מדינת ישראל חווה משבר מנהיגות חמור. מכל עבר נשמעות קריאות לאתחול מחדש, ומורגשת הכמיהה הציבורית להחלפת הפוליטיקאים הקיימים או לפחות לדילולם בכוחות רעננים וטובים יותר. רבים קוראים לקבוצות חדשות להשתלב בפוליטיקה: מילואימניקים ששבו מן הקרב, מחנכים ועוד. אני מבקש לפנות לקבוצה שאיננה מממשת את פוטנציאל ההנהגה הרב הטמון בה: מנהיגי המגזר השלישי, ומובילי עמותות וארגונים ציוניים ששינו את פני המדינה בעשורים האחרונים.
מקור הרגשות השליליים העזים שחש הציבור כלפי הפוליטיקאים נטוע בתהליכים שהחלו זמן רב לפני המלחמה, וכנראה גם לפני תקופת המאבק בעד ונגד הרפורמה המשפטית, אך אין ספק ששני אלו היו הקש ששבר את גב הגמל. הציבור חש שיש להזרים דם חדש במערכת הפוליטית – אנשים חדורי אמונה ובעלי יכולת ביצוע גבוהה. הצעירים היפים שלנו מנצחים במלחמה הזאת ומוכיחים שרב המאחד על פני המפריד. הם הביטוי לכך שאנשים אחים אנחנו, ושאנו יודעים לחתור יחד למטרה משותפת. הזרמת דם צעיר למערכת תאפשר גם הכנסת קבוצת איכות נוספת שנמצאת בתת־ייצוג בפוליטיקה: נשים.
במדינת ישראל יש ארגונים ועמותות שחוללו מהפכות ענק בחינוך, במסורת, בחקלאות, בהתיישבות ועוד, כאלה שהובילו מהלכים מרשימים שהצעידו אותנו קדימה. את הארגונים הללו הנהיגו אנשים בעלי חזון הפועלים מכוחו של מצפן ציוני ברור וממניעים טהורים, רובם צעירים וצעירות. זהו מאגר עצום של אנשים טובים, ערכיים, שהוכיחו את יכולתם להגשים את חזונם. אני מכיר חלק ניכר מהם ויודע להעיד שלו היו מקבלים תפקיד ביצועי בממשלה, הם היו עושים אותו באופן מיטבי.
רבים מאיתנו מכירים את הארגונים הללו ואוהבים אותם. אנחנו תורמים להם או מתנדבים אצלם, גאים לשלוח את ילדינו להתחנך בהם, להתיישב בעזרתם ולהתנדב לשנת שירות באמצעותם. ילדינו לובשים חולצות הנושאות את סמליהם, משל היו אופנה עילית. הפעילים המרכזיים בארגונים האלה, המייסדים והמנהלים הבכירים, נטו לאורך השנים שלא להיכנס לקלחת הפוליטית, השוקקת תככנות, עסקנות, דילים וזגזוג ערכי. המאפיינים הללו הרתיעו אותם. הרי הם אנשי מעש ולא עסקנים.
אבל מעל הכול, להערכתי, ההימנעות מהפוליטיקה נבעה מפחד, מוצדק מאוד למרבה הצער, מכך ששותפות פוליטית עם פלוני משמעה הפסקת התקצוב מידיו של פלמוני. המגזר השלישי מנסה לצמצם את תלותו בתקציבי ממשלה, אבל הם עדיין חלק ניכר מהכנסותיו, ולכן ארגונים נזהרים מאוד לא להיות מזוהים פוליטית, כדי לא להיות משויכים לצד זה או אחר ולא לפגוע במפעל שהם מובילים.
הגיעה עת לשינוי. במשך שנים אנחנו שומעים מפיהם של מנהיגים צעירים את הקריאה "תמכו בנו" – ואנחנו תורמים להם כסף; "עזרו לנו" – ואנחנו מתייצבים עם נעלי עבודה וכובע. כמו שכתב ושר אריאל הורוביץ, "וכשהיא לפתע צריכה / שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה / לא תאמין איך הם מופיעים / כמו רקפות בין הסלעים". ואנחנו מופיעים. אולם היום אנו זקוקים להם בזירה אחרת המשפיעה על תקציבים, ערכים ומעשים: הזירה הפוליטית. לאורך השנים הושטנו יד ועזרנו איפה שצריך, ולא ביקשנו דבר. עכשיו לראשונה אנחנו מבקשים: אתם "הטובים לפוליטיקה". אליכם מופנית הקריאה.
כן, עשו את זה קודם לפניהם. דרכו של ח"כ אריה (לובה) אליאב ז"ל, לדוגמה, עברה בביטחון, בהגשמה ובפוליטיקה. הוא החל את דרכו בשירות ביטחוני, היה ממיישבי חבל לכיש וחבר בצוות ההקמה של העיר ערד, ורק אז הלך לפוליטיקה. בין לבין, כשנדרש, לא היסס לחזור לעשייה והקים את קהילת ניצנה, לדוגמה, ושילב ספרא וסייפא במהלך חייו העשירים. הנה באה השעה לקרוא לכם: היו אליאבים!
אין זו העת לשבת על הגדר ולפסוח על שתי הסעיפים. ההנהגה הפוליטית שלנו זקוקה לכם, ואנחנו זקוקים לכם לא פחות. מובילי המגזר השלישי, ראשי הארגונים הציוניים והמגשימים: לכו לשם. לא כולכם, שלחו נציגים. לכו לתקופה מוגבלת. אבל היכנסו לעובי הקורה, לכו קדימה, לכו להנהיג באמת.
