מי שפוגש אנשי חינוך מצפון הארץ ומדרומה חש מצוקה גדולה בקרבם. רוב המורים מפונים מבתיהם, מה שמחייב היערכות משפחתית מורכבת להתמודדות עם סביבה חדשה. חוסר היציבות וחוסר הביטחון נמשכים לאורך זמן, ועל המורה לסייע לתלמידים שרבים מהם פונו מבתיהם אחרי 7 באוקטובר, וסובלים עדיין מן הטראומה. משפחות שלמות פוזרו בכל רחבי הארץ, בבתי מלון או אצל משפחות וחברים, והילדים נדרשו להתרגל לסביבה חדשה עם חברים חדשים.
בשנה שעברה נדרשה מערכת החינוך להתאים את עצמה. תלמידים למדו מסלול חדש בדרך לבית הספר, מורה חדשה וכיתה חדשה. הם היו צריכים למצוא מחדש את מקומם החברתי בבית הספר, ולאמץ כללים חדשים. לעיתים חומר הלימוד היה דומה למה שלמדו, לעיתים אחר לחלוטין. חלק מהתלמידים שובצו בבתי ספר שהוקמו במיוחד – אתרי קרוואנים בפורייה ליד טבריה, בכורזים, באילת, באזור התעשייה צחר שליד ראש־פינה, ואפילו בתוך סינמה סיטי שבצומת גלילות.
מנהל בית ספר שפונה בעצמו מביתו היה צריך לנהל את המערכת כאשר חלק מהתלמידים גרים בסביבה וחלקם לא, וכך גם חלק ממורי בית הספר, צוותי ההנהלה, צוותי החינוך המיוחד, הסייעות ועוד. לבנות מערכת שעות בנתונים האלו זו משימה כמעט בלתי אפשרית, ועליה יש להוסיף את אילוצי ההסעות ממלונות המפונים, התאמת המערכת לשעות הארוחות במלון ועוד. צריך להודות לכל אנשי החינוך שעשו ועושים מאמץ עילאי לתת לתלמידים את המיטב בתנאים מאתגרים כל כך, ומשתדלים בכל כוחם לספק לתלמידים את המעטפת הרגשית שהם כל כך זקוקים לה, לדאוג להתקדמות בלימודים, לתחושת ביטחון ועוד.
על הפרק עדיין עומדות שאלות כבדות משקל: לא ברור כמה זמן יימשך הפינוי, מי יחזור, ובאיזה מצב הוא יהיה. תקופה כזו היא גם הזדמנות לקחת את המשבר הקשה וליצור פדגוגיה אחרת. פדגוגיה שאיננה תלויה רק במבנה הפיזי של הכיתה, אלא כזו שמאפשרת גמישות של כוח אדם ושעות, ומותאמת לעבודה מרחוק. זה הזמן לתת חופש גדול יותר למורה ליצור ולהכין חומרים שמותאמים למציאות הנוכחית. יש לאפשר מבנה אחר לבחינות הבגרות, לאפשר בחירה גמישה של תכנים ודרכי היבחנות, לפתח כלים אחרים להקניית ידע, ולבנות דרכים נוספות לשמירה על קשר עם התלמידים. הריחוק מהתלמידים, שנכפה על אנשי הצוות החינוכי, עלול להתפרש כנטישה. כדי לטפל בכך דרושה עבודת עומק לבניית הביטחון העצמי של התלמידים, וגיבוש כלים חדשים המותאמים למציאות החדשה.
זו הזדמנות להגדיל את חופש הפעולה של המנהלים. הם רואים את המציאות וחיים אותה, ולפיכך יודעים טוב מכולם מה נכון ומה ראוי. חופש פעולה מרבי למורים ולמנהלים, ושחרור מכבלי הבירוקרטיה, ייצרו איכות. גמישות היא מילת מפתח. מתן סמכות גדולה יותר לאנשי חינוך יאפשר להם לקחת אחריות על תהליכי החינוך, וייתן תנופה אדירה לאנשי החינוך מהצפון ומהדרום בהתמודדותם עם אתגרי המלחמה. הדבר יכול וצריך לשמש את מערכת החינוך כולה. בדרך כלל אנחנו לא בוחרים את המשברים שלנו ואת התזמון שלהם, אך אם ניחת עלינו משבר, אסור לבזבז אותו. עלינו לנצל אותו להתקדמות ולפיתוח.
המציאות בשנים האחרונות, שכללה קורונה, מלחמה ועוד, מלמדת שהאנרגיה האינסופית שכולנו משקיעים במרדף אחרי השגרה ובמאמץ לשוב ולשחזר את המודלים המוכרים, גם כשאין לכך מקום, מייצרת אתגרים בלתי נתפסים. היא לא מצליחה להביא לתוצאה מדויקת, ומגבירה את התסכול הקיים ממילא.
במציאות של הישרדות, קשה לצפות לכוחות שיאפשרו להרים את הראש מעל המים ולנהוג ביצירתיות. אבל במקרה הזה, אחרי כמעט שנה של שיבושים, וכאשר לפנינו לפחות עוד שנה של חוסר ודאות ולמידה בתנאים אחרים, נראה שאין ברירה. לפחות נוכל להרוויח משהו, כאנשי חינוך, מהמציאות הזו. בכל התרחשות טמונה הזדמנות לימודית חדשה, ואולי היא תביא בשורה.
ד"ר עליזה בלוך היא פוליטיקאית ואשת חינוך
