ההיחלצות מהמשבר דורשת את גיוס המשק, קיצוץ ניכר והשקעה בתשתיות

מי שרוצה להוציא בשורות רעות לשוק, עושה זאת בשעה ארבע אחר הצהריים ביום שישי, בערב יום הכיפורים או בסוף אוגוסט, כשכולם בחוף הים. כגנבים בלילה, במוצאי שבת, בעיצומה של הדריכות בישראל לקראת טילי חיזבאללה, הודיע שר האוצר על פריצת התקציב בפעם השנייה השנה, לראשונה בתולדות המדינה, ועל יצירת "קופסה" של 3 מיליארד שקלים לחריגה מהתקציב.

כדי להחביא את חוסר האומץ לבצע צעדים חיוניים לכלכלת ישראל ולעתידנו, עטף השר את ההחלטה בהסבר שהכסף מיועד למילואימניקים, ושהכנסות המדינה הפתיעו לטובה. כמובן, אנחנו בעד להשקיע במילואימניקים ובמפונים. הבעיה היא שאין תעוזה ואין תעדוף. אין הכרה בכך שהמציאות השתנתה. אין קיצוץ במקומות שחייבים לקצץ בהם כדי להביא עשרות מיליארדי שקלים להיכן שהם כן נחוצים. יש רק תוספות על גבי תוספות ובריחה מהמציאות. בלי תקציב אחראי, ניגרר לעוד הורדות דירוג ואובדן אמון.

ללא העברת תקציב, ובהינתן המשך ההתנהלות הנוכחית של שר האוצר, אנו קרובים להורדת דירוג נוספת מצד סוכנויות אחרות. בניגוד לטענות שר האוצר, הורדת הדירוג לא נובעת רק מהמלחמה. בדו"ח המפורט מסבירה סוכנות הדירוג כי התנהלות הממשלה והמגזריות שלה גורמת לחוסר אמון מצד השווקים.

שר האוצר מסרב להקשיב לאנשי המקצוע במשרדו – לא לבעלי התפקידים כיום ולא לאלו שכיהנו בעבר. הוא אינו מקשיב לדבריו הברורים של נגיד בנק ישראל, לא לכל הנגידים הקודמים, וגם לא לאנשי עסקים. כלכלת ישראל השתפרה פלאים בשנים האחרונות הודות להתנהלות אמינה ואחראית. כלכלת ישראל חייבת צעדים אמיצים ומיידיים. מה אפשר לעשות כדי להציל את המצב?

הצעד הראשון הנדרש בשעת משבר הוא ששר האוצר יעבוד באוצר במשרה מלאה, ושהשוק ייתן בו אמון כאיש כלכלה רציני. שנית, שהממשלה כולה תיתן דוגמה אישית ותפעל לצמצום תקציבי המשרדים והמגזר הציבורי.

הממשלה ויו״ר ההסתדרות יאמרו יחד לתושבי ישראל: אנחנו בזמן חירום, איננו יודעים כמה זמן תימשך המלחמה וכמה זמן ימשיכו תושבי הצפון לחיות מחוץ לבתיהם, אבל אנו יודעים שלפנינו עשור של צורכי ביטחון הולכים וגדלים. אנו יודעים שנהיה חייבים לשקם ולפתח את העוטף ואת הצפון. לפנינו שנים קשות, אבל נעבור אותן יחד. כולנו נישא בעול, ולכן הממשלה תקצץ בתקציביה ותוותר על משרדים מיותרים ועל תקציבים קואליציוניים. מוסדות השלטון יעברו תהליך של הרזיה ודיגיטציה מקיפה עם תאריכי יעד, כדי לחסוך כסף ולבנות תשתית ממשלתית עתידנית. אלה יהיו שנים קשות של ירידה בתקציבי התרבות והספורט, המורשת והסביבה. כולם ייתנו כתף: הישיבות, הקולנוע, התיאטרון ועוד. כדי לתת דוגמה אישית, שכרם של השרים והח"כים יוקפא או יופחת, כפי שעושה כל חברה שנקלעת לקשיים.

בהתאם להירתמות הממשלתית להצלת הכלכלה, יו"ר ההסתדרות יוכיח אחריות, יסכים להקפאת כל הסכמי השכר במשק למשך השנתיים הקרובות, וידאג שלא יהיו שביתות שפוגעות במשק. אלו יהיו הצעדים הראשונים בקיצוץ הנדרש של 30 מיליארד שקל. נוסף לעליית המע"מ יוטלו מיסים על משקאות מתוקים ועל נסועה, יחוקק מס ירושה של 10 אחוזים, יבוטלו פטורים פוליטיים, ואפילו ההצמדות של קצבאות הפנסיה הגדולות לפורשי צה"ל יוקפאו. נוסף לכך, חשוב גם ששר האוצר ימנה צוות שיתקשר את הצעדים הדרמטיים באנגלית לשוק.  אנחנו לא לבד בעולם, וציפיות ומוניטין הם קריטיים לקידום כלכלת ישראל.

סדר עדיפויות חדש

המשבר צריך להיות מנוצל לקביעת סדר עדיפויות חדש התורם לצמיחה, על חשבון תשלומי העברה. הנה הסעיפים החשובים.

• תשתיות לצמיחה: לא רק כסף חסר, אלא גם כוח אדם מיומן שיודע לבנות את התשתיות. יושקע תקציב ניכר בהבאת מומחי מים, מנהור ותשתיות, וכוח אדם לבנות את התשתיות. ייבנו דירות בכמות גדולה, כי מדינה שגדלה בכ־3 אחוזים בשנה זקוקה להן.
• השקעות עתק בתשתית צמיחה ייעודית: אם מדינת ישראל לא תהיה בנגב ובצפון, לא תהיה מדינת ישראל. הדבר דורש השקעה בחקלאים דרך הקמת חוות בודדים ואחרות, כי הם שומרי הגבולות של המדינה. במקביל להגדלת הייבוא החקלאים שלנו יגדילו את תפוקתם, וכך ירד המחיר לצרכן. פיתוח קמפוסים חינוכיים לצפון ולדרום, גרעיני נח״ל ואף מפעלים של תעשייה 4.0. השלמה מהירה של פרויקט הרכבת שחזה השר ישראל כ״ץ, ושמתחבר לחזון הנשיא ביידן, לחבר את נמל חיפה לאיחוד האמירויות דרך ירדן. אלו הם מנועי צמיחה אדירים שאין לנו זכות לוותר עליהם.
• הקמת נמל תעופה נוסף: כבר עשור הממשלה נמנעת מלקבל החלטה בנושא. כרגע, בגלל רפיסות השלטון מול חברות תעופה בינלאומיות וירידה בהיקף הטיסות, אנחנו לא מרגישים כמה נתב״ג עמוס. אבל ביום שתסתיים המלחמה ניזכר שוב שנתב"ג לא מספיק למדינה של 15 מיליון תושבים. מרבית המומחים אומרים שיש להקים את הנמל בעמק יזרעאל, כמנוף כלכלי ותעסוקתי לשיקום הצפון.
• תשתיות חשמל: אנחנו כבר רואים את המשבר. אפשר להשתיק את מי שמתריע, אבל אנו עלולים להיות חשופים למחסור בחשמל. קיימות תוכניות לתחנות ייצור נוספות, אבל ראשי רשויות מתנגדים. צריך להתעקש ולהבקיע. בלי חשמל לא תהיה צמיחה.
• הון אנושי: התוכנית של האוצר להחזרת המוחות מהעולם לישראל היא צעד בכיוון הנכון, אבל חייבים לעודד זאת יותר. הדבר דורש כסף גם לתשתיות מדע וגם להבאת מוחות. הון אנושי כולל גם עידוד עלייה איכותית. חובה להרחיב את הפקולטות ולתמוך בהקמת מעבדות פרטיות לקידום תחומים עתידניים.
• שילוב המגזר החרדי בשוק התעסוקה ובהשכלה הגבוהה: השקעה גדולה בחינוך הממלכתי־חרדי על חשבון החינוך העצמאי, תגמול והכרה מיוחדת למשרתים, והכשרת המשתחררים לעולם התעסוקה. זו ליבת החברה הישראלית וכאן צריך להשקיע. אסור לתת לפוליטיקאים לעצור את זרם החינוך החדש. כל שקל שמוציאים על מסגרות חינוכיות אחרות הוא מסווה לתשלומי העברה לעסקנים.
• כוח מִחשוב: הבינה המלאכותית היא האירוע של חיינו בדור הנוכחי. מחשב־על ייתן לנו יתרון אמיתי. ללא השקעה בכוח מחשוב ריבוני נישאר מאחור. הדבר קריטי לביטחון המדינה, לכלכלת המדינה ולעתידה.
• תוכניות דיור: האצת אישורי הבנייה וההיתרים. במקום לקצץ בכספי ההתחדשות העירונית בפריפריה, חייבים להגדילם ולהשקיע יותר בתשתיות שיקרבו את הפריפריה למרכז. להרחיב את שיווק הקרקע לדירות ולהגיע ל־100 אלף התחלות בנייה בכל שנה.
• קיצוץ הרגולציה: הפחתה אמיתית בבירוקרטיה הפוגעת בעסקים בישראל.

אם תרצו

אלו חלק מהצעדים שתבצע ממשלה אמיצה, ציונית ונחושה. נשמע בדיוני? אולי, אבל זה אפשרי ונעשה בעבר. אם שר האוצר שואף לחולל מהלכים בסדר גודל היסטורי, כדאי לו להתייעץ עם ראש הממשלה שהיה פעם שר אוצר, עשה כמה דברים לטובת המשק, והציל את הכלכלה לפני עשרים שנה. לצערנו שר האוצר אינו אמיץ. טענתו לעודף הכנסות היא ספין. ההוצאות שהולכות וגדלות הן ודאיות, ואנו משלמים את החשבון בכל פעם שמטוס קרב ממריא או פגז נורה. כל זאת בלי להביא בחשבון אפשרות לפתיחת מלחמה כוללת בצפון ובחזיתות אחרות, שתגדיל את ההוצאות עשרת מונים.

כלכלה היא חיבור של מספרים, סיפור לעתיד והרבה אמון. מבחינת השווקים, פריצת מסגרת ההוצאות היא הפרת האמון. שר האוצר מפר הבטחה, וכך גורר אותנו להורדת דירוג נוספת.הוא גורם לכך שכאשר בכל העולם תרד הריבית בחודשים הקרובים, תושבי ישראל ימשיכו לשלם ביוקר על המשכנתאות. יום אחד נקום בבוקר ונגלה שלא רק שאנו מגייסים כסף בריבית גבוהה, אלא שאיש לא רוצה להלוות לנו יותר. ואז ניאלץ לעצור את המלחמה. השלכותיו של צעד כזה מובנות לכולם.

לפני שבעה חודשים הוזהר השר שהוא לא מבין את הדינמיקה של חברות הדירוג. היו הרבה אינדיקציות שהציפיות הוורודות לא רואות נכון את העתיד ואת אפקט חוסר הוודאות שמשפיע בפני עצמו. השר הוזהר שהגירעון לא יהיה 5 אחוזים אלא גבוה בהרבה. והנה, שר האוצר מגדיל את ההימור ומוציא 3 מיליארד שקלים נוספים לצריכה ולא לצמיחה. ביטחון מדינת ישראל ועוצמתה תלויים מאוד בכלכלה שלנו, אבל הרולטה של שר האוצר ממשיכה להסתובב. ההתנהלות הכלכלית הנוכחית מסכנת את כוחנו הצבאי, את עתיד מדינתנו ואת עתיד ילדינו.