בגלל בעיות תקציב: מעונות לילדי מפונים לא ייפתחו

הורים רבים לפעוטות ברחבי הארץ סופרים בימים אלה את הדקות לקראת פתיחת שנת הלימודים ביום ראשון הקרוב. עבור אלפי המשפחות המפונות מהצפון, שכבר קרוב לשנה אינן מתגוררות בבתיהן, מסגרות החינוך במשכנן הזמני חיוניות השנה יותר מאשר בשנת לימודים רגילה, כדי לייצר מעט שגרה לילדים הקטנים. ובכל זאת, בחלק מהמלונות שבהם שוכנים המפונים לא ייפתחו ביום ראשון הקרוב מעונות יום שפעלו שם בשנת הלימודים הקודמת, בגלל בעיות תקציב.

החל מחודש נובמבר, מדינת ישראל מתקצבת מסגרת לכל ילד מפונה בגיל הרך, ב־3,000 שקלים. הבעיה היא שהמלונות שבהם הוקמו המעונות למפונים, החלו לבקש לאחרונה תשלום עבור האולמות שהם מקצים למעונות ועבור האוכל. מבחינתם, הדרישה מוצדקת. בחודשים הראשונים רוב המפונים שהו במלונות, אבל עם הזמן רבים מהם החלו לשכור דירות באזור המלון, והמשיכו לשלוח את הילדים למעון שבמלון. מכיוון שהמלונות אינם מקבלים תקציב על אירוח מפונים ששכרו דירות, הם החלו לדרוש ממפעילי המעונות תשלום על האולמות ועל המזון, והמפעילים מתקשים להחזיק כלכלית את המעונות.

עמותת אליעד, שמפעילה מאז תחילת המלחמה עשרות מעונות יום למפונים ברחבי הארץ, לא תפתח ביום ראשון הקרוב את המעונות שהפעילה בשנה האחרונה למפונים במלון שבקיבוץ האון, ביסוד־המעלה, במלון רויאל הסמוך לטבריה, ובהרצליה. נעם דרייפוס, יו"ר העמותה, מסביר שבמציאות הנוכחית אין לעמותה שלו יכולת כלכלית וחינוכית להחזיק מסגרות במלונות הללו. "ברוב המקומות מדובר על כעשרים ילדים בקבוצה רב־גילאית", מסביר דרייפוס. "מכיוון שאין שירותים צמודים וחדר אוכל צמוד, אנו זקוקים לשני אנשי צוות לפחות כדי ללוות את הילדים ולתת מענה מקצועי מינימלי. משרד החינוך אינו מאפשר לנו לגבות תשלום מהמשפחות המפונות, ולכן במקומות שבהם לא השגנו תקציב מפילנתרופיה או מהרשות של המפונים, לא נוכל לפתוח את המעון".

חלק מהמפונים היו כל כך מרוצים מהמעונות שנפתחו עבורם, שבהמשך הם ביקשו מהעמותה שתפעיל את המעונות הקבועים ביישובים שלהם

שירן פונתה ממושב דישון בצפון, ומתגוררת במלון רויאל ליד טבריה יחד עם הורי בעלה. מכיוון שבשבוע הבא לא ייפתח מעון במלון שלה, היא תיאלץ להסיע את בנה בן השלושה חודשים למעון במלון אחר, דבר שימנע מחמיה וחמותה המבוגרים, שאינם מתניידים ברכב, להוציא את נכדם מהמעון. דנה, שפונתה מקריית־שמונה ומתגוררת במלון בקיבוץ האון, תיאלץ להסיע את בנה בן השנתיים למעון במלון עין־גב, מכיוון שהמעון במלון שלה נסגר.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "משרד החינוך מתקצב את הרשויות המפונות בצפון ובדרום עבור הפעלת מסגרות־יום זמניות לילדים בגילי לידה עד 3 במלונות, החל מחודש נובמבר 2023. בנוסף, המשרד מתקצב את הרשויות המפונות עבור הפעלת מסגרות זמניות חלופיות שלא במרכזי יחד. מפתחות התקצוב נקבעו בשיתוף עם הגורמים הרלוונטיים – משרד האוצר והשלטון המקומי. הסדרי ההפעלה והתקורה בין הרשויות ובין הגופים המפעילים באחריות הרשויות בלבד".

שבירת מחיצות

אם כבר עסקנו בהפעלת המעונות של המפונים, זו הזדמנות לספר כיצד הגיע הגרעין התורני בלוד לניהול מעונות של מפונים מהצפון. עמותת אליעד, שמפעילה מעונות עבור המפונים, מפעילה בשגרה 54 מעונות יום ו־230 מסגרות צהרונים בפריסה ארצית. העמותה היא חלק מהגרעין התורני בלוד, הממותג בשנים האחרונות כ"ארגון לודאים", ונעם דרייפוס עומד בראש העמותה במסגרת תפקידו כמנכ"ל הגרעין. את הקמת מעונות היום למפונים הוא הוביל בשנה האחרונה במקביל ל־230 ימי מילואים ביחידה מובחרת, רבים מהם ברצועת עזה.

עם פרוץ המלחמה, כשהתברר לדרייפוס הצורך בהקמת מעונות למפונים מהצפון ומהדרום שהתפזרו ברחבי הארץ, הוא פנה לאורנה פז, מנהלת האגף לחינוך הגיל הרך במשרד החינוך, והציע שהעמותה שלו תקים מעונות למפונים במקומות שבהם הרשות המקומית מתקשה לעשות זאת. פז חיברה אותו לראשי אגפי החינוך ברשויות המפונות והקולטות, ובכל מקום שהתגלה צורך, הוקם מעון.

אחד האתגרים הגדולים היה בקריית־שמונה, בגלל המספר הרב של הילדים שנזקקו למסגרות, והפיזור שלהם ברחבי הארץ. דרייפוס והעמותה שלו נתנו מענה עוד לפני שמשרד החינוך גיבש מדיניות. לעיריית קריית־שמונה הם אמרו: קודם נקים את המסגרת, ובהמשך תשלמו לנו. הם גייסו צוותים איכותיים למעונות, רובם מאוכלוסיית המפונים, והקימו תשעה מעונות יום בתל־אביב רק עבור קריית־שמונה. ההתחלה הייתה מאתגרת. מעבר לגיוס מהיר של מטפלות, מציאת חללים במלונות לקיום המעון, ורכישת ציוד – כדי שהמשפחות המפונות יפקידו את ילדיהן במסגרות החדשות נדרש גם תהליך של בניית אמון מול אנשים שהיו במשבר אמון מול מוסדות המדינה.

בחודש ינואר סיירתי עם דרייפוס בכמה מהמעונות בתל־אביב, ופגשתי שם מפונים מקריית־שמונה שחלקו להם שבחים. סבתא לשתי נכדות במעון סיפרה בהתרגשות על האהבה שהמטפלות מרעיפות על נכדותיה, ועל תחושת הסולידריות שהיא מקבלת מעצם פעילותו של המעון. "כשהחלו להיות גם תלונות על אוכל, וכשהגענו למצב של איחורים של הורים באיסוף הילדים, ידעתי שהגענו למקום טוב", אמר לי אז דרייפוס בחיוך.

בשלב מסוים, תושבים מקריית־שמונה החלו לעבור לטבריה כדי להיות קרובים לעבודה בצפון, ונוצר גם שם צורך במעונות. דרייפוס ו"אליעד" מיהרו לפתוח בעיר הצפונית חמישה מעונות. במשך שבעה חודשים הפעילה עמותת אליעד את המעונות של קריית־שמונה יחד עם רשת המתנ"סים של העיר. החל מחודש יוני הפקידה רשת המתנ"סים את כל מעונות קריית־שמונה בידי דרייפוס ואנשיו, וכיום העמותה של הגרעין הלודאי מפעילה את כל מערך הגיל הרך של העיר הצפונית, ונותנת מענה למאות ילדים, מאילת ועד הצפון.

עמותת אליעד הפעילה השנה מעונות גם למפונים משדרות ומיישובי חוף אשקלון ומועצת אשכול. תושבי מבקיעים, זיקים ונתיב־העשרה היו כה מרוצים מהמעונות שנפתחו עבורם, שגם לאחר שחזרו לבתיהם, הם ביקשו מהעמותה שתפעיל עבורם מעתה את המעונות הקבועים ביישובים שלהם.

דרייפוס כבר מכיר את התהייה מה בין גרעין תורני בלוד למעונות יום ברחבי הארץ. "מעבר לכך שהפעלת המעונות היא מנוע צמיחה שמאפשר לנו להרחיב פעילות גם בלוד, הבנו שחינוך מהגיל הרך הוא בסיס לצמיחה. הכול מתחיל בחינוך, החינוך מתחיל בגיל הרך, ומכיוון שהמדינה מתקשה בטיפול בגיל הזה, נכנסנו לתמונה אחרי שכבר הפעלנו מעונות בעיר לוד. בנוסף, כל מי שעוסק בתחום ההתיישבות יודע שבמקום שאין בו מעון, גם אין קליטה של תושבים ואין קהילה, כך שהפעלת מעונות גם מחזקת קהילות.

"כרבע מהמעונות שלנו מופעלים ביישובים שאינם דתיים", מציין דרייפוס. "מצאנו בהפעלת המעונות גם הזדמנות אמיתית לחיבורים ולשבירת מחיצות. היכולת להסיר את מחסום הפחד ולהתחבר דרך עשייה מקצועית משותפת, היא ערך מוסף גדול לכלל העבודה שלנו".