1. השביתה שעליה הכריז היום אחר הצהריים (א') יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד היא בלתי חוקית. בר דוד יודע זאת היטב, אך נכנע ללחצים עליו לעשות שימוש בכוח שבידיו באופן בלתי חוקי, לצורך השגת מטרה פוליטית.
הלב יוצא אל משפחות החטופים. ייתכן גם שלפחות בחלק מטענותיהם נגד ממשלת ישראל יש ממש. אך הגבול שאותו חוצה יו"ר ההסתדרות בהחלטה לצאת לשביתה פוליטית נגד מדיניות הממשלה (להבדיל משביתה כלכלית שמטרתה היא מאבק על תנאי שכר) הוא מסוכן מאוד.
2. בכל מדינה ישנן קבוצות שמחזיקות בידיהן כוח עודף, כזה שלמערכת הפוליטית הנבחרת בידי הציבור קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בפניו. כזה הוא למשל הצבא, ברוב המדינות הדמוקרטיות, וכאלו הם גם ארגוני עובדים חזקים, ובמיוחד פדרציות של ארגוני עובדים כדוגמת ההסתדרות. הגופים הללו מחזיקים בידם כוח שבהיבטים מסוימים הוא רב מזה שאותו מחזיקה הממשלה בידיה, ומה שמגביל אותם, ושומר על כללי המשחק הדמוקרטיים, הוא רק החוק.
העובדה שצה"ל נשמע להוראות הדרג המדיני, ולא מנהל את המערכה בעזה כראות עיניו, היא לא תוצאה של כוחה של הממשלה, אלא אך ורק ביטוי של שלטון החוק – במקרה הזה חוק יסוד הצבא. בלי הקפדה על החוק, ככתבו וכלשונו, גם בצבא וגם בהסתדרות, הדמוקרטיה הישראלית תחדל מלהתקיים. במקום זאת תהפוך ישראל לדיקטטורה צבאית או דיקטטורה של הפרולטריון – במקרה הטוב, ולחילופין – לאנרכיה.
3. כן, תמיד תהיה סיבה לחשוב שזה (הרפורמה המשפטית/הפקרת החטופים/השלימו את החסר) מקרה יוצא דופן. מצב כזה שבו הכללים כבר לא חשובים ואין מנוס מלעשות שימוש בלתי חוקי בנשק יום הדין. מדינת ישראל היא ב"ה מדינה שאף פעם לא משעמם בה, ותמיד תימצא הסיבה לשבור את הכלים. הבעיה היא שכלים שבורים וכללים שבורים קשה מאוד לתקן, ודמוקרטיה שמתרסקת לא חוזרת לאיתנה כל כך מהר.
למעשה, אילולא הצעד הפזיז וחסר האחריות של השבתת המדינה ב"ליל גלנט", בר דוד לא היה נדחק הפעם לפינה, כי איש לא היה מצפה ממנו לעבור על החוק ולשבור את כללי המשחק הדמוקרטיים. אולם, מרגע שהאופציה הזו עלתה על השולחן, חיי חטופים חשובים פחות מצורת בחירת שופטי בית המשפט העליון? זו באמת מחשבה אבסורדית. וכך הרף הולך ויורד, והיכולת להחזיק את הדמוקרטיה הישראלית שלמה ויציבה הולכת ופוחתת.
4. יש כמובן מי שאמורים היו לעמוד בפרץ, מי שאמונים על שמירת החוק במדינת ישראל – כלומר אנשי הפרקליטות. הם אמורים היו לפנות בשליחות הממשלה ולבקש צווי מניעה, בטענה הפשוטה שמדובר בשביתה פוליטית ולא כלכלית. בניסיון לכופף ממשלה נבחרת מליישם את מדיניותה – תוך שימוש באמצעים לא חוקיים. אבל אם ללמוד מהפעם שעברה – הסיכוי שהם יעשו את תפקידם קלוש. למעשה, בפעם הקודמת אנשי הפרקליטות היו חלק מהשביתה, וממילא פרקליט שובת לא יכול לעתור נגד השביתה של עצמו. זה פשוט לא עובד טכנית.
האם הפעם מערכת החוק תתעשת? קשה להאמין, אבל ניתן לקוות. קשה ללכת נגד צו הלב, אבל בלי מערכת מוסכמת של כללי הכרעה דמוקרטיים שיודעים להחזיק את ה"יחד" המסוכסך והמפולג שלנו על אף הכל, כולנו עלולים להתדרדר לקלחת רותחת של מלחמה נוראית, הכל בכל.
