דובר צה"ל תת־אלוף דניאל הגרי הבטיח במוצאי שבת "שבוע משמעותי". הבטיח וקיים. כמעט בכל החזיתות חווינו שבוע משמעותי. בצפון, בדרום, ביו"ש, וכל זה עוד לפני ירידת השורות הללו לדפוס.
ברצועת עזה חולץ בשלום אחד החטופים, פרחאן קאדי. גופתו החטופה של חלל צה"ל הוחזרה לשטח ישראל. שני החילוצים העידו שחמאס נחלש עוד יותר. הוא מתקשה לשמור על החטופים שעדיין ברשותו, וכבדרך אגב סודק בכך את ההיגיון שבמו"מ המרתוני על עסקת חטופים מולו. מי אמר שהוא בכלל מסוגל לשחרר אותם, אפילו אם ירצה? מי באמת מחזיק בהם? חיילינו הגיבורים ממשיכים לחפש את התשובות בעזה, מוסרים את נפשם על חיסול תשתיות האויב. בזכותם מתאפשר המשך השיקום של יישובי העוטף. סביר להניח שהשבוע האחרון קירב את ישראל עוד יותר לאפשרות חיסולו של סינוואר.
בשומרון נפתח שלשום לפנות בוקר מבצע נרחב לסיכול הטרור. הוא משמעותי מאוד, לאור ההיקף שלו והסגנון ההתקפי המרענן, וכן בשל ההשלכות המתגלגלות שעשויות להיות לו. לראשונה הוצעה לתושבים במחנה נור א־שאמס אפשרות עזיבה בגלל הלחימה, כמו ברצועת עזה עם תחילת התמרון הקרקעי. אם טולכרם, ג'נין ושאר ערי יו"ש יתעקשו ללכת בדרכי חמאס, צפוי להתרגש עליהן גורל דומה. מדינת ישראל לא מתכננת להן נכבה חדשה, אבל גם בעזה היא לא תכננה, ובסוף קרה מה שקרה. בגללם.
כזכור, גם על הצפון עבר שבוע משמעותי במיוחד. מכת המנע של חיל האוויר אור ליום ראשון סייעה בשיקום הביטחון העצמי של צה"ל, והנמיכה את מפלס השחצנות של נסראללה. רב המרצחים השיעי נאלץ לשקר במצח נחושה ובסיטונות בנאום הסיכום שלו במוצאי אותו יום. עמיתי אמנון לורד כתב על כך בישראל היום, בהשאלה מדברי חיים בר־לב לרגל צליחת התעלה ב־1973, שהיהודים חזרו לעצמם, גם הערבים.
עכשיו צריך לחזור ליישובים הנטושים והנכתשים בגבול הצפון. ככל הנראה זה לא יתאפשר בלי הסדר, והסדר לא יתאפשר בלי שצה"ל יכה תחילה בחיזבאללה בעוצמה גדולה פי כמה, בהתאם לפקודת היום של מח"ט אלכסנדרוני החדש, אלוף־משנה משה פסל: "שכפריה של לבנון יהיו לשממה ודרכיה ללא מוצא". פיקוד צפון הצטייד מזמן בתוכניות מלחמה, אך בינתיים הן לא עולות בקנה אחד עם התוכניות המעורפלות של הדרג המדיני. אולי ראש הממשלה חושש שפיקוד צפון אופטימי מדי. אולי הוא מפקפק ביכולת של העורף האזרחי לספוג טילים בליסטיים במקרה של מערכה כוללת.
צה"ל, כפי שנכתב כאן לפני שבוע, מעדיף שלא להילחם בו־זמנית בשתי חזיתות. הוא משתוקק לשחרור החטופים, ומוכן לוותר למענו זמנית על השליטה בציר פילדלפי, עניין שמקומם עליו כרגע את נתניהו. "אי אפשר לנהל את המלחמה עם רגשי אשם", נשמע ראש הממשלה נוזף לאחרונה בבכירי צה"ל, ומתכוון לסוגיית החטופים, המייסרת קשות את המטכ"ל. מצד שני גם אי אפשר להמשיך לנהל לאורך חודשים נוספים את המערכה בצפון בסגנון המתיש שבו היא מתנהלת עד כה. הדרג המדיני מחמיץ את הלגיטימציה הציבורית הנרחבת ליציאה למתקפה על לבנון. חוסר הלגיטימציה האמריקנית מרתיע אותו. הוא רק צריך לקחת בחשבון שאחרי הבחירות בארצות הברית יהיה לנו קשה פי כמה לצאת למלחמה חדשה למען שלום הגליל.
זה עכשיו או לעולם לא, טענה השבוע באוזניי אישיות בקיאה היטב במתרחש. למזלי, אני לא חייב להחליט, רק לדווח.
