לאחרונה הזדמן לי להתלוות לקרוב משפחה מבוגר שהוזמן לוועדה רפואית בביטוח הלאומי בירושלים. "אתם נוסעים לוועדה הרפואית?" שאל נהג המונית, "וואלה, ניסיתי כבר שמונה שנים שיכירו בי. כל שנה הם לא מאשרים, אבל בשנה שעברה הסעתי במקרה עורך דין וסיפרתי לו. הוא אמר לי שהוא יוכל לסדר לי מה שצריך, שילמתי לו כסף, והשנה הם נתנו לי אחוזי נכות", שיתף אותנו הנהג, תושב מזרח ירושלים, בניסיונו, והפנה מבט לקרוב משפחתי: "חשוב מאוד שאתה בא שמה, שתעשה שכואב לך. אחרת, הם לא נותנים לך נכות. אסור להיות שם גיבור".
כשהגענו למשרדי הביטוח הלאומי בשכונת ממילא, לא יכולתי שלא לשים לב לכך שכמעט כל מי שנכח בצוהרי אותו יום באזור הוועדות הרפואיות, היו אנשים צעירים, בני 30־40. לפחות חיצונית, על פי ראות עיניי, לא ניכרה עליהם מגבלה כלשהי. כמובן אינני בוחן כליות ולב ולא עיינתי בתיקיהם הרפואיים, ובכל זאת, זה נראה קצת מוזר.
בשבוע שעבר פרסם המוסד לביטוח הלאומי את הדו"חות הכספיים שלו לשנת 2023. מהנתונים עולה כי ההוצאות בגין כלל תגמולי הביטוח עלו מהשנה שעברה ב־15%, לסכום של 116 מיליארד שקל. מתוכם, קצבאות הנכות זינקו ביותר מ־20% בהשוואה לשנת 2022.
המקורות הכספיים של הביטוח הלאומי הם דמי הביטוח שאנחנו משלמים (או המעסיקים, שמפרישים אותם עבורנו), הקצבות המדינה וחסכונות. על פי נתוני הביטוח הלאומי, החל משנת 2023, המוסד הזה, שנועד להיות כרית הביטחון שלנו בעת שנזדקק, נמצא בגירעון. כלומר, התשלומים שהוא נדרש לשלם כקצבאות, גבוהים יותר מהתקבולים. הגירעון הזה ילך ויגדל, והביטוח הלאומי יצטרך להשלים את הסכומים החסרים מחסכונות (עתודות) שנשמרו. על פי התחזית האקטוארית, בעוד שנים ספורות גם העתודות יתרוקנו, ולמעשה לביטוח הלאומי לא תהיה שום יכולת לשלם את מלוא הקצבאות.
מהן הסיבות להוצאות הגדלות של הביטוח הלאומי, מול ההכנסות הקטֵנות? הסיבה העיקרית היא הזדקנות האוכלוסייה במדינת ישראל. כלומר, הגידול המהיר של האוכלוסייה המבוגרת ביחס לאוכלוסייה הצעירה, שמשמעותו היא שינוי לרעה ביחס בין אלה שמייצרים הכנסות לביטוח הלאומי ובין אלה שמקבלים קצבאות.
טיפול בהונאות הביטוח הלאומי לא יפתור את כל הבעיות, אבל הוא עשוי למנוע הוצאה לא מוצדקת שמוערכת בהרבה מאוד כסף
"יחס התלות" הוא המונח המקצועי שמגדיר את חלקה של האוכלוסייה בת 65 ומעלה, לעומת האוכלוסייה הבוגרת בגיל 20־65. ובכן, אם בשנת 2023, יחס התלות עמד על 25%, הרי שבשנת 2040 הוא צפוי להגיע ל־30%. מעבר לכך ישנו גידול בקצבאות כגון נכות וסיעוד. המלחמה והשלכותיה צפויות להגדיל עוד את ההוצאה, ובביטוח הלאומי עדיין לא יודעים להעריך את ההיקף של תוספת ההוצאה הזו.
להילחם בהונאות
מה הפתרון? נראה שלא יהיה מנוס מהעלאת דמי הביטוח הלאומי. במילים אחרות: הגדלת הנטל על המשלמים, או קיצוץ בקצבאות, או שילוב של שניהם. אין ספק שמדובר במציאות מתסכלת. מצד אחד אנשים שילמו דמי ביטוח כל חייהם, וכשיגיעו לרגע שבו יזדקקו לו הם ייאלצו לספוג קיצוץ בקצבה; מצד שני הציבור המשלם, שגם כך כורע תחת הנטל, יידרש לשלם עוד. המדינה חייבת לטפל בהקדם בתפוח האדמה הלוהט הזה, אבל היא לא ממהרת לעשות זאת, אף שהזמן דוחק ולמרות שכבר גובשו תוכניות להקמת צוות משותף לאוצר, למשרד הרווחה ולביטוח הלאומי.
ייתכן שזו הזדמנות לבחון מחדש את הקצבאות ואת הזכאים להן, אם יש קצבאות פחות מוצדקות – הן מבחינת היקפן והן מבחינת רשימת הזכאים להן – לא בטוח שמה שחולק כרוטינה במשך שנים הוא נכון וצודק בכל התחומים, בוודאי כאשר הכסף אוזל. אגב, זה נכון גם להפך: ישנם מבוטחים בביטוח הלאומי ששילמו כל חייהם ממיטב כספם, אבל ברגע האמת, גם כשהם במצב של 100% נכות המוכרת על ידי הביטוח הלאומי, הם אינם זכאים לקצבה או סיוע כלשהו כדי להעסיק מטפל, בגלל מבחני הכנסה.
אבל לפני שעושים סדר, חותכים בקצבאות או מכבידים עלינו את נטל התשלום, יש לקחת בחשבון את הצורך להגביר את האכיפה – הן בגבייה והן בתשלום הקצבאות. טיפול בהונאות הביטוח הלאומי לא יפתור את כל הבעיות, אבל הוא עשוי למנוע הוצאה לא מוצדקת שמוערכת בהרבה מאוד כסף, כזה שהיה יכול לשמש לטובת קצבאות אמת ולצמצום פגיעה בקופת הביטוח.
ניקח למשל את תופעת הפוליגמיה במגזר הבדואי, שבגינה הביטוח הלאומי מעביר קצבאות בסכום מוערך של עשרות מיליוני שקלים מדי שנה לנשים המוצגות כאימהות חד־הוריות, אף שבפועל הן חלק ממשפחה פוליגמית, שבה כמה נשים נשואות לאותו גבר. תופעה נוספת היא תשלומי הבטחת הכנסה ודמי לידה עבור ילדים שכלל לא מתגוררים בישראל אלא בשטחי הרשות הפלסטינית. נושא זה נדון כבר בדו"ח המבקר שפורסם באוגוסט 2021, ובו נקבע כי קיימת תופעה של נשים בדואיות תושבות ישראל שעברו לגור בשטחי יהודה ושומרון וממשיכות לקבל קצבה מהביטוח הלאומי.
על פי דו"ח פנימי של הביטוח הלאומי, שפורסם בעיתון גלובס לפני כשנתיים, 62% מהבקשות לקצבאות שמגיעות מתושבי הנגב מהחברה הבדואית, נמצאו על ידי אגף החקירות של הביטוח הלאומי כשקריות ואינן משולמות. לפי דו"ח מבקר המדינה, התושבים הלא־יהודים בנגב מקבלים יותר מ־11% מסך קצבאות הבטחת ההכנסה ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי לכלל תושבי מדינת ישראל. ההכנסה החודשית מתשלומי הבטחת הכנסה, דמי אבטלה וקצבאות ילדים בקרב תושבי הנגב הבדואים עומדת על 544 מיליון שקל בשנה, פי 2.3 מהממוצע הכלל־ארצי. אגב, מספר חוקרי הביטוח הלאומי לבחינת ההונאות במגזר עומד על שישה אנשים בלבד.
זוהי רק דוגמה אחת, וההונאות קיימות גם במגזרים נוספים ובתחומים מגוונים. ההונאות הללו פוגעות בכל אחד מאיתנו, ואת מחירן כולנו נצטרך לשלם. חלק מהחשיבה על פתרון לגירעון של הביטוח הלאומי, חייב לכלול הקמת מערך חקירה ואכיפה נרחב עם כוח אדם מספיק. ההשקעה הראשונית שתידרש תצדיק כל שקל שיושקע בתחום, בהחזר של עשרת מונים.
לסיום יש להדגיש כי חשוב לא פחות להיות אנושיים והגונים כלפי מי שבאמת נזקק, שילם כל חייו ומגיעה לו קצבה. אכן, צריך לברור את המקרים המוצדקים, וחלק מהתהליך כולל חקירה ובדיקה, אבל היא חייבת להיות מכובדת והוגנת.
