בתחילת השבוע פורסמו נתונים מעניינים בערוץ הטלגרם הפופולרי "אבו-עלי אקספרס" – יש ירידה משמעותית בכמות שיגורי הנ"ט של חיזבאללה, או לפחות אלה שארגון הטרור השיעי לוקח עליהם אחריות.
בחודש מאי לקח חיזבאללה אחריות על חמישה שיגורי נ"ט לעבר יישובי הצפון, ביוני על ארבעה וביולי רק על שלושה מקרים של ירי טילי נ"ט. נכון לאתמול, באוגוסט טרם נלקחה אחריות על כל ירי טילי נ"ט. בעקבות זאת, העריך מפעיל הערוץ האנונימי כי "החיסולים שמבצע צה"ל בדרום לבנון פוגעים בכוח האדם המיומן של חיזבאללה ממערך הנ"ט הנדרש לשיגורים מסוג זה, דבר שמצמצם את כמות השיגורים".
לדעתי זאת הערכה שגויה. לחיסולים של צה"ל במערך הנ"ט של חיזבאללה יש חלק מסוים אך קטן למדי בירידה הדרמטית בירי הנ"ט ובלקיחת האחריות. הסיבות העיקריות לכך הן אחרות לגמרי, וכוללות קצת פחות טפיחות על השכם.
הסיבה הראשונה לכך היא שבחיזבאללה הבינו די מזמן שחבל להם לבזבז את טילי הנ"ט על בתי התושבים במטולה וביתר יישובי הקו הראשון שחשוף ללבנון – גם כי הם ריקים מאנשים, וגם כי השיגורים מאלצים את המחבלים להיחשף לכטב"מים של צה"ל שמפטרלים כל הזמן בשמי דרום לבנון, כפי שיעידו 416 מפעיליו שחוסלו מאז תחילת המלחמה.
הסיבה השנייה נובעת מהראשונה – את הסיכון וחוסר היעילות בירי הנ"ט, מחליף חיזבאללה בשיגור רקטות וכטב"מי נפץ, שהתגלו כעדיפים בהרבה. הם מכניסים את התושבים והחיילים כאחד למקלטים במקרה של זיהוי, מסבים נזק רב וחושפים פחות את המחבלים ששיגרו אותו לסיכול מהאוויר, מאחר ומדובר בשיגור מטווחים רחוקים יותר ומתוך מקומות מוסתרים. כמו כן, צה"ל שמצליח להתמודד עם איום הרקטות עד כה, מתקשה מאוד מול הכטב"מים שעפים במסלול שתוכנן ונקבע מראש ובגובה נמוך, ובשל כך המכ"מים לא מצליחים לאתר רבים מהם ולייצר אזעקה מתאימה. חיילי צה"ל מקפידים מאוד על תרגולות, אך כמו באירוע היום ביערה ולפני מספר חודשים בחורפיש, יש חריגות שנובעות מסיבות שונות – אי התראה או מיגון לא מספק.
בשל הנזק הרב שהרקטות והכטב"מים מסבים לישראל, בחיזבאללה מעדיפים לצמצם את השימוש בטילי הנ"ט ולשמור אותם למלחמה העתידית, שבה כוחות השריון והרק"מים יהיו חשופים מאוד לאש.
הערה אחרונה נוגעת לאיום הכטב"מים – כשתוקם ועדת החקירה על כשלי ה-7 באוקטובר והמלחמה עצמה, חייב להיות בה פרק מיוחד שיתייחס למחדל הכטב"מים. יותר מעשור מכירים בצה"ל את האיום הזה, ולמרות כל המוחות החדים שנמצאים ביחידות הפיתוח, לא נמצא שום פתרון יעיל לשדה הקרב ולהגנה על שמי המדינה. כל מי שעקב אחרי המלחמה באוקראינה, ואחרי שדות קרב שונים בשנים האחרונות, זיהה את השימוש ההולך וגובר בכלי הטיס הבלתי מאוישים – קטנים, מהירים, שנושאים מטענים, ראשי נפץ ורימוני רסס, ומסבים נזק גדול מאוד ביחס לעלות שלהם. צה"ל לא הגיע ערוכים לכך (יעידו הפגיעות הרבות שלהם בטנקים ב-7 באוקטובר, שאחריהם הוקמו באלתור זריז סככות הפלדה על הצריחים), ומישהו יצטרך לשאת באחריות לרשלנות הזאת.
