ב־7 באוקטובר 2023, בבית שלנו, בקיבוץ ניר־עוז, התרחשו טבח ופוגרום שהפכו את חיינו על פיהם. הקיבוץ שלנו, ששימש במשך עשרות שנים סמל לציונות ולאהבת הארץ, לעבודת האדמה ולהגנה על הגבול, הפך בעל כורחנו לסמל לחורבן הבית, סמל ההפקרה. לחמנו לבד במשך שעות, ובסופן הטרגי נמנו 56 נרצחים ש־12 מגופותיהם עדיין בעזה, 21 חטופים חיים, ו־40 חטופים ששבו בעסקה. בסך הכול 117 נפגעים מתוך אוכלוסייה של כ־400 נפש. קהילה על סף הכחדה.
אבל אנחנו פה כדי לומר: לא ינצחו אותנו, ניר־עוז יהפוך לסמל של צמיחה מחדש. אנו צועדים ברוח הסיסמה שתבע מאיר יערי, ושמלווה את הקיבוץ מיום הקמתו ב־1955: "לא עייפֵי דרך כי אם מפלסי נתיב".
את ניר־עוז כבשו 300 מחבלים. למעט שישה בתים, הזוועות לא פסחו על אף בית בקיבוץ. כוחות צבא מבחוץ לא הגיעו לניר־עוז במשך יותר משבע שעות. המחבלים אנסו, רצחו, שרפו ובזזו מכל הבא ליד, והותירו את הקיבוץ הרוס ושבור פיזית ונפשית. הם הכניסו את כולנו למאבק למען החזרת החיים למסלולם ולהשבת יקירנו.
מתוך הטראומה והאובדן העצומים, אנחנו מתקדמים בצעדים נחושים לקראת מטרה אחת ברורה: הקמת ניר־עוז מחדש ושיבה הביתה. המכות שספגנו היו קשות מנשוא, אבל הן לא שברו את רוחנו אלא חיזקו את נחישותנו להמשיך קדימה, לבנות את הבית שלנו מחדש, ולהפוך את ניר־עוז לסמל של תחייה.
בניית ניר־עוז היא אמירה לדורות: אם ניר־עוז קם מחדש אחרי ה־7 באוקטובר, אפשר לקום מחדש מכל דבר. כל מבנה, כל רחוב, כל שביל – כולם יסופרו מחדש ויוקמו מחדש. התקצוב הנדרש לשימור ולהנצחה יהיה גבוה מהרגיל, אבל אין בכך כל ספק – זהו צורך לאומי. ניר־עוז יוקם מחדש לא רק למען תושביו אלא למען מדינת ישראל כולה.
אף שיש בימים אלה מי שמבקש לתת למצבנו כותרות כדי לנסות לפרש את צעדינו, חשוב לדייק את הדברים לפי המציאות בשטח, ולא להציע פרשנויות שטחיות. הסיבה לכך שלא חזרנו עדיין לניר־עוז היא שאין לאן. לרובנו אין בתים לחזור אליהם ולא יהיו בשנתיים־שלוש הקרובות. ברור לנו שלא כולם יחזרו. רבים לא יוכלו לשוב למקום שחוו בו את הזוועות. אנחנו מקווים ומייחלים לכך שכולם ישתקמו, בכל מקום שיבחרו לחיות בו, יתגברו על הקשיים וישובו לחיות חיים מלאים וטובים.
השוואות המנסות להסביר התמודדות של קהילה אחת מול אחרת, רמת אופטימיות או עמדה פוליטית, הן השוואות שאין להן מקום במציאות המורכבת שאליה נקלענו. כל החלטה שלנו בזמן הזה נובעת מצורך אחד: לשקם את חיינו בצורה המתאימה לנו ביותר.
בימים אלה הוקם צוות ליבה עם צוותי תכנון מהמובילים בתחומם בארץ, כדי לתכנן עם הקהילה את הבנייה מחדש של הקיבוץ. בזמן הזה, אנחנו מצפים מהממשלה לפעול בנחישות להחזרת כלל החטופים, לסייע לכל מי שיבחר לבנות את חייו מחדש במקום אחר, ולתמוך במי שבחר להישאר ולהילחם על ביתו. אנחנו כאן כדי להיאבק על חירותנו.
ניר־עוז הוא הבית, ועל כן הבית הזה, עם כל כאבו, הוא המקום שנצמח בו מחדש.
אסנת פרי היא יו"ר קיבוץ ניר־עוז
