המלצת פרקליט המדינה לפתוח בחקירה נגד אייל גולן בחשד לעבירת הסתה מופרכת לא רק במובן המשפטי – ושיהיה ברור, היא מופרכת במובן המשפטי כי הגדרת ההסתה בדין הישראלי היא מצומצמת מאוד – היא בעיקר מנותקת רגשית באופן מדהים מהציבור הישראלי.
ב-7.10 מדינת ישראל חוותה את היום הנורא ביותר בתולדותיה. היום הקטלני ביותר מאז שהנאצים יצאו מהתמונה. השכנים שלנו מעבר לגבול יצאו למסע שחיטה, אונס וביזה, לא ריחמו על שום גבר, אישה, ילד או תינוק, התעללו, שרפו, חטפו אנשים מבתיהם, וחגגו את ההישג הברברי שלהם באורגיה אדירה של התפרצות שמחה קולקטיבית.
תגובה של שנאה תהומית לעזתים היא לא רק צפויה, היא מוצדקת. לעם שחווה את מה שחווינו ב-7.10 יש לא רק את הזכות, אלא את החובה ממש, לשנוא את הרשע שקם עליו בכל נפשו, ולרצות בהשמדתו. אמירות על השמדת עזה לא היו באותה התקופה נחלתם של השוליים, אלא של כמעט כלל הציבור בישראל. אי אפשר היה לצפות ממנו אחרת. לא מוסרי לדרוש ממנו להרגיש אחרת.
תושבי בארי יחלו לכך שיראו מקיבוצם בסוף המלחמה את הים. איוונטים למסיבות קיץ בחוף עזה הנקיה מאדם מילאו את הרשתות. חברי כנסת, ממש לא רק מהימין, החלו לדון ברצינות על טרנספר. הביטוי "למחוק את עזה" והכרזות שזה "או אנחנו או הם" נשמעו מכל פינה, גם מדרגים בכירים. לשפוט את כל מי שהתבטא כמו איל גולן בימים הראשונים שלאחר הטבח ישאיר מעט מאוד ישראלים נקיים מחשד, והישראלים האלה לא צריכים להתבייש בכך. הם הגיבו כמו אנשים בשר ודם נורמליים, שחוו את מה שכולנו חווינו לפני עשרה חודשים.
למעשה, ראוי לתהות אם המעשה הלא נורמלי הוא האופן בו חזרנו לשגרה מהר מידי, ובקלות מידי, התנתקנו מאותם הרגשות, ונתנו לזכרון הזעם להתכהות. העובדה שכה רבים מוכנים להשלים עם הפסקת המלחמה מול חמאס בעודו שולט ברצועה, צעד שהיה בלתי נתפס בעיני אותם אנשים לאחר הטבח, רומזת שאכן כך הדבר.
מי שראה את תמונת העזתים הגוררים ישראלים חבולים ומוכים, שחוגגים עם גופות ערומות של נאנסות, שמתענגים מתמונות חדרי הילדים המדממים והשרופים, ונותר בתקופה שלאחר מכן מחושב וקר רוח, ללא שנאה בליבו, אינו אדם נעלה מוסרית, אלא אדם מנותק מסבלות עמו, ונכה רגשית באופן חמור. מי שמסוגל בחלוף כמה חודשים להתחיל ולחקור את מי שהתבטאו באופן שאולי במקרים אחרים יכול להיחשב מוגזם, מוכיח שהסבל שלנו, אינו הסבל שלו.
ההקשר של החקירות ברור – במשרד המשפטים יושבים אנשים שמקווים שאם יחקרו התבטאויות "מסיתות" של ישראלים באמצעות רשויות החקירה הישראליות, אולי התובעים הצבועים שבהאג יניחו לנו.
מדובר באיוולת. למדינת ישראל אין כל אפשרות לזכות להגנת המשלימות אלא אם כן תהפוך להיות ידו הארוכה של האג, ותחקור, תעמיד לדין, תשפוט, תרשיע ותעניש כפי שהיו מענישים תובעי האג עצמם. כל דבר שיהיה פחות מכך, לא יספק את רעבונו ההולך וגובר של המשפט הבין לאומי להוציא את מדינת ישראל ממשפחת העמים המוסריים. המוסר הזה לא לנו. ומי שמשרת את המוסר המעוות של האג, אינו משרת אותנו.
עם כל הכבוד להזיות המשלימות של גורמי האכיפה בישראל, ואין הרבה כבוד כזה, הגיע הזמן להבהיר להם שיסירו את ידיהם מעם ישראל אחרי מה שעבר על כולנו. האשמת הקורבן היא ביטוי קטן מידי לאופן ההתנהלות שלהם באירוע. אם הם חושבים שהם מגינים עלינו – שיפסיקו. איננו זקוקים להגנה המוסרנית הצבועה שלהם, שאיננה מגינה עלינו מדבר, וכפי שיודע כל מי שמכיר ולו מעט את הפסיכולוגיה האנושית, תוביל לתוצאה הפוכה בשטח.
במזרח תיכון שבו מאות מיליונים שואפים לשחוט יהודים בכל הזדמנות, ושבו ישות טרור אחת גם הצליחה לעשות זאת באופן חסר תקדים, לא יתכן שדווקא אנו נהיה אלו שצריכים לספוג הטפות מוסר מכיוון הרשויות של מדינת היהודים שלנו. יש לנו מספיק על הראש גם בלי חקירות צבועות של עם שעבר טבח. הניחו לנו.
