מתחם המסעדות של נמל קיסריה ידוע כשופע אפשרויות ראויות, וגם כמיקום נטול אזעקות. מאחר שהוא שוכן ממש בתוך הגן הלאומי, קחו בחשבון שאם אתם מגיעים בשעות הפעילות (כלומר עד השעה 17:00) תיאלצו לשלם מלבד החניה גם כניסה, מוזלת אומנם, בסך 14 שקלים. מצד שני, תקבלו על הדרך אפשרות לשוטט בין שרידי העיר העתיקה וללמוד על ההיסטוריה של המקום ואפילו לטבול בחוף הים הצמוד. שימו לב שהפארק אומנם מונגש אבל בחלק משבילי האבנים יייתכן שכיסאות גלגלים יתקשו לנסוע.
הפעם בחרנו לסעוד את נפשנו בפורט קפה, ביסטרו חלבי. מאחר שבפנים התקיים אירוע פרטי נאלצנו לשבת בחוץ. בתחילה חששתי, בכל זאת אוגוסט וצהריים, אבל עם השמשיות והבריזה מהים, הופתענו ששרדנו ואפילו בהצלחה. המנות בתפריט מכוונות גבוה אבל דווקא הוא עצמו היה בלוי ומהוה באופן תמוה, משל אחזנו בברכון ישיבה משנת תשנ"ט.
ברקע קיבלה את פנינו מוזיקת גלגלצ פופית, בדגש על טיילור סוויפט. חובבי דאעש ראו הוזהרתם.
פתחנו בפוקאצ'ה לוהטת ומוארכת שהייתה בצק מופלא ואוורירי ומלבד בן הלוויה האוטומטי (עגבניות מגוררות ושמן זית) שימשה אותנו בהמשך לניגוב המנות. גם הסלט הירוק הצדיק את עצמו כסלט פרשי, מקורי והכי מקומי שיש. בסיס של קרעי לבבות חסה ורוקט עם חתיכות תמר מג'הול, נקודות לאבנה, אגוזי מלך וטבעות בצל סגול יצרו את אחד הסלטים המעניינים שדגמנו לאחרונה, ושנמהר לשחזר אותו בבית.
טרטר הפארידה היה עשוי היטב אף הוא, עם דג טרי וירוקים קצוצים. לא מדובר בהברקה אבל אי אפשר לפתוח ארוחה קיצית בלי דג נא. משם המשכנו למנה הרבה פחות שגרתית – קרפצ'יו תפוח אדמה באטר (הזן שמתאים במיוחד לאפייה בשל כמות העמילנים הגדולה שמצויה בו). המילה קרפצ'יו תיארה נכון את אופן ההגשה – פרוסות דקות ושטוחות, אבל התפוד עצמו היה בהחלט אפוי ואף עבר חריכה יסודית באש, מה שהותיר בו חותם של ארומת מדורה. מעליו שליכטות של לאבנה וטבעות בצל צלויות, בצל ירוק ולימון, והרי לכם כל מה שצריך.
איתו הגיעה גם מנת קוביות דג לברק שהוקפצו בשמן זית, צ'ילי, שום ותרד והוגשו בתוך בריכת טחינה רדודה. מלבד מליחות גבוהה מדי של הדג, כל דבר במנה הזו היה מושלם. או אז לקחנו חתיכה מהפוקאצ'ה וביחד עם הלברק, העגבנייה, תפוח האדמה והטחינה יצרנו ביס שלא רק איחד את המנות אלא הצליח להוציא מאיתנו גרגורי הנאה בלתי פוסקים.
באגף הפסטות דגמנו פפרדלה ראגו פטריות. הפסטה בושלה אל דנטה ונעטפה בתבשיל עמוק של פורטבלו ושמפיניון ברוטב שמנת, חמאה ויין לבן. גם היא הייתה בול.
קינחנו עם שתי עוגות שקשה לפספס בהן – קראק פאי ונמסיס שוקולד. שתיהן הוגשו עם קרם מסקרפונה מוקצף. הן היו סבבה אבל ביחס לתצוגת התכלית שפגשנו עד עתה היה נדמה כאילו המנות העיקריות גנבו את כל היצירתיות ולא נשאר מספיק בשביל הסיומת.
פורט קפה מייצגת את כל מה שאוהבים להלל בקולינריה הישראלית – מנות טעימות ואסתטיות, חומרי גלם מקומיים וחיבורים מרעננים גם ב"סתם" בית קפה מן השורה. ביחד עם נוף לים וטונות של היסטוריה מסביב תרגישו כאילו שיצאתם לחופשה, גם אם רק לכמה שעות.
