ביום הנורא הזה אני מזכיר לעצמי כמה דברים חשובים:
1. האשם בהירצחם של השישה הוא חמאס, אויב ניאו-נאצי שפל. נשמע פשוט? כנראה שלא, כי עובדה שמיד אנחנו מתחילים במסע האשמות עצמי – אחד על השני. אבל אוי לנו אם נאשים את העם הנרצח במקום את הרוצחים המנוולים. ההאשמה האוטומטית של עצמנו גם פוגעת במסר מהיום הנורא הזה. כדאי ללמוד מההודעות האינסטינקטיביות של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שאמר הבוקר: "אני שבור לב וכועס, מנהיגי חמאס ישלמו על הפשעים האלו" וקמלה האריס שאומרת "חייבים לחסל את האיום של חמאס". המסר הכול כך פשוט הזה צריך לצאת מכל מחנות ישראל. אוי לנו אם עקב המחלוקת בינינו, בסופו של יום המסר מהעם היושב בציון יהיה ששוב אנחנו אשמים ולא החמאסנצים.
2. כרגע, לדעתי, יש לעשות מאמץ להשיב כמה שיותר חטופים במחיר עסקה. אכן, זאת עסקה עם השטן. ומיד אחרי העסקה יש להמשיך במאמצים להשמיד את השטן, גם אם זה ייקח עוד עשרים שנה וחמישים שנה. אבל יש כרגע נשמות חיות שזקוקות לנו מיד. טענות על מחירים עתידיים הן בעלות היתכנות גבוהה, אבל יש כלל בתלמוד שאומר "בטוח ואולי – תעדיף את הבטוח". (בָּרִי וְשֶׁמָּא -בָּרִי עדיף). כלומר, אם יש אהובים חיים שאפשר להציל, הם עדיפים כרגע על פני היתכנות לסיכון עתידי. ואני חייב לומר עוד משהו שלא הרבו לדבר עליו: בלי כל מאמץ להחזרת החטופים לא תהיה גם התיישבות במטולה, בזרעית, ובשלומי. אם אנשי הגבול יראו שביום פקודה אין למדינה אחריות עליונה להשיבם, זו תהיה אמירה של התנערות המדינה מתושביה. אלו חטופים אזרחים שכל חטאם היה שישנו בביתם בשלווה. המילים האחרונות של עדן ירושלמי לפני שנחטפה היו: "תמצאו אותי, טוב?" זו החובה שלנו.
3. היום הנורא הזה פשוט מזכיר לנו משהו שהבנו היטב ב-7 לאוקטובר והתחיל להתעמעם: החמאס הוא שטן נאצי-דעאש שרוצח אנשים כפותים בדם קר. כל עסקה וכל משא ומתן, הוא לא עם בעל דיון לגיטימי אלא עם רוע צרוף, שבאים אתו במשא ומתן באף סתום כדי להציל את מה שאפשר להציל. ומיד אחר כך, באכזריות, בערמומיות, ובנחישות – להילחם בו עד חורמה עד יומו האחרון.
4. על אף שכתבתי כמה פעמים את דעתי על הצורך בעסקה, חשוב לי מאוד להגיד גם את זה: אבוי לנו אם נחשוב שמי שמתנגד לעסקה רוצה בהפקרתם של החטופים. כמי שמכיר באופן הכי אישי שיש רבים ממתנגדי העסקה, זו מחשבה קונספירטיבית ממש. גם המתנגדים חרדים לכל חטוף וחטופה באותה מידה, הם מחרפים את נפשם להילחם בעזה לשחרורם, והם פשוט שמים בסל השיקולים טענות אחרות.
חלק מהטענות אפילו לא קשורות לציר פילדלפי ולהרוגים העתידיים, אלא ממש לחטופים עצמם – כמו הטענה שעסקה על עשרים ושתיים חטופים תגזור גזר דין מוות על כל השאר, ושחמאס יוציא אותם להורג, או הטענה שהפקרת ציר פילדלפי עלולה לגרום להברחת החטופים הנותרים החוצה מעזה (השישה שנרצחו הועברו מחאן יונס לרפיח בימים האחרונים ממש, ואם צה"ל לא היה שם, מה היה מונע את העברתם החוצה?) כלומר, טענות שדווקא באות להציל חטופים באופן ישיר ויש בהן אמירה – שדווקא עסקה חלקית כמו שמוצעת, היא זו שבאמת מסכנת את החטופים.
5. הדבר הטוב ביותר עבור חמאס כעת הוא כאוס שייווצר בישראל בעקבות זה שהם רצחו את השישה. ככה הוא ישיג מבחינתו "תמורה" אפילו יותר טובה משחרור מחבלים. הרי כל הרעיון מאחורי החזקת החטופים מבחינת חמאס הוא לפורר את המדינה מבפנים. יצירת כאוס כעת רק תדרבן את חמאס לרצוח נוספים. רגע, מה? אז לא להשמיע את הדעות על הצורך המיידי בעסקה? בוודאי שלהשמיע. אבל אני חוזר לסעיפים הקודמים: אפשר להשמיע את הצורך הדחוף בעסקה בלי ההאשמה האיומה שמי שמתנגד לה הוא שותף לרצח (שזה מה שקורה כעת עם קריאות שהדם על הידיים שלנו – העם הנרצח). ושוב, לצד הבעת הדעה של כל צד, יש להתאחד בקריאה אחת פשוטה שצריכה לצאת מכל המחנות:
חמאס הוא הרוצח השפל, והוא ישלם מחיר נורא עד יומו האחרון. לא נשכח לעולם מי האויב ולא נסלח לעולם למי שרוצח בדם קר אנשים כפותים.
