המבנים הזמניים החדשים של חברי קיבוץ חולית ממוקמים עשרות מטרים בלבד מאתר המורשת מצפה־רביבים. כאן על הגבעה החלה לפני 81 שנה ההתיישבות היהודית בנגב. קבוצת צעירים הגיעה לכאן בקיץ 1943 כדי לתקוע יתדות ראשונות באזור ולבחון את מידת התאמתו להתיישבות. החלוצים של שנות הארבעים נאלצו לעבור לא מעט תלאות עד שזכו להקים בסמוך את הקיבוץ המבוסס. במלחמת השחרור נפלו עשרה מתוך 30 החברים שחיו אז במצפה־רביבים.
גם חברי קיבוץ חולית חווים בימים אלו, בעל כורחם, חוויית חלוציות והתמודדות. היישוב הזמני שמוקם עבורם בימים אלו בסמיכות לקיבוץ רביבים, עדיין רחוק מלספק את צורכיהם. אבל גם הם, שאיבדו בשבעה באוקטובר 13 מחבריהם, מגלים כוחות נפש ודבקות במשימה – להשתקם ולשוב לקיבוץ שלהם, הממוקם 50 קילומטרים מכאן.
61 מבני דיור זמניים נבנים כאן, וחמישה מבני ציבור. מנהלת תקומה דיווחה השבוע על כ־100 מיליון שקלים שמושקעים בבניית האתר. הריח העז שקיבל את פניי ביום רביעי בבוקר היה ריח הדישון שפוזר בין השבילים החדשים, כהכנה לעבודות הגינון.
אלכס ויוליה וינטרוב נכנסו עם שלושת ילדיהם למבנה הזמני ביום שישי האחרון, אחרי מגורים של חמישה חודשים במלון בעין־גדי, וכמעט חצי שנה של שכירות באופקים. אבל גם השהות במבנה הזה זמנית מאוד. הבית הזמני־קבוע המיועד להם כאן עדיין לא מוכן, ובינתיים הם נכנסו למבנה קטן יותר, לחודשיים הקרובים. אלכס, בעל חברה פרטית של פיתוח ארגוני, עדיין משרת במילואים מאז 8 באוקטובר כיועץ ארגוני במחוז דרום של פיקוד העורף. ב־1 בספטמבר הוא אמור להשתחרר ולהתחיל לשקם את העסק שלו. בזמנו הפנוי הוא אחד ממובילי התנועה האזרחית החדשה "עתיד לעוטף", המאגדת תושבים מכל יישובי הנגב המערבי, ופועלת מול המדינה בקידום תהליכי השיקום של האזור.
אלכס ויוליה נולדו שניהם בברית המועצות לשעבר, ועלו לארץ בגיל צעיר. אלכס גדל בבאר־שבע, יוליה באופקים. בגיל התיכון הם נפגשו בגדנ"ע בדרום, ומאז הם ביחד 28 שנה. הם אופטימיים, משדרים הרבה חוסן נפשי ונחישות להתמודד עם האתגרים שמחכים להם בדרך חזרה הביתה. לחולית הם הגיעו מבאר־שבע לפני 11 שנים, יחד עם גל התיישבות של 24 משפחות, שחידש את הקיבוץ שהיה אז בתת־אכלוס. יחד איתם הגיעו גם שלומי ושחר מתיאס, שנרצחו שניהם במתקפת חמאס והותירו אחריהם שלושה יתומים.
25 מתוך 55 המשפחות שאמורות להגיע לשכונה ברביבים כבר נכנסו לבתיהן. 14 משפחות נוספות בחרו להשתכן בינתיים בעיר רחובות, ולא להצטרף ליישוב הזמני בנגב. הבחירה ברביבים נולדה בעקבות שותפות ותיקה של שני הקיבוצים בענף גידולי השדה, וקשרי חברות שנוצרו בעקבותיה. הקרבה היחסית לחולית, כחצי שעה נסיעה, גם מאפשרת לחברים לגור כאן ולהמשיך לתפעל חלק מענפי המשק בקיבוץ הנטוש.
הכניסה לאתר ברביבים נדחתה שוב ושוב מאז חודש אפריל, ותושלם רק בסוף ספטמבר, אבל וינטרוב דן את הגורמים הממשלתיים לכף זכות. "אנשי מנהלת תקומה חפצי טוב, והחטיבה להתיישבות עושה עבודה נהדרת, אבל אנחנו יודעים שמדינת ישראל לא תמיד יודעת לעבוד בצורה יעילה ואפקטיבית. יש צווארי בקבוק ומחסור בפועלים. היה עוזר לנו אם היינו יודעים מראש שההמתנה תתארך, אבל עכשיו אנחנו שמחים שאנחנו פה".
"השיקום של חולית הוא משימה לאומית. מה שאנחנו צריכים מהמדינה כדי לעשות את זה טוב הוא רגישות, בניית אמון ועמידה בזמנים"
חברי חולית צפויים לגור כאן כשנתיים, עד שהקיבוץ שלהם ישוקם. המדינה מתחייבת להם בינתיים לשנה בלבד. "אנחנו רוצים לחזור הביתה כמה שיותר מהר, אבל כדי שזה יקרה, צריכים לקרות עוד הרבה דברים. אנחנו מתחילים כאן עכשיו תהליך של התכנסות מחודשת ושיקום קהילתי. השיקום הפיזי של הבתים והמבנים הציבוריים שנהרסו עדיין לא התחיל, ובנוסף, אנחנו רוצים לחזור לחולית ממקום של עוצמה וניצחון, עם משפחות חדשות ותשתיות שלא היו לנו, כמו גן ובית־ילדים ממוגנים. השיקום של חולית הוא משימה לאומית. מה שאנחנו צריכים מהמדינה כדי לעשות את זה טוב הוא רגישות, בניית אמון עם האנשים ועמידה בזמנים".
תוך כדי השיחה שלי עם וינטרוב מחוץ לביתו עובר במקום עוז שקד, מנהל המכינה הקדם־צבאית של חולית, ועל גבו שולחן משרדי. המכינה שפעלה בחולית בשנים האחרונות, חוברת כעת גם ליישוב הזמני. בעוד שבוע יגיעו לכאן 32 חניכים חדשים, למחזור ח' של המכינה; הם יגורו עם חברי הקיבוץ וישתלבו בחיי הקהילה. שקד, שגדל בצור־יגאל, הצטרף למכינה לפני שנתיים כמחנך: "אחרי הרבה שנים במרכז הארץ רציתי לנשום אוויר נקי והגעתי לחולית". גם המבנים שאמורים לשכן את חניכי המכינה עוד לא מוכנים, ובחודש הראשון הם ילונו בקיבוץ שדה־בוקר הסמוך. וינטרוב, שיזם את הקמת המכינה בחולית, מציע לשקד כוננית מפורקת של איקאה, ושקד שמח על המציאה.
ממשיכים לקלוט
ראשיתו של קיבוץ חולית היא בחולות סיני, ומכאן שמו. לאחר פינוי סיני הוא הוקם מחדש בפתחת שלום, והתמודד במהלך השנים עם לא מעט אתגרים. בעשור האחרון הוא ידע תהליך יפה של צמיחה דמוגרפית ובניית שכונה חדשה, אבל גם היום הוא עדיין קיבוץ קטן עם 200 נפשות בלבד.
יוליה וינטרוב, מנהלת הצמיחה הדמוגרפית של חולית, לא נתנה לאירועי 7 באוקטובר לעצור את תהליכי הקליטה של משפחות לקיבוץ. שלוש משפחות שהיו בשנת מועמדות לחברות בקיבוץ, השלימו בסיועה את התהליך בחודש ינואר האחרון. בנוסף, היא מספרת שכבר בסוף אוקטובר היא קיבלה פניות של משפחות לקליטה בקיבוץ.
"יש כבר מספר משפחות שנמצאות בתהליכים, ויש בני משק שרוצים להתחיל תהליכי חברות, מתוכם כמה יתומים שנותרו ללא הורים. בפורום צמיחה דמוגרפית של הקיבוצים באזור אמרו לי שאני משוגעת. כולם הקפיאו את תהליכי הקליטה, אבל לי היה חשוב להמשיך. דווקא בתקופה שגם אני נמצאת בחוסר ודאות, רציתי לתת למשפחות שכבר נמצאות בתהליכי קליטה את התחושה שהם חלק מאיתנו. אני גם רוצה להזמין לכאן משפחות חדשות שמתעניינות בקליטה, להתארח אצלנו באירועים כדי שיחושו את הקהילה ויתחברו אלינו, גם אם לא ידוע באיזה בית הם יגורו.
"אני תמיד אומרת שבית בקיבוץ זו לא עסקת נדל"ן", מוסיפה וינטרוב. "גם אנחנו עזבנו עכשיו דירה גדולה ששכרנו באופקים ליד ההורים שלי, כדי להיכנס פה למבנה קטן על ערמת חול, כי מה שחשוב לנו זו הקהילה".
