מחר, א' באלול, תיפתח בעזרת ה' שנת הלימודים בישיבות. את התלמידים החדשים בישיבות ההסדר יקבלו רבנים מנוסים ותלמידים ותיקים, אבל גם לא מעט כיסאות ריקים.
הישיבות הציוניות נבחנו השנה באש ובדם, והקורבן שהקריבו כבד מנשוא.
לצד נופלים רבים מכל הציבורים, שיעור גבוה מהנופלים למדו בישיבות ההסדר ובשאר הישיבות הציוניות; עשרות מונים משיעורם באוכלוסייה. בתי המדרש שלהם מלמדים תקווה, אבל עטופים עכשיו גם ביגון.
אני קורא את סיפורי הנופלים ונדהם: אנשי מעלה צעירים ועדינים, שהעדיפו את הספר על פני הרובה, אבל ידעו גם לאחוז בחרב להגנת מולדתם, כשעמם הזעיק אותם להילחם למענו.
גיבורי ההסדר הוכיחו שאפשר גם וגם, אבל הוכיחו גם הרבה יותר מזה: שבמישור עמוק וסמוי אהבת התורה והמסירות להגנת העם אינם מתחרים זה בזה, אלא יונקים זה מזה. את ספרי הקודש נשאו נופלינו לא רק בכיס המדים ובתיק הגב, אלא גם בליבם העדין, שדחף אותם עוד ועוד קדימה, עד שנדם.
התלמידים הצעירים שיבואו השבוע בשערי ישיבותינו יֵדעו שבגמרות שהם אוחזים למדו לפניהם גיבורי המלחמה הי"ד. הרוגי המלחמה הקדושים מחייבים אותנו לא רק לשקם את היישובים ואת הצבא, אלא גם לקומם את בתי המדרש הלומֵי הצער ולרומם את התורה המתאבלת.
מעל כל תלמיד צעיר בישיבותינו ניצב עכשיו אח גדול שהוא מלאך, ואומר לו: גדל.
