בעוד הדיון הציבורי על עתיד עזה ממשיך להתנהל בערוצים המוכרים, מתגבשת בשטח תפיסה חדשה ומאתגרת של מהו "ניצחון מוחלט". סקר שערכנו לאחרונה בתנועת "עזה לעולם" חושף פער עמוק בין השיח באולפנים לבין עמדות הציבור, ומעלה שאלות נוקבות לגבי האסטרטגיה הישראלית ארוכת הטווח.
הנתונים מצביעים על קונצנזוס מפתיע: 62% מהישראלים מגדירים ניצחון כשילוב של תפיסת שטח והגירת אוכלוסיית האויב. זוהי תפיסה רדיקלית ביחס לשיח הפוליטי הנוכחי, המתמקד בעיקר בחלופות מוכרות כמו שלטון הרשות הפלסטינית או ממשל צבאי. אולם מעבר לסטטיסטיקה, נתון זה משקף תובנה עמוקה של הציבור לגבי מהות הסכסוך והדרכים לפתרונו.
התמיכה הרחבה בסיפוח צפון הרצועה (67%) ובשליטה ישראלית בציר פילדלפי (79%), מעידה על שינוי תפיסתי מהותי. הציבור הישראלי, מתוך ניסיון מר של עשרות שנות עימות, מבין כי פתרונות זמניים או הסדרים מדיניים עמומים אינם מספקים. ישנה דרישה ברורה לשינוי מוחשי בשטח, שינוי שיבטיח ביטחון לטווח ארוך וייצור מציאות חדשה.
מעניין לציין כי התמיכה בסיפוח צפון הרצועה אינה מוגבלת למצביעי הימין בלבד. הסקר מגלה כי 63% ממצביעי "המחנה הממלכתי" תומכים ברעיון זה, מה שמצביע על קונצנזוס רחב החוצה מחנות פוליטיים. זוהי עדות נוספת לתחושה הגוברת בציבור כי הגיע הזמן לפתרונות נועזים ובלתי שגרתיים.
אך הנקודה המרתקת ביותר היא התמיכה הגורפת (80%) במתן אפשרות לתושבי עזה להגר. זוהי נקודת מפנה בשיח הישראלי, המשקפת הכרה במציאות המורכבת בעזה ובשאיפות של תושביה. הנתונים מראים שכבר לפני המלחמה, כמחצית מהעזתים רצו להגר. המלחמה, ללא ספק, העצימה רצון זה. חשוב להבין: מדובר באוכלוסיית אויב שחיה תחת שלטון טרור של חמאס, ורבים מתושביה מייחלים לעתיד טוב יותר. האם לא מוטלת עלינו חובה מוסרית לסייע להם במימוש שאיפה זו? יתרה מזאת, האם פתרון כזה לא עשוי לשרת גם את האינטרסים הביטחוניים של ישראל לטווח הארוך?
הנתונים מראים כי מאז השתלט חמאס על עזה, כ-410,000 עזתים כבר עזבו את הרצועה. זוהי עדות חזקה לכך שהגירה אינה רק אפשרות תיאורטית, אלא מציאות קיימת. אולם, התהליך כיום מסובך ויקר, עם "דמי תיאום" של אלפי דולרים שנגבים על ידי חמאס והמצרים. הגיע הזמן לפתוח ערוץ הגירה מסודר ובטוח, שיאפשר לעזתים לממש את רצונם מבלי ליפול קורבן לניצול.
כמובן, יישום מדיניות כזו מעלה אתגרים מורכבים. הקהילה הבינלאומית, ובראשה ארצות הברית, עלולה להתנגד לשינויים טריטוריאליים. אך האם לא הגיע הזמן לאתגר את הפרדיגמות הישנות? המציאות בשטח השתנתה, וכך גם האינטרסים האזוריים. הסכמי אברהם והנורמליזציה עם מדינות ערב יצרו הזדמנויות חדשות. ייתכן שדווקא כיוון מחשבה מעודכן, המשלב סיפוח מוגבל עם הגירה מרצון, יכול להוביל ליציבות ארוכת טווח באזור. טעות לזלזל בחוכמת ההמונים בישראל התומכת בפתרון זה.
חשוב להדגיש: אין מדובר בטרנספר כפוי. הרעיון הוא לאפשר לעזתים המעוניינים בכך להגר בחופשיות, תוך הסרת החסמים הקיימים. זוהי גישה הומניטרית שעשויה לשרת הן את האינטרסים של ישראל והן את רצונותיהם של רבים מתושבי עזה. היא גם עולה בקנה אחד עם עקרונות זכויות האדם הבינלאומיים, המכירים בזכות להגירה חופשית. מדינות רבות בעולם, כולל ארצות הברית ומדינות אירופה, מתמודדות עם סוגיות של הגירה ופליטים. הצעת פתרון מסודר ומבוקר להגירת עזתים עשויה לזכות בתמיכה בינלאומית, במיוחד אם תוצג כחלק ממאמץ הומניטרי רחב יותר.
הנתונים מציירים תמונה ברורה של רצון הציבור הישראלי. זהו קול שאי אפשר להתעלם ממנו, קול המשקף תובנות עמוקות לגבי המציאות בשטח. האתגר העומד בפני מקבלי ההחלטות הוא לתרגם את הרצון הזה למדיניות מעשית, תוך התמודדות עם המורכבויות הדיפלומטיות והמשפטיות.
הגיע הזמן לחשיבה יצירתית ונועזת. הפתרונות הישנים לא הביאו לשלום או לביטחון. אולי דווקא הקשבה לקול העם היא המפתח ליצירת מציאות חדשה ויציבה יותר במזרח התיכון. זוהי הזדמנות היסטורית לשינוי פרדיגמה, לא רק בהתייחסות לעזה, אלא גם בתפיסת מהותו של ניצחון בעידן המודרני. האומץ לחשוב מחדש ולפעול בהתאם לתובנות אלו, עשוי להיות ההבדל בין המשך הסכסוך לבין פריצת דרך אמיתית לעבר עתיד יציב ובטוח יותר לכל תושבי האזור.
הציבור הישראלי הביע את דעתו בבירור. האם מנהיגינו יקשיבו ויפעלו בהתאם, או שימשיכו לדבוק בפתרונות ישנים שכבר הוכיחו את כישלונם?
הסקר נערך על ידי חברת דיירקט פולס בשבוע האחרון של יולי 2024 בקרב מדגם של 506 ישראלים, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הכללית בישראל. טעות הדגימה: 4.8% -/+ בהסתברות של 95%.
