועמ"שית לא תשפיע על הסבסוד שהם ימשיכו לקבל.
בפני משפחות האברכים נותרו כעת כמה אפשרויות גרועות: לשלם מחיר מלא על מעונות היום ולצמצם את ההכנסה המשפחתית; לשלוח את הילדים למעונות פרטיים זולים ולא מפוקחים; שהאבות יתחילו לעבוד ב"שחור"; או שהאמהות יפסיקו לעבוד לחלוטין ויטפלו בילדים. חלק מהבעיה היא שאברכים בגיל גיוס לא יכולים לצאת לעבוד באופן רשמי, כי אז יתחייבו בגיוס לצבא.
הניסיון לפתור בעיות חברתיות מורכבות באמצעות כלים משפטיים הוא תמיד בעייתי. ליועצת המשפטית לממשלה אין כלי מדיניות או מומחיות במדיניות, וגם אין לה אחריות על תוצאות המדיניות שהיא מקדמת. דווקא את מי שנושא באחריות הישירה על מצב המשק והכלכלה – שר האוצר – מערכת המשפט בלמה, כשעשה צעד הגיוני הרבה יותר. אבל את הצעד הפחות הגיוני והפחות יעיל של היועצת המשפטית לממשלה, שנושא בחובו בדיוק את אותן הבעיות, המערכת המשפטית מקבלת כרגע.
