נתחיל מהסוף ונרגיע את הזמרים אייל גולן וקובי פרץ: אין צורך לחשוש ובטח שלא להצטייד בעו"ד צמרת. החלטת פרקליט המדינה להמליץ על פתיחה בחקירה נגדם בחשד להסתה תסתיים בלא כלום.
לא צריך להיות משפטן בכיר, ובטח שלא פרקליט מדינה, כדי להבין שמדובר בהבל ורעות רוח, פשוטו כמשמעו. הקריאה של השניים (כמו, אגב, עוד מפורסמים ישראלים רבים באותם ימים) "למחוק את עזה", לא עומדת בקריטריונים של עבירת ה"הסתה" כפי שהיא קבועה בספר החוקים של מדינת ישראל, ולא נולד השופט שיקבע אחרת.
האמירות הללו, שביטאו את התחושות הקשות של אזרחי ישראל בעקבות הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, הן לא באמת קריאה לרצח עם, כפי שמבין כל אדם עם שכל, אפילו פרקליט המדינה עמית אייסמן. וגם אם השניים אולי כן התכוונו לכך, הרי שמבחן "האפשרות הממשית" ללא ספק איננו מתקיים במקרה הזה. לדבריהם של גולן ופרץ לא הייתה שום השפעה על מי שבידם ההחלטה האם למחוק את עזה אם לאו, וגם בפרקליטות יודעים זאת היטב.
ולכן, הדרך היחידה להסביר את ההמלצה המשונה היא "פסיכוזת האג". אמונה כמעט מיסטית שהולכת ותופסת תאוצה בחלקים שונים של מערכת המשפט, ולפיה אם ישראל רק תיכנס לטרפת של חקירה עצמית בלתי פוסקת, הטריבונלים המשפטיים הבינלאומיים יניחו לנו.
אכן, ישראל מתמודדת בימים אלו ממש עם הליכים משפטיים בינלאומיים בשני בתי הדין המרכזיים היושבים בהאג. בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) ובית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC). מדובר בשני הליכים נפרדים, המתנהלים בפני ערכאות שונות, אך אין ספק שההליכים הללו גם מזינים האחד את השני.
בבית הדין הבינלאומי לצדק מתנהלת תביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל, בדרישה שבית הדין יורה למדינת ישראל להפסיק באופן מיידי את הלחימה ברצועת עזה, ולמעשה לסיים את המלחמה. עד כה נמנע בית הדין מהוצאת צו כזה, על אף ביקורת נוקבת שמתחו רוב שופטיו על פעולותיה של מדינת ישראל. עם זאת, בית הדין כן הורה לישראל, לפחות על פי הפרשנות של מרבית חברי ההרכב, לחדול מפעולת צה"ל ברפיח, הוראה שישראל סירבה למלא מתוך הבנה שמשמעותה סיכון כל הישגי המלחמה.
"זכור את אשר עשה לך עמלק"
במהלך הדיונים בבית הדין הבינלאומי, הוצגו מבחר לא קטן של ציטוטים שנשמעו מפי בכירים ישראלים, ואשר לטענת פרקליטיה של דרום אפריקה בדיון מהווים עבירה של "קריאה לרצח עם" כלפי תושבי רצועת עזה. בין ההצהרות בהן נעשה שימוש כזה, הייתה אפילו הקריאה אותה השמיע ראש הממשלה נתניהו "זכור את אשר עשה לך עמלק", דבר שהוביל את ראש הממשלה לפרסם הודעה בה הבהיר את ההקשר בו נאמרו הדברים.
ההליך בבית הדין הבינלאומי, אליו הצטרפה רשמית בימים האחרונים גם ספרד, נמשך. ישראל אף החליטה לשגר לבית הדין שופט "אד הוק" חדש מטעמה, פרופ' רון שפירא, במקום נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק שפרש ממנו עקב נסיבות אישיות. ועל כן, אף שעד כה טרם החליט בית הדין על נקיטת צעדים מעשיים נגד מדינת ישראל, הסיכון מכיוונו עדיין קיים.
לצד ההליך בבית הדין הבינלאומי לצדק, החל גם הליך נפרד בבית הדין הפלילי הבינלאומי, ביוזמת התובע הראשי של בית הדין, כרים קאן. מאחר שמדובר בהליך פלילי, הוא מתנהל באופן רשמי נגד אנשים ספציפיים. במקרה הזה – ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. בחודש מאי ביקש התובע מבית הדין להוציא נגדם צווי מעצר, בגין פשעי מלחמה כדוגמת הרעבת אזרחים, כיוון התקפות צבאיות נגד אוכלוסייה אזרחית ועוד.
אך העובדה שמדובר בהליך אישי נגד נתניהו וגלנט מטעה, משום שלא מדובר באנשים פרטיים. למעשה, ההליך הזה מכוון נגד מדינת ישראל כולה, וככל שהוא יתקדם הוא ישפיע יותר ויותר. אף שצווי המעצר עוד לא יצאו, כבר לעצם הבקשה ישנה השפעה שלילית מאוד על מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית.
אולם, גם אם מדינת ישראל בבעיה, המחשבה שחקירות פליליות מופרכות כל כך, נגד זמרים ואומנים, הן המענה לכך – פשוט הזויה. חקירות מעין אלו לא יעניקו לישראל שום יתרון בשדה המשפטי הבינלאומי, ובוודאי שלא ימנעו את המשך ההליכים נגד מדינת ישראל ובכירים ישראלים בשני בתי הדין. הדבר היחיד שהן כן יעשו, הוא להעמיק עוד יותר את חוסר האמון של אזרחי ישראל במערכת המשפט, ולבסס את התחושה שחלקים במערכת הזו פשוט יצאו מדעתם.
