האירוע המכונן בחזית הצפון השבוע התרחש כמובן ביום ראשון ב־4:45 לפנות בוקר. כ־100 מטוסי חיל האוויר יצאו לסכל מתקפת טילים על מתחם המוסד ומחנה 8200 בגלילות. לשעות מעטות נדמה כי עלולה להתפתח מלחמה בהיקף מלא בין ישראל לחיזבאללה, אבל אז פרסם נסראללה הצהרה שקרית שחיזבאללה פגע בבסיסי צה"ל. מנגד, צה"ל הפציץ בהודעות לתקשורת ובהופעות של תא"ל דניאל הגרי, ושני הצדדים נראו מרוצים. העסק נרגע.
ברמה האסטרטגית, אי אפשר להימנע מהשאלה מדוע רק עכשיו יצא צה"ל למתקפה אווירית רחבה כל כך נגד חיזבאללה, אחרי חודשים ארוכים של כתישה הדדית. עלינו לזכור כי חיזבאללה הוא קודם כול זרוע של איראן, שנועדה להרתיע את ישראל ואת ארה"ב מפני תקיפה של מתקני הגרעין שלה, וכי בימים אלה דוהרים האיראנים לעבר פצצת גרעין ראשונה.
ארה"ב מצידה העבירה לאזור סדרי כוחות אדירים מיד לאחר שאיראן וחיזבאללה הבטיחו נקמה על התקיפות המיוחסות לישראל בטהרן ובביירות לפני כמה שבועות. חיזבאללה סימן השבוע וי על הנקמה שלו; הנקמה האיראנית המובטחת טרם הגיעה.
כל מה שקורה באזור קשור למעצמה הגדולה בעולם ומנוהל על ידה, גם בערוצים דיפלומטיים. ארה"ב אינה מעוניינת במלחמה אזורית רחבה, והמסר שלה בעניין הזה ברור. יש להניח שזו אחת הסיבות לכך שראש המטות המשולבים, הגנרל צ'רלס ק' בראון ג'וניור, נחת בישראל דווקא ביום ראשון. גם כאשר האמריקנים חששו שישראל תתקוף את איראן בשנים 2011־2012, ראש המטות המשולבים דאז היה אורח קבוע בקריה בתל־אביב, וחיבק את הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי חיבוק דוב.
מבחינת ישראל, ההסלמה הייתה הזדמנות לטפל במתקני הגרעין של איראן, בהובלת ארה"ב, גם אם במחיר כבד בעורף הישראלי. יתרה מכך, הסלמה רבתי בצפון הייתה יכולה להוביל לכללי משחק חדשים ופשוטים מול לבנון: אסור לירות לעבר ישראל. כאמור, זה לא קרה. בינתיים. אבל שני אינטרסים כן התממשו: האינטרס האמריקני למנוע מלחמה אזורית, והאינטרס האיראני לא להיגרר למלחמה מול ארה"ב, ודאי לא לפני הכרזה על פצצה ראשונה.
חשוב גם לזכור כי בעצם האיום שלהם לנקום השביתו האיראנים את מרבית קווי התעופה הזרים לישראל, בזמן שנמל אילת שומם מאז אוקטובר 2023 בגלל מתקפות החות'ים. עצם העובדה שישראל מאפשרת מצב כזה היא פגיעה חמורה בהרתעה. וכמובן, העובדה שתושבי הצפון אינם יכולים לשוב לבתיהם היא בלתי נסבלת.
פתרון לאיום הכטב"מים
ברמה הטקטית, אחרי יום ראשון חזר צה"ל לדפוס הפעולה שקדם למתקפה האווירית הגדולה: חיסולים ממוקדים של כל דרגי הפיקוד בארגוני הטרור בלבנון, לצד השקעה רבה בהגנה. כך למשל, אפשר לציין במיוחד את החיסול המהמם של אנשי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ובהם פראס קאסם ממחלקת המבצעים של הארגון, בעת שנסעו בכביש ביירות־דמשק, ממש על הגבול בין שתי המדינות. אי אפשר שלא להתפעל בכל פעם מחדש מיכולות האיסוף המודיעיניות, במקרה זה בהובלת פיקוד הצפון.
לחיסולים יש אפקט מצטבר גדול, שפוגע ביכולות המבצעיות של ארגוני הטרור, אבל הם אינם יכולים להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם. גם בצד הלבנוני של הגבול יש עשרות כפרים נטושים, אבל כמה אלפי לוחמים של כוח רדואן נותרו מדרום לקו נהר הליטני. כעת אין ביכולתם לבצע מתקפת פתע קרקעית על יישובים בגליל, כפי שתכננו לפני שחמאס הפתיע אותנו (ומבחינת העיתוי גם את חיזבאללה) ב־7 באוקטובר.
מבחינה הגנתית, צה"ל ממשיך להחזיק כוחות מעובים לאורך גבול לבנון, כולל אוגדת המילואים 146, שהתגייסה ב־7 באוקטובר וקיבלה אחריות על החלק המערבי של גבול הצפון, לצד עוצבת הגליל שמתמקדת מאז באזור אצבע הגליל.
האיום המרכזי על הכוחות בגזרה נותר כלי הטיס הבלתי מאוישים. מערכת הביטחון הציבה את מציאת הפתרון לאיום הזה בעדיפות עליונה. מערכת יירוט הלייזר של רפאל, שהציפיות ממנה גבוהות, עדיין אינה בשלה בשלב הזה ליירט כטב"מים או רקטות.
מפקדים באוגדה 146 מספרים כי אף שהחטיבות של האוגדה גויסו כבר לשלושה סבבי מילואים (בפועל, רבים מהמילואימניקים משרתים חודשיים בשטח אחרי כל שבועיים בבית), ההתייצבות לשירות עדיין גבוהה. המילואימניקים מציפים בעיות רבות, בעיקר בנוגע לפגיעה במקומות העבודה שלהם או בלימודים, ובכל זאת מתייצבים לקריאה פעם אחר פעם. האוגדה מנסה להעניק להם תמיכה ככל האפשר. למשל, ביום רביעי נערך יום כיף לילדי המילואימניקים של האוגדה והוריהם, שכלל סרט קולנוע בחדרה.
האם אוגדה 146 ערוכה רק להגנה? בהחלט לא. לצד ההגנה, באוגדה נערכים כל העת גם לאפשרות של מלחמה כוללת בלבנון, שתכלול תמרון קרקעי לעומק השטח הלבנוני. דגש מרכזי ניתן גם לקשר עם התושבים בגזרה. בחלק מהיישובים המפונים, למשל בעיירה שלומי, חזרו לא מעט תושבים לבתיהם, אבל הם נתקלים בלא מעט קשיים בחיי היום־יום, והצבא מנסה לסייע להם, לצד הרשויות האזרחיות. למרבה הצער, את בתי הספר אי אפשר להפעיל ביישובים המפונים בצפון עד לשינוי יסודי במצב.
אתגרים בציר נצרים
צה"ל היה מתוח השבוע עד לקצה גם בזירות הלחימה המרכזיות האחרות, כולל המבצע הנרחב עם השב"כ באזורי טולכרם וג'נין. ברצועת עזה, לחימת הגרילה שהתפתחה בשבועות האחרונים, כאשר חמאס כבר אינו פועל בקבוצות של יותר משניים־שלושה מחבלים, גבתה מחירים כבדים.
אחת מנקודות התורפה הנוכחיות של צה"ל בדרום היא הצורך להחזיק בציר נצרים, שחוצה את רצועת עזה לשניים. ככל שעובר הזמן, הכוחות שעוד נותרו לחמאס משכללים את התקפותיהם על הכוחות שחייבים לנוע בציר מדי פעם. האיום המרכזי הוא מטעני צד וטילים נגד טנקים. אוגדת המילואים 252, שמחזיקה את הציר, דוחפת לבצע פעולות התקפיות משני צידי הציר, למשל בשכונה הסמוכה זייתון. מטרת ההתקפות היא להימנע מסטגנציה שתקל על הפגיעה בכוחות הנעים בציר, אבל גם ההתקפות כרוכות בסיכון לא קטן.
מסביב לרצועה הושלמה הקמת פרימטר ברוחב קילומטר, ששום פלסטיני לא יורשה להיכנס אליו, כולל ציר פילדלפי שעומד במרכז תשומת הלב העולמית. הלחימה נגד חמאס נמשכת כל הזמן, גם בדרום הרצועה, באזור שבין רפיח לחאן־יונס, בהובלת אוגדות 162 ו־98. פעולות באזורים האלה הפכו לעניין שבשגרה. מעת לעת מותקפים עוד בית ספר שהפך למפקדת טרור, או עוד מנהרה.
השבוע השלים צה"ל הריסה של מנהרה התקפית באורך 3 קילומטר במרכז הרצועה, שהתגלתה לראשונה במבצע צוק איתן לפני עשור בדיוק. ליד בית ספר בחאן־יונס הכווינו כוחות אוגדה 98 את חיל האוויר, כדי שישמיד את המשגר שירה ביום ראשון רקטה בודדת לראשון־לציון. אלה היכולות השיוריות שעוד נותרו לחמאס, והמסר בתקיפה הוא שהארגון ישלם מחיר אקסטרה על כל שיגור.
על פי רוב, הפעילות הקרקעית הסיזיפית נחשפת לציבור הרחב רק כאשר יש נפגעים לכוחותינו, חלילה. הלחימה חסרת התקדים ברמה עולמית, שמתנהלת גם מתחת לפני הקרקע, עדיין חסויה ברובה.
השבוע קיבלנו הצצה לכך שצה"ל פועל ללא הרף גם בתווך התת־קרקעי בזכות ההצלחה הבלתי צפויה: חילוצו מלב רפיח של החטוף הבדואי פרחאן קאדי. החילוץ שולח זרקור לפעילות היחידות המיוחדות – הקומנדו הימי, במקרה הזה.
בסיכומו של שבוע אפשר לציין כי התקיפה בלבנון לא קטעה את המו"מ להשבת החטופים שממשיך להתנהל בקהיר, אבל הסיכויים להצלחתו נראים נמוכים. ובהיעדר תוכנית ברורה כיצד להביא לסיום המלחמה, ייתכן שהמצב בדרום ובצפון לא ישתנה מהותית עד ליום השנה לאסון, 7 באוקטובר 2024.
