באחד הבקרים (באמשים אני ישן לדאבוני) האחרונים ישבתי לי עם זאטוטי בבית הקפה אשר לחופו אני שוכן וקראתי להנאתי עיתון, ומייד צד אותי רועי. רועי זה עניינו ברכילות וגם אני ענייני ברכילות, ועל כן הוא משך מאי שם כיסא, התיישב עליו ומיד פתח בענייני דיומא: אסור לנו לדבר על ההוא המפורסם שהתגרש, כך אמר. בכלל, טוב לו לאדם שלא יעסוק בענייני רעהו. רועי התגרש לפני כשנתיים ומאז הוא מחזיק מעצמו יועץ נישואין וגירושין מומחה. מי יודע למה זוגות מתגרשים? אמר כממתיק סוד. רצה להגיד 'מי חוץ ממני יודע למה זוגות מתגרשים' וחיכה שאשאל אותו למה, אבל לא נתתי לו את התענוג. אם אסור, אמרתי, אל נא נדבר.
לא חלפה שעה קלה, קיפלתי את העיתון (כותרת אחורית "לא תאמינו מי התגרש") ופניתי לי לעיסוקי בגן השעשועים הקרוב. והנה רונית, דוחפת את העגלה שעליה רובצים שלשת ילדיה, סרוחים מחום, מחול וממים מהברזייה. אתה הלוא איש תרבות, אמרה לי והתיישבה. שלושת ילדיה קפצו מהעגלה ופנו להכות אחד את השני במקלות עם מסמרים היישר מאתר הבנייה הסמוך.
בוודאי כאנשי תרבות, אמרה רונית, אתם עוסקים בסיבה בשלה הוא התגרש. אני רוצה להגיד לך, זה ממש לא מנומס לדבר על זה. זה פוגע בילדים. אני יודעת לא כי אני עסוקה בעניין חס ושלום, רק בנישואין של נחת אני עסוקה, אבל אני כל היום באינסטגרם ושם, אתה יודע, אלוהים שישמור. הקיצור, נשמור נא על הילדים. קרצה. על הילדים, אה? ובינתיים: צרחו. נחמו (זה שם בנה הבכור, חגג עתה יום הולדת) חטף מסמר בראש מעמי (זה שמו של השני), והנה זה הזמן להזמין מד"א. אין פנאי לדבר על כך שאסור לדבר ועל מי.
ישבתי שם שעה קלה אחרי לכתה וצפיתי בילדים משחקים, ואחר כך נזכרתי שתמו העגבניות והמלפפונים בבית ופניתי לי אל הירקן. שומע אתה, אמר לי יגאל, הרב בבית הכנסת אמר שאסור לדבר! על מה אסור לדבר, שאלתי. אסור בשום פנים ואופן לדבר על המפורסם! מי שיודע מיהו המפורסם שלא ידבר עליו! ובוודאי שלא ידבר על מה שהוא עובר כרגע! אין לי מושג על מה אתה מדבר, אמרתי ליגאל. בטח שאתה יודע, אמר יגאל. מפורסם. עובר כרגע משהו. מה אתה חושב, שהרב שלנו הוא עוף פורח בשמיים ונשרף? לא לא, הוא בתוך עמו. מעודכן בהכול. ככה רבנים צריכים להיות. להביע דעה. להתעדכן. קח גם כמה תותים, הוא אמר ודחף לי תותים. לא העונה והם בשישים לחצי קילו אבל איך אפשר שלא, המפורסם וכל זה, אתה יודע.
אף אחד לא מבין כלום, אמר לי מאיר שעה שנכנסתי לעבודה, מותש מבוקר עם הילדים בחום היום. כל אחד אומר ומדבר ואף אחד לא מבין כלום. כלום! הוא אמר. מיציתי לחלוטין. לכל אחד יש דעה בנושא. אתה פותח פייסבוק ולכולם יש דעה. כאילו כולם חיו איתו בבית ויודעים סתרי נפשו, שעה שכל מה שהם קראו זה סיכום שלו בויקיפדיה. לדעתי כולם טועים. אני אגיד לך מה הסיפור האמיתי.
אין צורך, אמרתי.
הסיפור האמיתי, פתח מאיר ואמר, אבל אני שמתי אזניות וחדלתי מהקשיב. בזמני ההפוגה בין פרויקט לאחר פתחתי לי פייסבוק. כל הפיד שלי היה עיסוק ציבורי אינסופי בכך שאל לנו להתעסק בחייו הפרטיים של אדם. בכלל בכלל לא להתעסק בחיים פרטיים! ולא לדבר על הדבר שהוא עובר! הוא ואשתו! וכמובן לא לדבר על אשתו שלא בחרה להיות אדם מפורסם הנה שמה ותמונתה! מדי פעם היה צדיק שכתב כמובן על דברים אחרים ונקיים לגמרי כמו פוליטיקה ארצית, דברים צחים כמו 'הטינופות הבוגדים הרשעים יימח שמם מהצד השני', אבל אלה היו מתי מעט. צדיקי סדום מה שמכונה. סגרתי את הפייסבוק וחזרתי לעבוד.
אחרי כמה שעות חזרתי הביתה.
"אל תגיד כלום!" אמרה לי מרב עת פתחתי הדלת.
לא אמרתי דבר, ציינתי.
הנה אמרת! היא אמרה. אל תגיד כלום! מיציתי!
הלכתי לי שותק למחשב, אם כך, וכתבתי את הטור הזה.
