"לינקולן אקספרס" הוא ספר מסע הגדוש בשעונים, מפות, רכבות, כבישים מהירים ומחוזות נידחים. זוהי הרפתקה שיש בה פיתולים עלילתיים והרבה הפתעות, אבל בעיקר מסע בן עשרה ימים היוצא מכלל שליטה. שמו של הספר כשם הכביש הטרנס־קונטיננטלי הראשון בצפון אמריקה, כביש שחוצה את היבשת בקו ישר ומחבר בין ניו־יורק השוכנת במזרח ובין קליפורניה שלחופי האוקיינוס השקט. ואכן, מטרתו של גיבור הספר, אמט – שזה עתה השתחרר ממוסד לעבריינים צעירים, אסף את אחיו הצעיר בילי מהחווה הכושלת של אביהם המנוח, והתניע את הסטודיבייקר שהמתינה לשובו על מנת לצאת לדרך – הייתה ישרה ונהירה כפי שיעדו של כביש מהיר עשוי להיות: אמט, שנידון על הריגה בשוגג, תכנן באופן מדוקדק את המסלול שיוביל אותו לעתיד יציב ובטוח, בעוד שאחיו בן השמונה קיווה למצוא במופע זיקוקים בקליפורניה את אימם שנטשה את הבית בינקותו.
העלילה, שמתרחשת בשנות החמישים בארה"ב, שוזרת בחן רב ובהומור דמויות שונות, שמייצרות עלילה בעלת מבנה כיאסטי מושלם. בראש ובראשונה אמט ודאצ'ס, שעזבו את המוסד לעבריינים צעירים. אמט, ביושבו לצד מנהל המוסד שמסיע אותו הביתה, ודאצ'ס שמתגנב אל תא המטען של הרכב באין רואה. לשניהם אב שהכזיב ואם שעזבה. על פניו, שניהם נענשו על עבירה שלא ביצעו בכוונת זדון, וכל אחד מהם מחזיק בתוכנית ברורה כיצד להשיג ממון שיאפשר להתחיל מבראשית.
אלא שכאן מסתיים הדמיון ומתחיל השוני. בעוד שאמט חמור סבר, מוכוון מטרה ואחראי, הרי שדאצ'ס מלא בקסם, שובה לב ומלהטט היטב עם שלל ההזדמנויות הנקרות בפניו. או כפי שמסכם זאת אמט בליבו (לאחר שמנה את אלפי הקילומטרים שגמע ברכבו ואת מספר המוניות והרכבות שבהן נסע הלוך ושוב ברחובותיה של ניו־יורק, בניסיון לייצר סדר במציאות ההולכת וננעשת כאוטית יותר ויותר): "הפרדוקס שאמט נאלץ להתמודד איתו… היה הפרדוקס מהיר הדיבור, נוטל החירויות, מסכל התוכניות הידוע בשם דאצ'ס".
זוהי אבן הראשה של החלוקה הדיכוטומית, שמתפרטת אף בין יתר הדמויות המרהיבות שמחבר הספר, אמור טאוולס, רקח יחד לכדי עלילה מרתקת. כך אנו מוצאים מחד את בילי טוב הלב והנבון, שעוזב את בית המשפחה יחד עם אחיו הגדול אמט, כשבידו תרמיל ובו כל מה שאדם צריך על מנת לצאת למסע. בילי הוא זה שזוכר לארוז כריכים, פנס, שעון ומפה, ומבין היטב שהם נמצאים בעיצומה של הרפתקה יוצאת מגדר הרגיל. מאידך אנו פוגשים את וולי, שברח אף הוא בתא המטען יחד עם דאצ'ס, בן למשפחה אמידה ומיוחסת, שלוקה בחוסר שיקול דעת המצופה מאדם מבוגר, אך מלא כילד בתמימות, בסקרנות וברגישות.
לצידם של שני אלה נשים צעירות שמשגיחות עליהם, לעיתים מקרוב ופעמים אחרות מרחוק: סאלי, שדאגה לבילי לאחר מות אביו, ושרה, אחותו הגדולה של וולי, הפותחת את ביתה המרווח בפני החבורה הנודדת כולה. לבסוף יוליסס והכומר ג'ון, הנודדים התמידיים שחוצים את היבשת הלוך ושוב כנוסעים סמויים ברכבות משא. הכומר ג'ון, חורש הרעה שמתכנן שוב ושוב להתנכל לבילי וחומד את אוסף מטבעות הדולר שבאמתחתו; ויוליסס, שכלוא בתוך סיפור טרגי שטווה עבור עצמו, נחלץ להגנתו של בילי ולוקח אותו תחת חסותו.
צידו האחד של מבנה כיאסטי זה אפל ומוביל אל מפחי נפש, אובדן ואף מוות; בעוד צידו האחר, המואר, מצליח לחלץ את המסע המקורי מן המבוך שאליו נקלע ולהשיב אותו למסלולו המיטיב. את ההבדל בין שתי צלעות הדיכוטומיה לא משאיר טאוולס לרמת התיאור העלילתי בלבד. לאורך הספר הוא שותל מוטיבים המתלכדים לכלל תובנות בדבר ההבדל בין האקראי והמכוון ובין הגורל הדטרמיניסטי והבחירה החופשית, תובנות המגולמות בין היתר בדמותו של בילי.
כולם נטשו, מלבד הבורא
ככל שהעלילה מתפתחת מתברר כי הגיבור האמיתי של הספר – לא רק במובן של דמות המפתח, אלא במובן של אוסף התכונות ההופכות אדם לכזה שאיננו מאפשר לאירועים להתרחש מאליהם אלא מכוון אותם אל עבר יעדם הטוב – איננו אלא בילי. האח הקטן וכבד הראש שאמט משאיר תחת השגחתם של אחרים, שעה שהוא עצמו מבקש להתיר את פקעת האירועים ההולכת ומסתבכת. בילי הוא שמייצר את התפנית החשובה לקראת סופו של המסע. אולם תפנית זו איננה מקרית, אלא תוצר של מאמץ קפדני שמחבר בין דבר לדבר וקוצר את פירותיה של ההתרחשות מראשיתה.
בתרמילו של בילי מצוי ספרו של פרופסור אבקוס אברנאתי, "עלילות הגיבורים ועוד מטיילים אמיצים", חיבור המשמש כפזמון חוזר שמלווה את העלילה כולה ומזמין את קוראיו לכתוב את הפרק שלהם בתולדותיו. לעומת בילי, המתמסר לספר ברצינות תהומית, אחיו אמט ספקן לגביו ולא מבין מדוע בחר הפרופסור לחבר בין דמויות אמיתיות דוגמת גלילאו גליליי, ליאונרדו דה־וינצ'י או תומס אדיסון – אנשים שרתמו את הידע שרכשו כדי לייצר תגליות שישרתו את המין האנושי – ובין גיבורים מיתיים דוגמת הרקולס, תזאוס ויאסון. הבלבול בין הדמיון והמציאות, סבור אמט, מעודד ילדים להאמין "שהתגליות המדעיות הגדולות לא ממש אמיתיות, ושגיבורי האגדות לא ממש דמיוניים". לא כך סבור בילי, שיש בו מן הילד ומן המבוגר בעת ובעונה אחת. לכן בילי מסביר ליוליסס, שאותו פגש בחשכת רכבת המשא, כי מקור שמו איננו מפקד צבא האיחוד של לינקולן, יוליסס ס' גרנט, אלא גיבור אחר – יוליסס הגדול, המיתי, המופיע באחד מפרקי "עלילות הגיבורים".
כך יושבים בילי ויוליסס יחד על קרקעית הקרון, שעה שבילי מקריא מן הספר על אודות הגיבור היווני שהותיר את אשתו ובנו מאחור כדי לצאת ולהילחם בטרויה, ולאחר שספינתו סטתה ממסלולה שוב ושוב הצליח לחזור אל מולדתו. למעשה בילי מאפשר ליוליסס, שיושב לצידו ומאזין בשקיקה לקריאתו, לדמיין סוף אחר למסע שגזר על עצמו ולהתחיל לחשוב על פרידה מחיי הנדודים. יתרה מזו, בפגישה מפתיעה שמתרחשת בין בילי ובין המחבר הקשיש אברנאתי, שנפעם מן הצעיר שעומד מולו, מוביל בילי את הפרופסור לנטוש את משרדו הנעים שבאמפייר סטייט בילדינג, להצטרף אף הוא למסע פורץ הגבולות ולהתמסר לחוויה שאין לדעת לאן תוביל.
כל אחת מן הדמויות בספר ניצבת בצמתים דרמטיים ובוחרת את דרכה. בדומה לכך, בילי מתלבט היכן להתחיל את סיפור חייו: "אני די בטוח שאנחנו כבר בהרפתקה… אבל אני לא יכול להתחיל לכתוב אותה עד שאדע איפה האמצע". נקודת האמצע הזאת, "אין מדיאס רס", מופיעה בספר כפרדוקס של זנון שעוסק בדרך מנקודה א' לנקודה ב', דרך המתחלקת תמיד לשניים ואיננה מסתיימת לעולם. אמט פקפק אומנם בפרדוקס של זנון בשיעור פילוסופיה בבית הספר, אך נוכח לגלות עד כמה הוא נכון שעה שרדף אחרי דאצ'ס.
החיים הם אכן מסע, שהרי, "אורך הרצון לנוע הוא כאורך חיי האנושות", אך היכן מתחיל המסע הזה? תשובה אחת שמעניק הספר קשורה לרגעים שבהם בוחר בילי לפעול, מתוך ראייה מפוכחת שהוא יכול לסמוך על עצמו בלבד: "אמט לא היה שם. יוליסס לא היה שם. סאלי לא הייתה שם. הוא שוב היה עזוב. כולם נטשו אותו, מלבד הבורא. וכל מה שיקרה עכשיו תלוי רק בו". תשובה נוספת איננה מקופלת ברגע אחד נתון, אלא בהתקדמות מדורגת של התפתחות אישית.
בראשית הספר יושב אמט עם השריף המקומי, שמבקש להעניק לו כמה עצות זהב בטרם ייצא מן העיר. "יש עוד משהו שמטריד אותך?", שואל השריף המבקש את טובתו. "בדרך כלל", עונה אמט, "העצות שאנשים נותנים לי". כמה ימים אחר כך ואלפי קילומטרים ממחוז חפצו, יקשיב אמט שוב ושוב לעצות העדינות שניתנות לו על ידי יוליסס, לעיתים באמצעות מבט בלבד. לכך אפשר להוסיף את המעבר מחמתו הממהרת להתלקח של אמט לאיפוק שהוא מציג בנקודות שונות, ששיאו באופן שבו הוא בא חשבון עם דאצ'ס שאמלל אותו מראשית העלילה: "אמט ספר עד עשר. ובזמן שספר הרגיש איך כל הלהט דועך, הוא הרגיש איך הכעס שוכך, עד שלא כעס בכלל. אז הרים את קת הרובה וחבט בפניו של דאצ'ס בכל הכוח".
אדם שולט בנסיבות חייו
חיבור נוסף של אמור טאוולס שתורגם לעברית הוא הרומן "ג'נטלמן במוסקבה" (מטר, 2018), שגם הוא מספק חוויית קריאה מענגת. במבט ראשון נראה כי הספרים הפוכים בתכלית זה מזה, שכן "ג'נטלמן במוסקבה" נפרש על פני עשרות שנים ומלווה את קורותיה של ברית המועצות החל מכינונה בראשית המאה העשרים ועד לשנות החמישים. העלילה מתרכזת באדם אחד, הרוזן אלכסנדר איליץ' רוסטוב, שתחת גלגלי הקומוניסטים הפך לחסר מעמד הכלוא במרכז מוסקבה. ב"ג'נטלמן במוסקבה" נדרש טאוולס לא למהות האדם בלבד אלא אף למהותם של מדינות ולאומים, ובעיקר להשוואה חוזרת ונשנית בין ארצות הברית וברית המועצות.
באותו ספר מביא טאוולס אל קוראיו את מיטב התרבות הרוסית הגבוהה, ומצליח לשרטט ביד אומן את המעבר מחברה מרובדת עם שכבת אצולה נישאת מעל הקולקטיב, שבו מתקיים לכאורה שוויון בין ה"קומרדים" כולם. ואולם שני הרומנים, הנראים שונים זה מזה, מתכנסים לבסוף לאותה תובנה מארגנת: יכולתו של האדם, גם בתנאי פתיחה בלתי אפשריים, לנווט את ספינת חייו בתוך מים סוערים, או כפי שמיטיב לנסח זאת הרוזן רוסטוב: "אם אדם לא שולט בנסיבות חייו, נסיבות חייו ישלטו בו".
הקריאה בשני הספרים מבטיחה הנאה צרופה. מדובר בחיבורים שיש בהם עומק, הומור, מתח, הפניות חוזרות ונשנות למקורות התרבות העשירים, ולצד כל אלה תובנות רבות שאפשר לצרף לארגז הכלים האישי. החיים מתעתעים, ולא אחת אנו מוצאים את עצמנו שועטים אלפי קילומטרים מזרחה שעה שהיעד שלנו ממוקם בסוף מערב, או לחילופין נתונים בסד המענה אותנו ונוטל מאיתנו את הבחירה החופשית. ההצלחה להכריע את המציאות ההפכפכה, כך על פי מחבר הספר, כרוכה בעמל סיזיפי ובהרווחתו ביושר: "אני חושב", אומר יוליסס לפרופסור אברנאתי, "שכל דבר בעל ערך בחיים צריך להרוויח, כי מי שמקבל דבר בעל ערך בלי להרוויח אותו בטוח יבזבז אותו".
לינקולן אקספרס
אמור טאוולס
מאנגלית: אסנת הדר
מטר, 2024, 560 עמ'
