בשנת האסון שבה אנו נמצאים, מתרבים השחזורים של הרגעים שבהם הכול התחיל, מה ידענו, כמה מעט הבנו, איך התחלנו לפסוע בתוך הצער. "משהו מעבר לאושר" עושה את אותם הדברים, אך מהצד השני של הרגש: השמחה שבחיים, הצד הפרוע, המאושר, המודה על החסד, שנקודת ההתחלה שלו היא לא אסון אלא הרגע היקר שבו פגש המשורר את אהובתו.
זהו ראשומון של סיפור אהבה יומיומי, מלא תשוקה ושמחה ורוך ושקרים קטנים וגדולים ופיוס ועבודה זוגית – אותם מרכיבים שהופכים את סיפור האהבה לגדול מהחיים. הספר בנוי כולו ממחזור שירים ארוך, מתמשך, שבמתכונת השירה הקלאסית (שהמחבר אלי הירש, משורר ומבקר, מכיר אותה על בוריה) חלק מהשירים בו נפתחים בשורה המסיימת של זה שקדם להם.
אולי משום שהוא כותב מתוך נפש העולה על גדותיה באהבה ובתודה, חלק מהשירים נקראים כנוטים אל הפרוזה ואחרים דורשים ליטוש מצד יד העורך, אבל השפע הזה נקרא בלב טוב מכיוון שגם נפשו של הקורא מתפעמת מן היופי. עיקר גודלו של האושר הוא לא בחד־פעמיותו אלא בהתמשכותו לאלפי רגעים של הווה שנפרשים על פני עשרות שנים.
מהיכן מתחילה האהבה? לא רק במבט או במגע הראשון, או ברגע שבו האהובה מבקשת "תראה אותי". ככל שהוא מעמיק בסיפור אהבתו לאשתו, מבין הירש כי רגע הפגישה ביניהם הוא רק פיסה ממכלול חיים שלם, שאהבתם היא נקודה על הרצף שבו. כך, לב הספר עוסק בסיפור המשפחתי שחולל אותו, ואהבתו העצומה לעיר תל־אביב שהיא המרחב שבו מתקיים התווך שבין החיים לזיכרון.
ובתוך הפליאה והעונג, בזרם התודעה של החיים והאהבה, שירי כעס ואיבה (עם ניסיון להיות הוגן) כלפי מפעל ההתנחלויות; הרהורים על הנדיבות של הירש כמבקר כלפי משוררות דתיות (גילוי נאות: אני ביניהן), שאולי תשתלם לו כשתוקם כאן מדינת הלכה. ובתוך ספר שכולו לימודי אהבה וקבלה, בתוך מציאות של כעס ויומיום ואף בגידה, כמו מתרחבת השאלה הגדולה של הספר – היכן מתחילה ונגמרת הרעות, המשפחה, האהבה? וכמו בזוגיות – היכן הופך הפחד לחושך, למבט איבה? לא לחינם נדרשת השאלה בספר, משום שהירש – כמשורר ואוהב חכם, יודע אולי שאותם כלים הנדרשים באהבה נדרשים במהלך הריפוי של הארץ היפה והכואבת הזו.
ויסלבה שימבורסקה כתבה פעם על אהבה מאושרת: "מָה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לָעוֹלָם מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם, / שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם"? "משהו מעבר לאושר" עונה כי אהבה מאושרת היא זכייה שנקנית בעמל, במסירות, במוכנות התמידית לראות את הזולת ואת יופיו. ספרו של הירש הוא קריאה לכך, ביותר ממובן אחד.
הַהוֹד וְהֶהָדָר אֶל הַגּוּף הַמְּפֻחָד וְהַכּוֹאֵב. מִמַּדְרֵגוֹת / שֶׁל כֹּחַ לִמְעַרְבֹּלֶת שֶׁל אַהֲבָה. אָז הִתְחַלְתִּי לְהָבִין / שֶׁהָאֲ.נָשִׁים שֶׁאֲנִי אוֹהֵב הֵם אֱלוֹהֵי הָאֱמֶת שֶׁל חַיַּי. / שֶׁאֱלוֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אוֹ כָּל אֱלֹהַּ מִתְיַמֵּר / אַחֵר אֵינָם אֶלָּא מָשָׁל. שֶׁאַהֲבָה הִיא יֹפִי, יֹפִי הוּא אֱמֶת, / וְזֶה כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָדַעַת וְלִזְכֹּר עַל הַגָּדָה הַזֹּאת שֶׁל הַנָּהָר.
