חודש בדיוק לאחר שקיבלה על עצמה את תפקיד המועמדת לנשיאות אחרי פרישת ביידן, לקמלה האריס יש ציפיית-על אחת מהוועידה הדמוקרטית שנפתחה אמש בשיקגו – המשך המומנטום החיובי של החודש האחרון.
לפי ממוצעי הסקרים ברור שהאריס חוללה מהפך – מפיגור של 4-5 אחוזים להובלה של כשני אחוזים בממוצע בדעת הקהל לעומת טראמפ. זהו שינוי משמעותי, שנובע קודם כול מעצם השינוי וההתלהבות שזה הביא איתו לקמפיין הדמוקרטי, אבל לא פחות מכך מקמפיין רפובליקני גרוע ולא ממוקד, שנראה כי נתפס לא מוכן למינויה של האריס. האשם העיקרי בכך הוא כמובן דונלד טראמפ, שגם בימים כתיקונם לא ממש שועה לעצת יועציו, ומעדיף את הקסם האישי שלו בהופעות פומביות שבהן הוא מדבר באופן ספונטני. ובכן, מתברר שכשעומד מולך אדם בסוף דרכו כמו ביידן זה עובד, וכשעומדת מולך מישהי צעירה בהרבה ואנרגטית – עם דחיפה מאסיבית, כמעט מביכה, מתקשורת המיינסטרים – זה כבר עובד הרבה פחות.
היום הראשון של הוועידה הדמוקרטית עבר מבחינת המפלגה בהצלחה. הפלגים הקיצוניים והפרוגרסיביים אמנם משכו תשומת לב לא מועטה בהפגנות אנטי-ישראליות מחוץ לאולם יונייטד בשיקגו, אבל לא היה בכך בכדי לעמעם את התשוקה וההתלהבות שהתחוללו בתוך האולם. ביידן נשא נאום סיום קריירה, במעמד שהיה אמור להכתיר אותו כמועמד לנשיאות הבא ובמקום זאת נראה כמו הספד המוני בעודו בחייו, הילארי קלינטון דיברה עם אנרגיות של ניצחון, וכדאי גם לשים לב לנואמת נוספת שקיבלה זמן מסך מכובד בפריים-טיים – אלכסנדריה אוקסיו-קורטז. חברת הקונגרס מניו יורק הייתה עד לא מזמן כמעט מוקצה במפלגתה. בוועידה לפני ארבע שנים היא קיבלה 90 שניות בסך הכול, שאותן העדיפה להקדיש לאיש שלא נבחר אז כמועמד, ברני סנדרס. היא ידועה כאחת ממובילות ה"סקוואד" – קבוצה פרוגרסיבית קיצונית ואנטי ישראלית, אבל בארבע השנים האחרונות ניכרים מצדה נסיונות ללכת למרכז. היא מדברת הרבה פחות על ישראל והמלחמה בעזה, למשל, ולפני כחודש אף הוסרה מרשימת המומלצים בפריימריז של קבוצה סוציאליסטית קיצונית במפלגה, עקב מה שנראה לקבוצה זו כהתמרכזות יתר. היא מתרכזת יותר בנושאי אקלים ויוקר מחיה, ועובדת יחד עם צוותים בבית הלבן במקום להיות אופוזיציה פנימית כלפיהם כפי שנהגה במשך שנותיה הראשונות בקונגרס. הנאום הארוך שלה בוועידה אמש, שזכה לקריאות עידוד קצובות מהקהל שקרא שוב ושוב את ראשי התיבות של שמה – AOC – מלמד על התקרבותה למרכז מצד אחד, אבל גם על התקרבות המיינסטרים המפלגתי לאגפים הפרוגרסיביים של המפלגה.
הדמוקרטים מגיעים כאמור לוועידה שלהם עם רוח גבית משמעותית. סביר להניח שסקרי השבוע הבא וזה שלאחריו יגלו עוד התרחבות בפער מול טראמפ. אבל צריך לזכור שזה בדיוק היה המצב של הרפובליקנים ושל טראמפ לפני חודש. אחרי ניסיון ההתנקשות ולפני שביידן פרש התקיימה הוועידה הרפובליקנית שהאווירה בה הייתה אופורית לחלוטין, ובצדק. טראמפ זינק אז בסקרים, קיבל חיבוק מכל צדי המפלגה והיה נראה שהבחירות בכיס שלו. חודש אחרי, ואנחנו במצב הפוך לחלוטין.
המסקנה היא שהפוליטיקה האמריקאית היא דרמה עשויה היטב, ששום דבר לא סגור בה עד שסופרים את אחרונת הקלפיות בפרבר של ויסקונסין. צריך לזכור שבמדינות המתנדנדות, אלה שבהן תיקבע זהות הנשיא או הנשיאה הבאים, ממוצע הסקרים של RCP עדיין מעניק לטראמפ יתרון. בשיטה הנהוגה בארה"ב, האריס יכולה לקבל יותר קולות מטראמפ בשיעור של 5 אחוזים, ועדיין להפסיד במספר האלקטורים. מצד שני, כאמור, המומנטום החיובי של האריס ברור והיא עוד צפויה לקבל את התוספת מהוועידה בשבועיים הקרובים, אלא אם כן תתרחש שם קטסטרופה פוליטית שתטרוף את הכלים. יהיה מותח, כאמור, עד הרגע האחרון.
