הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ארגון הטרור הנתמך על ידי איראן, הודיעה השבוע כי חמישה מחבריה "נהרגו בעת ביצוע תפקידם הקרבי בגדה המערבית".
אחד המחבלים, יזאן דראג'מה, מפקד מיליציית גדוד טובאס שבצפון מזרח השומרון, נהרג ב"תאונת עבודה" בעת שהטמין מטען חבלה שהיה אמור לפגוע בחיילי צה"ל. ארבעת החמושים הנוספים, אודיי אבו נסה, אחמד אל-אנטיר, טאהר רדאד ומושב אל-מוקאסק, נהרגו בפעולות צה"ל האחרונות. הם השתייכו לקבוצות חמושים דומות בג'נין וטולכרם.
חמושים וממומנים על ידי איראן, החלו ה"גדודים" לפעול בצפון השומרון לפני יותר משלוש שנים, כאשר חבריהם קשורים לג'יהאד האסלאמי, לחמאס ולפת"ח בראשות נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. מאז ביצעו חמושים המשתייכים לקבוצות אלו אינספור תקיפות נגד אזרחים וחיילים ישראלים.
לאחרונה החלו המחבלים להשתמש במטענים מאולתרים נגד כלי רכב אזרחיים וצבאיים ישראלים. ראוי לציין שחלק מהמיליציות הללו מתבססות במרחק של כמה מאות מטרים בלבד מיישובי ישראליים, הן ביהודה ושומרון והן בתוך הקו הירוק. לדוגמה, בחודש מאי תיעדו מחבלי חמאס בטולכרם את עצמם יורים לעבר היישוב בת חפר שבקו התפר.
7 באוקטובר ביו"ש?
"מיליציות אסלאמיסטיות הנתמכות על ידי איראן עוסקות כיום במלחמה נגד ישראל בשתי חזיתות", כתב האנליסט והעיתונאי הבריטי-ישראלי, ג'ונתן ספיר, מומחה לארגונים איסלמיים קיצוניים. "המוקד העיקרי של הלחימה נותר, כמובן, ברצועת עזה שבשליטת חמאס. חזית נוספת היא 'חזית התמיכה', המונח המועדף על חיזבאללה, המתרחשת כידוע בגבול הצפון מאז ה-8 באוקטובר".
"איראן שואפת כיעד אסטרטגי להקיף את ישראל בסהר של חזיתות פעילות המתוחזקת על ידיה ונתמכת על ידי זרועות אסלאמיסטיות שלה" הוסיף ספיר. "כתוצאה מכך, המשטר [האיראני] מבקש למצוא דרך להוסיף מרכיב מזרחי לחצי הירח הזה – דרך ירדן ליהודה ושומרון. טהרן הצליחה להקים ולתחזק נתיב חימוש שבו ציוד צבאי, שהובא מאיראן ללבנון, מועבר לאחר מכן לסוריה, משם לירדן – ולבסוף ליו"ש תחזוקת התוואי הזה היא בעלת חשיבות אסטרטגית לאיראן. היא נועדה, לאורך זמן, להציף את יו"ש בנשק ועל ידי כך להפוך בסופו של דבר אזור זה לחזית שלישית במלחמה הארוכה נגד ישראל".
חמושים רבים הצטרפו ל"גדודים" ביהודה ושומרון, במיוחד באזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית. כוחות הביטחון שלה, לעומת זאת, לא באמת עשו שום דבר כדי לפרק את המיליציות מנשקן. זו אותה הרשות שמאז הקמתה לפני 30 שנה, לא עשתה דבר מלבד לצפות בזמן שהחמאס התרחב והתחזק ברצועת עזה, ובסופו של דבר השתלט על כולה ב-2007.
הכישלון של הרשות הפלסטינית בפגיעה בגדודים האמורים, פירושו שלאיראן יש כעת צבא קטן ביהודה ושומרון. לא יעבור זמן רב עד שה"חיילים" בצבא הזה יתקפו את ישראל באותו אופן שחמאס עשה ב-7 באוקטובר.
מי שמתעקש לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל חייב לקחת בחשבון שהדבר יוביל להיווצרות גדודים נוספים הנתמכים על ידי איראן ביהודה ושומרון ובאזורים אחרים שעליהם הרש"פ שולטת. מכיוון שהחמושים זוכים לעתים קרובות לשבחים כ"גיבורים" ו"קדושים" על ידי פלסטינים רבים, לא לאבו מאזן ולא למי שיחליף אותו לא יהיה האומץ לפעול נגדם.
במקום להורות לכוחות הביטחון שלו לתקוף ולנטרל את הגדודים, נראה כי לאבו מאזן יש סדרי עדיפויות אחרים. הוא כנראה מתכנן לחזור לרצועת עזה. בנאום שנשא לאחרונה בפני הפרלמנט של טורקיה, הוא הכריז: "החלטתי לצאת עם כל חברי ההנהגה הפלסטינית לרצועת עזה, ואפעל בכל הכוח כדי להיות עם העם שלנו, שכן חיינו אינם יקרים יותר מחייו של כל ילד פלסטיני".
ב-25 באוגוסט, ועדה שהוקמה על ידי אבו מאזן כדי להתכונן להחזרת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה החליטה "ליצור קשר עם הלשכה המדינית של חמאס ושל פלגים פלסטיניים אחרים כדי להגיע איתם להבנות" על תוכניותיו של אבו מאזן להגיע לרצועה. הוא מאמין, כך נראה, שהוא יכול להגיע לעסקה מועילה עם חמאס, שחבריו ערכו הפיכה עקובה מדם נגד הפת"ח שלו ב-2007 ותכננו להתנקש בו.
הרשות הפלסטינית לעולם לא תוכל להשתלט על רצועת עזה, כל עוד לא הושמדו היכולות הצבאיות של חמאס. גם אם אבו מאזן אכן יחזור לרצועה, לא סביר שהוא יוכל להתעמת שם עם חמאס וארגוני טרור אחרים. כמו ביהודה ושומרון, גם בעזה יצוצו ללא ספק "גדודים" ומיליציות חדשים תחת הרש"פ, שמטרת חייהם תישאר לחסל את ישראל ולהחליפה במדינה אסלאמית.
בנסיבות הנוכחיות, מסירת השליטה ברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית ביום שאחרי המלחמה לא רק תהיה פרס גדול לאיראן וזרועות הטרור שלה, אלא ככל הנראה גם תוביל למלחמה גדולה נוספת.
