- אירועי השבעה באוקטובר היו קריאת השכמה ברורה מאד. הרבה יותר ברורה מליל הבדולח, לדוגמה. כל תושביה היהודים של ארץ ישראל אמורים להבין כיום מה הגורל הצפוי להם ולמשפחותיהם אם חמאס, או כוח אחר מסוגו, ינצח. מדובר במשהו שהוא לא פחות, ובמובנים ידועים גרוע יותר, משואה שניה.
- חמאס חוזר ומצהיר על גאוותו באירועי השבעה באוקטובר ועל כוונתו לשחזר אותם בכל הזדמנות אפשרית. לכן המשחק מול חמאס הוא משחק סכום אפס: כל מה שטוב לו רע לנו ולהיפך. הפנטזיות על "הסדרה", אלו הבנויות על אמונה בכך שניתן להגיע להפסקת אש שתועיל לשני הצדדים, לוקות בחוסר ריאליות הזוי.
- אי לכך, אסור לבצע כמעט שום עסקה שחמאס מעוניין בה, וזאת מסיבה זו בלבד – שהוא מעוניין בה. אם הם רוצים את העסקה, חזקה שהם, לפחות, סבורים שהיא מועילה להם יותר מאשר לנו. מקרים חריגים יכולים להיות רק כאלו בהם הוויתורים שלנו כה זניחים עד שהם מעמידים את העסקה באור משפיל ומגחיכים את אויבינו (יכול להיות שהעסקה מימי ראשית הכניסה הקרקעית עמדה בקריטריון הזה).
ששת החטופים שנרצחו בשבי חמאס והוחזרו לישראל. צילום באדיבות משפחות החטופים, רובי חזני - אנו נמצאים במאבק אלים שגובה מאתנו קורבנות. אין שום סיבה להעדיף חיי חטוף על חיי חייל, ואדרבה – יש את כל הסיבות שבעולם שלא לעשות זאת. הסכם חטופים פירושו נתינת ג'וקר לאויבינו, שתמיד יוכלו לחטוף אנשים (אין אפשרות למנוע זאת באופן מוחלט, רק חישבו על ישראלים בחו"ל) ולקבל את כל מאווייהם. עסקאות ג'יבריל ושליט היו טירוף, וכעת עלינו לשלם מחירים כבדים כדי לחסל את האימפקט שלהן וכדי להבהיר באופן מוחלט שחטופים אינם קלף מיקוח.
גלעד שליט. צילום: פלאש 90 - הטענות לפיהן חטוף אזרח הוא בעל זכויות יתרות ביחס לחייל, מעבר לכך שאין להן שום רלוונטיות לנימוקים שנזכרו לעיל, הן גם היפך הטענות שנשמעו בזמן עסקאות שליט וג'יבריל (אז אמרו שלגבי אזרח שנחטף אסור להיכנע לטרור, אבל לגבי חייל שנחטף יש לנו מחויבות יתר והוא כמו שבוי).
- במבצע אנטבה סוכנו חייהם של 105 חטופים אזרחים, ושל עשרות חיילים שיצאו להציל אותם. לא קשה לדמיין סיטואציה בה המבצע היה מסתיים בטבח החטופים ובאבדות ושבי של חיילים (לו היו פוגעים במטוס שנחת באנטבה, לא היה להם כיצד לצאת משם). ממשלת ישראל הלכה על המבצע המסוכן להחריד הזה כדי לא להיכנע לטרור, כאשר תביעת החוטפים מישראל הייתה לשחרר 40 (!!) מחבלים כלואים. לא יאמן כיצד הידרדרנו, כחברה, מאז ועד היום. ניסיון 50 שנות ההידרדרות מלמד אותנו כי חייבים להחזיר את הסטנדרטים של אותם ימים, אין ברירה.
קבלת הפנים לחטופי אנטבה בנתב"ג, 1976. צילום: אבי שמחוני ומיקי צרפתי, במחנה באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון.
מבט מבפנים על הגדוד שנלחם ברצועת עזה, והשאלות שנותרו פתוחות
סיפורו של גדוד מילואים במלחמה הנוכחית מטיל זרקור חשוב על חייהם של מאות אלפי ישראלים שנעים בין שדה הקרב לעורף,...
