במערכת הביטחון קיימת הבנה שעל ישראל להגיע לעסקה לשחרור החטופים ולהשהיה של הלחימה למשך 6-8 שבועות. על פי המתווה המתגבש, חמאס ישחרר בשלב ראשון בין 20-26 חטופות וחטופים, בניסיון להציל חטופים חיים.
במקביל, גורמים ביטחוניים אומרים שיש לפעול בציר פילדלפי, בגילוי המנהרות והשמדתן עד להשגת עסקה, וגם במהלכה צה"ל ימשיך לשלוט בציר זה כדי למגר כל אפשרות של שימוש במנהרות להעברת ציוד, מחבלים, נשק, תחמושת וכדומה. על פי תפיסה זו, בכל הסדר קבע ניתן יהיה באמצעים טכנולוגיים למנוע הברחות, תחת שליטה מוסכמת של גורמים פלסטינים, המקובלים על ישראל ועל הצדדים השותפים למו"מ, יחד עם כוח רב לאומי מוסכם.
כיצד על ישראל לנהוג, נוכח התמשכות המשא ומתן, ללא תוצאות עד כה?
המטרה המוצהרת, שאליה שואפים גם ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם שר הביטחון יואב גלנט, במשותף עם ראשי זרועות הביטחון, היא להגיע לראש הנחש – יחיא סינוואר, על מנת לרוצץ את גולגולתו ובכך להחליש את מספר הגדודים המצומצם שנותרו לו ולהביאם לידי כניעה. ראש הממשלה מצדד בתפיסה זו, שהיא להערכתי נכונה, כי ככל שנחליש את חמאס, בהיעדר תוצאות מהמשא ומתן, ישראל תהיה ברמת עליונות גבוהה יותר בכל גזרות הלחימה ברצועה.
מאחר שהלחץ שמפעילות המתווכות בנוגע למעברים, לרבות מעבר רפיח, מותיר את מצרים ואת חמאס במשבצת המתנגדים למתווה, יש צורך להתגבר על העמדות המנוגדות על מנת להגיע לעסקה. לישראל לא תהיה סיבה כלשהי לוותר על שליטת צה"ל במעברים בשלב ראשון, ובשלב שני לבנות מערכות טכנולוגיות המפקחות על המעברים.
סוגיית החזרת תושבי עזה לצפון הרצועה: ברור לכול שבזמן חזרתם של העזתים, בחלקם חמושים, צריך יהיה למנוע במיטב האמצעים את חזרתם של מחבלים מוסווים כאזרחים תמימים. כיוון שכך, על ישראל לחתור להמשך הלחימה ולהדק את המצור על מפקדות חמאס, ובמקביל על ישראל לחתור בצד הלחימה להמשיך במגעים עם המתווכות, כדי להביא למתווה מוסכם.
בנוסף לכל אלה יש להביא בחשבון את התמיכה האמריקנית הבלתי מסויגת, שנועדה בעיקר להסיר את האיום האיראני, המתבטאת בשליחת נושאת המטוסים האמריקנית "לינקולן" והצוללת הגרעינית "ג'ורג'יה", שבה משולבים טילים מונחים, ואת החימושים שהאמריקאים שולחים כל העת לישראל. אלה מהווים מקדם הרתעה לאפשרות שאיראן תחליט על שליחת מאות טילים ארוכי טווח לעבר ישראל, כמו גם להצהרות של החיזבאללה, לפיהן יש בידם לשגר אלפי טילים ביום.
ההערכות של גורמים ביטחוניים, לפיהן המטרות שייקבעו יוגבלו לבסיסים צבאיים, לשדות תעופה ומטרות צבאיות, אינן בחזקת המדיניות הן של חיזבאללה, הן של איראן, הן של החות'ים. יתרה מזו, הפרשנויות הנשמעות בימים אלה, על האופן שבו ינהגו כלפינו, לא רק שאין להן על מי לסמוך – הן אף יכולות להטעות את מקבלי ההחלטות, מאחר שהקונספציה שהאויבים ישגרו טילים ומערכות נוספות למטרות צבאיות ולתעשיות ביטחוניות וצבאיות, יכולה להוות הטעיה מכוונת, וכן התפיסה שהם מבקשים דווקא לפגוע במפקדי צבא בכירים.
המסקנה של כל הנתונים היא שישראל חייבת להיות מוכנה בעיקר בתחום היוזמה ההתקפית. במידה ונגלה הזזת כלי טיס או טילים, הן באיראן והן בחיזבאללה, יש לכרות את היד העוינת, עוד בטרם נשלחו הטילים והרקטות לעבר ישראל. פעולה מהירה עשויה למנוע מהאויב פעילות התקפית על פני ימים ושבועות.
