פרופ' אהרן צ'חנובר הוא התגלמות העיסוק במדעים מדויקים. ב־2004 זכה בפרס נובל בכימיה. חזקה עליו שכל קביעה מדעית או התנסחות נומרית עוברת אצלו תהליך של בחינה מוקדמת. בכל זאת, ביום שישי שעבר הוא סיפק לעם ישראל נתון סטטיסטי מתעתע במיוחד. במאמר מפרי עטו במגזין ידיעות אחרונות, מאמר שנועד להתריע מפני גל ירידה המוני, דיווח צ'חנובר ש"על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים, מיולי 2023 ועד אפריל 2024 עזבו את ישראל 575 אלף יהודים יותר משחזרו אליה".
אכן, הוא סייג מעט את הממצא המבהיל בהערה ש"כמובן, לא כולם יעזבו לעד" וש"קשה לקבל נתונים מדויקים על המתרחש", אולם מיד הוסיף ש"ברור לחלוטין כי מדובר במגמה". דא עקא, מאומה לא ברור, למעט העובדה שחתן פרס נובל טעה והטעה. הוא התייחס ברצינות לאפשרות שפחות או יותר אלה הם סדרי הגודל של הירידה העכשווית מהארץ: קרוב לשש־מאות אלף איש ואישה בתשעה חודשים, כמספר יוצאי מצרים או יהודי הארץ ערב הקמת המדינה. "ישראל בירידה", זעקה הכותרת.
על מה הוא הסתמך? ובכן, לא על דוברת משרד הפנים; קרוב לוודאי על דיווח מפוקפק מסוף יוני באתר החדשות "זמן ישראל", כאילו "חצי מיליון איש עזבו את ישראל בשנה החולפת". רשות האוכלוסין וההגירה מיהרה להבהיר בתגובה שאין קשר בין הנתונים הללו לממצאי הירידה. בסך הכול מדובר במספר היוצאים החוצה בביקורת הגבולות. רובם המכריע שבו מן הסתם ארצה, ועל כל פנים אין לאיזשהו גוף מוסמך אחר ממצאים המעידים שכולם או רובם עזבו לצמיתות.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר היורדים בשנת 2023 כולה הגיע לכ־60 אלף. זהו נתון מדאיב בפני עצמו, מעורר מחשבות ומחייב מסקנות, אבל עדיין רק כעשירית מהמספר המרעיש שכיכב במאמר של צ'חנובר. אילו אכן עזבו את הארץ 575 אלף יהודים בתוך תשעה חודשים, כולנו היינו חשים את החוויה הדמוגרפית הזו באופן בלתי אמצעי. כל אחד מאיתנו היה אמור להכיר אישית עשרות יורדים טריים, עומס התנועה בכבישים היה מתכווץ פלאים, ומחירי הנדל"ן היו צונחים. האם צ'חנובר חש בכך אישית? איך זה שמדען בכיר כמותו התפתה להאמין שלפחות אחד מכל עשרה יהודים שחיו כאן עד תחילת הקיץ שעבר, כבר לא כאן?
"הידיעות אומרות כי שבעה מרצים בכירים במכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית הגיעו לקו נקודת השבר שלהם בעקבות ההפיכה המשטרית, והם עוזבים את הארץ", הוא הוסיף להבהיל בעיתון, והפעם הסתמך על ידיעה ב"הארץ". היא עצמה הכילה הבהרה של רקטור האוניברסיטה כי רק שלושה מרצים עוזבים, אבל הפרופסור בחר להאמין לעיתון, לא לאוניברסיטה. כשבדקתי השבוע בעצמי מול מקור מוסמך אחר בקמפוס הירושלמי את ממצאי העזיבה במכון למתמטיקה, התברר לי שאחד משלושת המרצים שעזבו אינו ישראלי. מרצה נוסף ימשיך לשמור בפרינסטון על זיקה רשמית לאוניברסיטה בירושלים. כלומר, מתוך שבעת ה"עוזבים" כביכול, רק אחד נטש למעשה.
האהבה והשנאה מקלקלות את השורה, אמרו חכמינו, ומתברר שהאבחנה הזו חלה אפילו על חתן פרס נובל. איבתו העזה לשלטון ה"משיחי" גורמת לו לצקת עוד שמן למנגנון ההפחדה העצמית של סביבתו האידיאולוגית, במקום לנצל את הילתו המדעית לצורכי הכנסת פרופורציות לחיינו הציבוריים, ולקרוא לעמיתיו להישאר פה חרף מצוקותיהם הפוליטיות והנפשיות. הרי אף אחד לא באמת מאיים על חירות המחקר שלהם, כפי שהוא טוען, ואין שחר לטענתו שנתניהו, לוין ורוטמן זוממים להשליט פה דיקטטורה. אגב, רק לפני פחות מעשר שנים הוא עצמו ביקר בדיקטטורה תקנית, צפון קוריאה, ולא נבהל במיוחד. "הם צמאים לשלום", שיתף חוויות עם כתבים בשובו מפיונגיאנג ב־2016.
לפני שנה הוא גם נאם באחת מהפגנות קפלן, הכריז ששרי הממשלה "הפכו את ירושלים לטהרן", ובנשימה אחת הוסיף ש"לא ניתן להיות איש מדע ומכופף אמת בחיי היום יום". לפי המאמר הטרי שלו מסתבר שבכל זאת ניתן.
