אף אחד לא יודע מה דעתו של ראש הממשלה בנושא החטופים

ביום ראשון השבוע עמד הרב אילעאי עופרן בחדר האוכל של קיבוץ ניר־עוז וקרע את חולצתו. זה היה סימן האבל שלו על חורבן היישובים בעוטף עזה שראה בדרך, ועל ההרס המוחלט כמעט של ניר־עוז, קיבוץ שרק ארבעה מבתיו לא נשרפו או ניזוקו במהלך הטבח ב־7 באוקטובר.

הרב עופרן ראה לנגד עיניו חורבן נוסף, של המשפחות שאיבדו את יקיריהן בשבי בעזה. מולו ישבה אסנת פרי, יו"ר קיבוץ ניר־עוז. פרי ניצלה כאשר מחבלים חדרו לביתה בקיבוץ. בעלה חיים, בן ה־80, הסתיר אותה בממ"ד, יצא להדוף את המחבלים ונחטף לעזה. "בלעדיו לא הייתי פה", סיפרה. השבוע הוחזרה גופתו של חיים פרי יחד עם חמש גופות נוספות של חטופים שנרצחו בשבי או נהרגו מפעילות צה"ל ברצועה.

הרב עופרן קרא בדבריו להחזיר את החטופים בכל מחיר: "איננו יודעים מה יקרה, ולכן צריך להעדיף עכשיו את מי שחייו נמצאים בסכנה". בכך הוא הטיל ספק בטענות כי שחרור מסיבי של מחבלים בתמורה לחטופים עלול לגבות בהמשך מחיר כבד מדי. "אף אחד לא יכול לעשות חשבון עתידי כזה", אמר הרב עופרן. "אין דבר נעלה וקדוש יותר מחיי אדם, ואם אפשר להחזיר עכשיו, אז להחזיר".

אני מסכים איתו לחלוטין, אבל לעמדה הזאת ישנם מתנגדים. חבר הכנסת לשעבר מהליכוד, יהודה גליק, טוען כי אין לשחרר את החטופים אם המשמעות היא שחרור של מאות מחבלים שעלולים לזרוע הרס וחורבן בישראל, ועוד בתמורה להפסקת המלחמה. המחיר הוא כבד ואינו שקול, לדעתו, לשחרור החטופים במנהרות חמאס. "אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם", מצטט גליק את המשנה.

כל יום בשבי חמאס הוא מוות. מתנגדי העסקה טוענים כי לחץ צבאי הוא שיביא לשחרור החטופים. בינתיים הוא הביא בעיקר גופות

"מה זה לא לעשות את חשבון העתיד", שואל גליק, "כל אדם צריך לשקול מה יקרה, לא רק בענייני ביטחון. אתה לא לוקח משכנתא אם לא תדע איך להחזיר אותה".

עופרן דיבר בכנס של מטה החירום הלאומי שהתכנס בניר־עוז. כל ראשי הצמרת הביטחונית לשעבר ובכירי המשק וההייטק שהגיעו לשם קראו לשחרר את החטופים מיד. הם קראו לא להתעקש על ציר פילדלפי ונצרים ולהמשיך במלחמה עד אינסוף, או עד שמישהו יחליט שהגענו לניצחון מוחלט, או עד נובמבר 2026. שחרור החטופים הוא לא רק מצווה דתית, אם להסתמך על הרב עופרן, אלא גם סיפור קיומי. ישי דוידי, מראשי ההייטק הישראלי, חידד: "אין חטופים – אין כלכלה, אין כלכלה – אין ביטחון, אין ביטחון – אין מדינת ישראל", כך אמר.

החזרת הגופות ביום שלישי הוכיחה עד כמה האנשים הללו צודקים. כל יום בשבי חמאס הוא מוות. הטענה הנגדית בעניין הזה היא כי לחץ צבאי עוצמתי הוא שיביא לשחרור החטופים. בינתיים הלחץ הזה הביא בעיקר גופות. השר איתמר בן־גביר מבטיח שחמאס עוד יירד על הברכיים ויביא על כפיו את החטופים. זו לא המציאות. עזה הרוסה לחלוטין, שני מיליון איש מסתובבים שם בחום בין בתים חרבים וערי אוהלים, עשרות אלפי מחבלים חוסלו בידי צה"ל ועוד רבבות פלסטינים נהרגו ונפצעו במלחמה שחמאס כפה עלינו. יש לחץ עצים יותר מזה? עד מתי הוא צריך להימשך ובאיזה אופן? עד שאחרון החטופים החיים יובא לקבורה?

אף אחד לא יודע אם ראש הממשלה נתניהו רוצה או לא רוצה עסקת חטופים. אני חושב שהוא לא באמת מקדם עסקה. הוא לא רודף אחריה, אלא בורח ממנה. ציר פילדלפי הוא הנימוק הביטחוני, וזה תירוץ מצוין. המנהרות שנחשפו שם מלמדות על עומק ההשקעה של חמאס בטרור והסכנה שצפויה לישראל אם הרכבת הזו לא תיעצר, וההברחות יחודשו. אבל הרמטכ"ל וכל ראשי הצבא מוכנים לוותר ברגע זה על השליטה בציר תמורת עשרות החטופים החיים. ניר דבורי מערוץ 12 דיווח שהרמטכ"ל תומך בוויתור על ציר פילדלפי תמורת החטופים. חטיבת השריון 401 כבשה את ציר פילדלפי ב־24 שעות ומסוגלת לכבוש אותה באותה מהירות, אם תידרש.

אני לא מבין מה מניע את נתניהו. אם יש לו שיקולים פוליטיים ואישיים, אז הם מוטעים. שחרור החטופים היה מזניק את המורל הלאומי והופך אותו לגיבור מוערך בעיני רבים. זה מה שקרה בסבב השחרורים הראשון בנובמבר, וגם במבצע ארנון לשחרור ארבעת החטופים מנוסייראת בתחילת יוני. ממשלת נתניהו לא תיפול בעקבות העסקה, למרות כל האיומים. סמוטריץ' לא יוותר על משרד האוצר ועל השליטה ביהודה ושומרון דרך משרד הביטחון, כדי להתרוצץ סביב אחוז החסימה מחוץ לממשלה. בן־גביר לא יפקיר את המשרד לביטחון פנים ואת המשטרה, אחרי שהשתלט עליה לחלוטין ועוד מעט ייכנס לתפקיד מפכ"ל חדש שבחר בעצמו.

הפרד ומשול

שר בכיר מהליכוד סבור שנתניהו יותר מתוחכם מכולם, שכן דווקא ההפגנות הגדולות למען החטופים משרתות את האינטרס שלו ועוזרות לו ללכד סביבו את תומכיו. לפי התזה הזו, הזיהוי הפוליטי של המפגינים וההתבטאויות הקשות מסייעים לנתניהו להפריד ולמשול כדרכו, והוא רק מטפח את הקרע הזה בציבור. לפי השר, הפגישה שקיים נתניהו השבוע עם פורום תקווה של משפחות החטופים שתומכות בו רק מבטאת את המהלך הפוליטי הזה. כל עוד נתניהו והליכוד מתאוששים בסקרים, אין סיבה שהוא לא ימשיך בדרך המפלגת הזו.

והקרע רק הולך ומעמיק, בעיצומה של המלחמה הקשה ביותר שידענו בחמישים השנים האחרונות. שלשום הודיעו קיבוצים בעוטף עזה, קורבנות 7 באוקטובר, כי לא ישתתפו בטקס הזיכרון הממלכתי שמתכננת הממשלה במלאת שנה לטבח. הטענות הן שמדובר בטקס פוליטי שנועד לשרת את ראש הממשלה שלא לוקח אחריות על המחדל. זאת בעוד חברי הקיבוצים שרויים באבל גדול, מרגישים מופקרים ועדיין קוברים את מתיהם ומחכים לחטופים החיים שיחזרו. רובם שם איבדו את האמון בממשלה.

הטענה היא גם נגד הבחירה בשרה מירי רגב שתארגן את האירוע, אבל גם בלי קשר. ראש ממשלה רגיש ואכפתי שמקשיב באמת לכאב הקיבוצים, שעליהם קרע הרב עופרן קריעה גדולה, היה מבטל את הטקסים. אם אנשי היישובים והקיבוצים בעוטף שבהם נעשה הטבח המחריד, אלה ששילמו את המחיר הנורא ביותר של מעשי הרצח, האונס והביזה, דורשים לרדת מהעניין הזה, אז ראש הממשלה צריך לרדת. להודיע שלא יהיו השנה טקסים ממלכתיים וזהו. אלא אם כן יש לו מחשבות פוליטיות נסתרות.