בבונקר סודי בפרוורי טהרן התאספו בשבוע שעבר לפגישה מתוחה ומכרעת שלושה אנשים שעל פיהם יישק המזרח התיכון: המנהיג העליון של איראן עלי ח'מנאי; מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה; ומנהיג החות'ים בתימן שבחר לעצמו את הכינוי "נסים גרמה". זהו אינו שמו האמיתי, כמובן, אבל לחות'י הראשי תמיד הייתה חולשה להקשרים תרבותיים נוסטלגיים בזהויות המשתנות שלו, שהצליחו להביא אותו מפה לשם בדרכונים מזויפים ובפאות של תלתלים שופעים.
"נו, מה יהיה", פתח נסראללה, "הדיבור עכשיו בערוצי הטלגרם של האויב הציוני הוא שנתקוף בתשעה באב".
ח'מנאי נאנח: "הדבר הכי גרוע יהיה אם בסוף לא יאשימו אותנו בהשמדת ישראל אלא בהדתה. כולנו יודעים איך תל־אביב נראית בתשעה באב, אין שום הבדל בין היום הזה לכל יום אחר. לתקוף בתשעה באב יהיה בזבוז, זה רק יגרום לילדים חילונים לדעת מה היום הזה אומר".
גרמה הזיז את נדן חרבו מתחת לשמלתו הזהובה, ולמרבה ההפתעה שלף ממנו מלאווח חם ונימוח. "אני גם ככה אחראי על הזירה של אילת", אמר ונתן נגיסה בבצק הפריך. "במלונות ממשיכים לעשות 'אגדו' בבריכה בתשעה באב, זה בכלל לא עניין שם. מסכים עם עלי, בואו נרד מתשעה באב".
נסראללה: "וואלה, אולי הייתי שוקל לעשות משהו סמלי בשבוע שחל בו".
ח'מנאי: "שחל בו מה? על מה אתה מדבר?"
גרמה: "עלי, אתה עגלה ריקה, מה יש לך. אתה לא מכיר את ההבדלים בין ספרדים לאשכנזים לגבי שבוע שחל בו תשעה באב? אני לא קשור לזה, אני תימני, אבל זה בייסיק, אחי. מתפלא עליך, המודיעין שלכם ישן בשמירה".
נסראללה: "עזוב אותו נסים, יש לו נשיא חדש על הראש. צריך יומיים־שלושה של אימונים רק כדי ללמוד איך אומרים את השם שלו. מה זה בכלל פזשכיאן? אתם לא תירגעו עד שבדיחות הפרסים יחזרו להיות עניין לגיטימי?"
ח'מנאי: "גם ככה בקצב הזה של אמירות רפורמיסטיות אנחנו תולים אותו בשבוע הבא, ואז נבחר מישהו עם שם משפחה יותר קליט".
גרמה: "סבבה, אבל עשו טובה, בלי האותיות ח' מ' ונ'. עם כל החומייני וח'מנאי יש כבר דיבור שאתם עושים נפוטיזם, וזה לא מתאים בדמוקרטיה".
בפעם הראשונה בפגישה נראו סוף־סוף חיוכים בחדר הצפוף והמבוטן. ח'מנאי הרשה לעצמו עשר שניות של נחת רוח ואז המשיך: "טוב, גם ככה אנחנו לא ממש מוכנים עדיין, אין מספיק דלק לכל הטילים שאנחנו רוצים לשגר לעבר ישראל. ייקח לנו חמישה ימים לעבור בכל תחנות הדלק ולהלאים את כל מה שהיה מיועד למכוניות האזרחים. אני מעריך שנהיה מוכנים ביום רביעי. מה אומרים?"
נסראללה: "לא טוב לי רביעי. בחורי הישיבות יוצאים לבין הזמנים. אלה משוגעים אלה, שלושה שבועות חופש בשנה והם שוטפים את כל הארץ, מטיילים בנקיקים ובנחלים, משפחות חרדיות ממלאות גינות ציבוריות בכל ערי גוש דן כי בבני־ברק אין – סיכמנו שאנחנו לא רוצים פגיעה משמעותית באזרחים, וכשהם בחופש הסיכוי לפגיעה כזאת עולה משמעותית".
ח'מנאי: "נשמע הגיוני. אז נחכה שלושה שבועות, לא יקרה כלום. באיזה תאריך נגמר בין הזמנים?"
נסים גרמה עצר באמצע ביס, הביט לעבר ח'מנאי בעיניים בוערות, ורשף לעברו: "תגיד, אתה בטוח שאתה המנהיג העליון של המהפכה? זה שאמור לדעת על האויב הכול? מה קורה פה? מתוך שינה כולנו יודעים שזה א' אלול, דגים שבים רועדים".
ח'מנאי: "אל תרתח, נסים יקר. ברור שאני ממשיך לעקוב אחרי החברה הישראלית, וגם אחרי החברה החרדית. מה לעשות, בשנים האחרונות הם הרבה פחות מדברים על לימוד תורה וחודש אלול ודגים שבים רועדים, והרבה יותר על תקציבים וחוק גיוס. אבל אתה צודק, אני חייב להיות יותר מאופס. אז נתקוף בא' אלול. נרעיד להם לא רק את הדגים בים, מה אתם אומרים?"
נסראללה: "תן לבדוק בקלנדר. הממ, זה 4 בספטמבר. לכאורה תאריך לא רע כי גם החילונים חוזרים ללימודים כמה ימים לפני כן. אפשר לתקוף באמצע היום ולהשתדל לא לפגוע בגנים בתי ספר וישיבות".
נסים גרמה, שסיים את המלאווח וכעת ניגב את אצבעותיו המשומנות בשולי גלימתו, הרים אצבע: "חסן, אתה חי בסרט. נראה לך שרן ארז יאפשר לפתוח את שנת הלימודים בראשון בספטמבר? אני מוכן להתערב על קילו גת שאין לימודים ב־4 בספטמבר, לפחות לא בתיכונים. הילדים יסתובבו בחוץ, טעות אחת קטנה ואנחנו מסתבכים עם הישראלים, ואולי גם עם האמריקנים. נצטרך לחכות עד שרן ארז לא יהיה יו"ר ארגון המורים, כשהוא בתפקיד זה מסובך מדי".
ח'מנאי: "גרמה, נשמע לי שאתם פשוט לא רוצים לתקוף. אתה ואני יודעים מצוין שרן ארז ימשיך להיות יו"ר הארגון גם במאה השנים הקרובות. אם חטפתם רגליים קרות, פשוט תגידו".
נסראללה: "בואו לא נריב. אני בטוח שנצליח להגיע לתאריך מוסכם לתקיפה שגם יתאים מבחינת המצב בישראל. הנה, תראו, 7 באוקטובר. תאריך סמלי, בדיוק שנה אחרי, עברנו את ראש השנה, כולם בבתי הספר, רן ארז ירד עז אז מהעץ".
ח'מנאי: "לא יודע אם לעשות דבר כזה בעשרת ימי תשובה יהיה רעיון טוב. אתם יודעים, לפי המסורת כל מעשה שאתה עושה בימים האלה יכול להכריע את הכף ולכתוב אותך בספר של צדיקים גמורים או חלילה בספר של רשעים גמורים. יודעים מה, בואו נקבע להיפגש שוב אחרי החגים".
