"צלם בהיכל": ההתבטאויות, המתחרים שפוטרו והמשכורת ללא עבודה של רן ארז

ז'אן מרכוס נולד ברומניה ב־6 ביוני 1945. בשנות נעוריו החל להתחרות בחתירה ספורטיבית, ואף כיהן כאלוף רומניה לנוער בחתירה. בגיל 17 עלה מרכוס ארצה, ובעקבות השתתפותו בקרבות מלחמת ששת הימים החל לקיים אורח חיים דתי־לאומי. בסיום שירותו הצבאי למד במכון וינגייט והוכשר כמורה, והחל לעבוד בתור מורה לחינוך גופני בבית ספר באשדוד. עד מהרה הפך שם לראש ועד המורים. ב־1970 הוזכר ב"מעריב" כמאמן נבחרת ישראל לנוער בחתירה לקראת אליפות אירופה. בהמשך עברת ז'אן מרכוס את שמו לרן ארז.

אזכורו הראשון של רן ארז בעיתונות העברית היה בעקבות שביתת 300 מורים באשדוד ביוני 1980. "באשדוד מושבתים היום 3,000 תלמידי תיכון", נכתב בכותרת. "דובר המורים, רן ארז, אמר כי השביתה באישור ארגון המורים התיכוניים פרצה במחאה על יחסה של עיריית אשדוד אשר שיגרה מכתבי פיטורין בדואר ל־9 מורים קבועים, וצמצמה עבודתם של 5 אחרים לשליש משרה". יעברו עוד 17 שנים עד שרן ארז לא יזדקק עוד לאישור מארגון המורים כדי לארגן שביתות; הוא יעמוד בראשו.

ארגון המורים העל־יסודיים הוא המייצג הרשמי של מורי התיכונים בישראל, שהמעסיקה שלהם היא בדרך כלל הרשות המקומית. זהו גוף נפרד מהסתדרות המורים, שמאגדת את מורי היסודי והגננות (כיום בראשותה של יפה בן־דויד), המועסקים בידי משרד החינוך. לפי אתר הארגון, הוא מאגד למעלה מ־95 אלף עובדי הוראה בחטיבות ביניים, תיכונים, סמינרים ומכללות. כמו בכל אגודה עות'מאנית, לארגון המורים יש פטור משקיפות ובקרה, והוא מסרב בעקביות לחשוף את שכר בכיריו ואת ספרי חשבונותיו, אף שבכל שנה מועברים לו עשרות מיליוני שקלים מכספי משלם המיסים. רן ארז מכהן כיו"ר הארגון ברצף מאז 1997.

יולי תמיר, אחת משרות החינוך הכי סוציאליסטיות שכיהנו כאן, האשימה את ארז ב"שנים של סחטנות ואיומים כלפי מערכת החינוך. יש לו אחריות עצומה על חלק מהכשלים שמערכת החינוך מתמודדת איתם"

בנובמבר 2002, חודשיים אחרי שנת לימודים נוספת שנפתחה בשביתה בניצוחו של רן ארז,  פרסם מרדכי גילת תחקיר בידיעות אחרונות, שלפיו רן ארז רשום כמורה מן המניין בבית ספר באשדוד ומקבל זה שבע שנים משכורת חודשית בהיקף של 80 אחוזי משרה, אך בפועל לא לימד אפילו שעה אחת. זאת בזמן שבמסגרת תפקידו כיו"ר ארגון המורים נהנה ארז ממשכורת גבוהה, תנאי פנסיה מפנקים ורכב צמוד.

רואה חשבון שבדק את המקרה עבור משרד החינוך כתב: "מר רן ארז קיבל שכר לאורך השנים, למרות שעל פי המסמכים העומדים לרשותנו במרבית חודשי העסקתו כלל לא נכח בבית הספר או שהיקף נוכחותו אינו תואם את היקף המשרה שבגינה שולם לו שכר עבודה… מר רן ארז קיבל תוספות לשכר עקב היותו מרכז מקצועי למרות שעל פי מנהל בית הספר כלל לא תפקד ככזה במהלך השנים הנסקרות. מר רן ארז קיבל תוספת לשכרו בגין היותו מורה לחינוך מיוחד על אף שכמעט וכלל לא לימד כיתות כאמור".

הפרסום הפך לחקירה שהפכה למעצר פלילי ופשיטה על ביתו ומשרדיו של רן ארז. בסופה של פרשה החליטה פרקליטת מחוז דרום לסגור את התיק הפלילי, מאחר שלעמדתה "אין ראיות מספיקות על קיום ידיעה ברורה ומכוונת של ארז בקשר עם קבלת כספי מדינה שלא כדין". היא העבירה את התיק לנציב שירות המדינה לבחינה משמעתית.

חקירת הנציבות העלתה כי יו"ר ארגון המורים יצר "מקום עבודה פיקטיבי למעשה", והרושם הוא כי "ארז ראה בעבודת ההוראה בבית הספר כלי לשימור זכויותיו התעסוקתיות, הא ותו לא". אבל הסיפור נגמר ב"הערה" לרן ארז, והוא החזיר לקופת המדינה סכום של 68 אלף שקלים. בעקבות עתירה, המירה נציבות שירות המדינה את ה"הערה" ב"התראה". בג"ץ דחה עתירה נוספת שביקשה לפטר את ארז, אך ביקר אותו בחריפות: "לא ניתן לחתום את פסק הדין בלי להביע את תחושת הקושי הרב המתלווה לעתירה זו בחשיפת דרך ההתנהלות שלקה בה מר ארז במיוחד באופן בו מילא את תפקיד ההוראה שהיה מוטל עליו, ובקבלת כספים בעבור עבודה שלא ביצע… טעות החוזרת על עצמה באופן שיטתי, לאו שמיה טעות".

למרות כל אלה, ובזמן שעוד הוגדר "חשוד" בפרשה, באפריל 2003 ניצח רן ארז פעם נוספת בבחירות הפנימיות של ארגון המורים ברוב מוחץ, ונבחר לכהונה נוספת כיושב־ראש. מיד לאחר מכן הופסקה באופן רשמי עבודתו כמורה באשדוד. תוך פחות מחודשיים כבר חזר ארז לאיומי השביתות, וטרפד הצעה לקיצור החופש הגדול.

שלטון יחיד

במקביל, היו לרן ארז צרות מבית. מורה לפיזיקה מכפר־סבא בשם דודי פרידמן החליט להתמודד מולו על ראשות הארגון, והגיש תביעה בדרישה האלמנטרית מארז לפרסם מתי יהיה מועד הבחירות הבא. פרידמן גם ביקש לקבל את ספר הבוחרים הארצי של הארגון, לפרסם מודעות בביטאון המורים, ולמנות מפקח חיצוני להליך הבחירות. בקשותיו נדחו. כשפרידמן הקים עמותה חיצונית כדי להתמודד והחל לאסוף תרומות, הגישה הנהלת ארגון המורים תביעה להדחתו מהארגון. בהמשך החליט ארז למשוך את התביעה. "לא רציתי שמישהו יגיד שאנחנו רוצים לזרוק אותו מהארגון משום שהוא התמודד מולנו", הסביר בהמשך בבית המשפט.

לבסוף, הבחירות נערכו ב־2010 עם שופט כמבקר חיצוני. פרידמן הפסיד לארז אך טען שמדובר במערכת בחירות מושחתת, שכן ארז שולט במינוי 60% מחברי המועצה ואלה מקבלים שכר. אחרי עוד סדרת פרסומים ביקורתית הגיש רן ארז נגד מרדכי גילת שתי תביעות דיבה על סך 2.5 מיליון שקלים, שתיהן נדחו.

בתצהיר מטעם ההגנה העידה ברכה מציאל, שבמשך שנים הייתה מספר 2 של רן ארז, כי "אחרי שהשמעתי ביקורת גלויה על התנהלותו, הודחתי ב־2006 מתפקידי כיו"ר הוועדה הפרופסיונאלית". בשנת 2014 התמודדה מול ארז מורה למתמטיקה מנתניה בשם ענת שניידר, ראש סניף השרון בארגון. יומיים לאחר שניצח אותה, הושעתה שניידר מתפקידה. בשנת 2017 הודח מארגון המורים לעשר שנים איל נמר, שהקים את עמותת "יציגים" המהווה אופוזיציה פנימית לרן ארז.

בשנת 2018 התמודד מול ארז מורה בשם חיו בוקובזה בבחירות דרמטיות. לפי תקנון ארגון המורים, יו"ר מכהן צריך רוב של 66% כדי לזכות בכהונה נוספת. במשך 21 שנה שלט ארז ביד רמה, אבל הפעם יריבו זכה לפופולריות. בבוקר יום הבחירות עצמו כינס ארז את הוועידה ושינה את התקנון כך שיספיק לו רוב של 60% בלבד. בסופו של יום הוא השיג 64% מהקולות, ושרד בתפקיד. בוקובזה עתר לבית המשפט, אך זה בחר שלא להתערב בהליך פנימי.

באותה שנה החליטה מועצת ארגון המורים על תוספת שכר לחברי ההנהלה לפי ותק, כך ששכרו של ארז, שמוצמד לשכר מנכ"ל ממשלתי, טיפס רטרואקטיבית ב־18%. דרישה של חברים לחשוף את שכר הבכירים נדחתה בטענת "פגיעה בפרטיותם". שרת החינוך לשעבר לימור לבנת כתבה: "ההערכה היא שתקציב הארגון הוא כ־125 מיליון שקל: 75 מיליון ממשרד החינוך, וכ־50 מיליון ממיסי החבר של המורים".

בעבר חולל ארז סערה לאחר שעם הגשת דו"ח דוברת אמר "לבנת ודוברת הם כמו ריבנטרופ ומולוטוב". שרת החינוך שהגיעה אחריה, יולי תמיר, ספגה ממנו מודעות בעיתונים עם הכיתוב "אכזבה גדולה". היא טענה שארז איים על בכירי משרדה ש"יֵלך לה על הראש" אם לא יתקפלו. תמיר, אחת הנשים הכי סוציאליסטיות ופרו־ארגוני־עובדים שישבו בלשכה הזו, קבעה בשעתה ש"רן ארז מנהל שנים של סחטנות ואיומים כלפי מערכת החינוך. יש לו אחריות עצומה על חלק מהכשלים שמערכת החינוך מתמודדת איתם".

בבחירות בשנת 2022 היה רן ארז המועמד היחיד ונבחר ב־58 מתוך 59 קולות חברי המועצה (אחד נמנע). מיד לאחר הבחירות האריך את כהונתו עד לשנת 2027. בקיץ 2023, אחרי שנה של עיצומים ופגיעה בציונים ובטיולים השנתיים, פתיחת שנת הלימודים תשפ"ד לוותה באיומי שביתה, לאחר ששוב – הסתדרות המורים של יפה בן־דויד כבר חתמה על הסכם שכר חדש אך רן ארז וארגונו טרם הצטרפו. ב־31 באוגוסט הושגו הבנות והשביתה נמנעה. ההסכם היה אמור להיחתם סופית בנובמבר.

לאחר פרוץ המלחמה טען ארז שהוא לא הסכים לחוזים אישיים אפילו לחלק קטן מהמורים, ומבחינתו זהו "צלם בהיכל". ארגון המורים חידש את העיצומים ודרש מהמורים לא לתת ציונים, באוצר בתגובה ניכו את התוספות משכרם, ומורים רבים הפסידו כסף רב. בינתיים, אלפי תלמידים לא יודעים מה ציון הבגרות שלהם. בחודש יולי, לאחר שפורסם כי מחצית מהמורים לא שעו לעיצומים והזינו את ציוני המגן, טען רן ארז בן ה־79 בריאיון לקלמן וליברמן ברשת ב' כי למורות, בהיותן נשים "אין להן את הכוח לעמוד בכל הלחצים של המאבקים… גם אם היא עייפה היא צריכה להיות נחמדה לבעלה. הם חיים ביחד, היא לא יכולה להוציא את כל העצבים בבית".

השבוע האשים ארז את שר החינוך יואב קיש ב"מיזוגיניה, או במקרה הטוב גסות הרוח", לאחר התפוצצות פגישת המו"מ בין הצדדים. נכון למועד כתיבת שורות אלה, ארז סירב להצעת קיש לתוספת שכר של 2,000 שקלים למורה וכינה אותה "תוכנית פייק". טרם ברור אם איומי השביתה יאפילו על 1 בפסטמבר, או ששנת הלימודים תשפ"ה תיפתח כסדרה לאחר שייחתמו הבנות ברגע האחרון.