באיחור רב הורה השבוע שר הביטחון יואב גלנט לצה"ל להחזיר אלפי בעלי פטור ממילואים למאגר המשרתים הפעילים. צה"ל ויתר לאורך השנים על שיבוץ אזרחים רבים ביחידות מילואים, אחרי ששירתו שירות סדיר ולעיתים גם כמה שנים במילואים. הוא העניק להם תעודת פטור משירות מילואים, אף שמבחינת גילם ומצבם הרפואי עדיין חלה עליהם החובה לשרת. הסיבה העיקרית לחלוקת הפטורים הנדיבה הייתה סגירת יחידות מילואים משיקולי תקציב, ובשל תחושת שאננות. כשעשרות גדודים פוזרו, מי שלא התעקש להמשיך לשרת נגרע ממצבת כוח האדם של צה"ל אף שחבריו ביחידות אחרות המשיכו לשרת.
לאחרונה התברר שצה"ל אף לא שמר באופן מסודר את המידע בנוגע לסיבת הפטור כדי להחזיר את הגלגל לאחור בשעת הצורך. וכך, בשעה שמילואימניקים רבים כבר שירתו יותר מ־200 יום מאז פרוץ המלחמה, רבבות ישראלים כשירים רפואית ובעלי הכשרה מתאימה שאפשר לגייסם לא לבשו מדים השנה אפילו יום אחד.
הגל הראשון של הודעות על ביטול הפטור שוגר השבוע לאלפי חיילים לשעבר, ולפי הדיווחים צפוי צה"ל לשגר הודעות כאלו לאלפים נוספים. בסך הכול הכוונה היא לנסות להשיב למאגר המילואימניקים כ־15 אלף אזרחים בעלי פטור, בתקווה להקל את העומס על מערך המילואים הקרוב לקריסה.
באופן אבסורדי, לא צה"ל ומפקדיו הם שדחפו לכך. מי שעומדים מאחורי שינוי הגישה הם דווקא חברי הכנסת ושרי הממשלה ששוועת חיילי המילואים, בנות זוגם ומקומות העבודה שלהם הגיעה לאוזניהם. כמה מהדוחפים הבולטים לכך הם שרת המשימות הלאומיות אורית סטרוק, שזה יותר מחצי שנה פונה לכל הדרגים ולוחצת לפעולה בנושא, ויו"ר ועדת החוץ והביטחון ח"כ יולי אדלשטיין, שאיים לחוקק חוק מיוחד בנושא. חברי כנסת לא מעטים סייעו בהפעלת הלחץ.
עד לאחרונה צה"ל לא הפגין רצון לפעול בעניין. אפילו בעלי פטור שביקשו ביוזמתם לחזור לשירות ולסייע למאמץ המלחמתי נתקלו בחומת בירוקרטיה. נציגי הצבא שהתבקשו להתייחס לנושא בוועדות הכנסת הגיבו בזלזול, ושינו את טעמם רק כשהבינו שאם לא יפעלו ביוזמתם, הכנסת עלולה לכפות עליהם את המהלך בחקיקה.
אך דומה שהחגיגה מוקדמת. ההחלטה ראויה, אבל מבחנה יהיה בביצוע. כמה משרתי מילואים יצליח צה"ל להוסיף לשורותיו? כמה ממקבלי ההודעה יבקשו לערער על ביטול הפטור? כיצד יטפל צה"ל בבקשות הללו? ושאלת השאלות: האם אלפי החיילים לשעבר אכן יתייצבו לשירות מילואים, או ששיעורי ההתייצבות שלהם יתבררו כנמוכים מהמצופה?
גם אם המהלך יוכתר בהצלחה, מדובר בפלסטר בלבד. לא מכאן תבוא הישועה למצוקת כוח האדם שצה"ל צפוי לסבול ממנה בשנים הבאות. כדי להתמודד עם אתגרי הביטחון, לא יספיק ביטול הפטור ממילואים לכמה אלפי ורבבות אזרחים. גם הארכת השירות הסדיר לשלוש שנים והעלאת גיל הפטור ממילואים לא יספקו מענה לגידול הצפוי בצורכי כוח האדם של צה"ל אל מול האיומים. כדי לתת לאתגר הזה מענה לא יהיה מנוס מהגדלת הצבא הסדיר במידה משמעותית, ולשם כך יש להרחיב את מאגר הגיוס. במילים פשוטות: גיוס חרדים.
רק הצלחתו של מהלך כזה תיתן לצה"ל את כוח האדם הדרוש לו לפתיחת יחידות נוספות. לצורך המשימה הזו יש לבנות ארגז כלים הכולל גזרים וגם מקלות. תמריצים חיוביים למשרתים לא יספיקו. לצידם יש להטיל סנקציות כלכליות חריפות וכואבות על מי שאינם מוכנים להתגייס ולשרת. בקרב נבחרי הציבור מהמגזר הדתי־לאומי יש מי שנרתעים מצעדים כאלו, מסיבות פוליטיות, אך ההיסטוריה לא תסלח למי שיעדיפו את הפוליטיקה הרגעית על פני הדאגה לביטחונה ועתידה של מדינת ישראל.
