ישנם חמישה סוגים של תלמידים בישראל המושפעים מהמצב: תלמידים שפונו מביתם וממסגרותיהם, תלמידים החיים באבל, אלה החיים בפחד וכאלה שסביבתם נתונה בלחץ וחרדה מתמשכים. אותם נמצא בכל מכל כל.
אלו ילדים שהמבוגרים מתלבטים מתי להציב להם גבולות ומתי להכילם – מציאות "ניסוי וטעייה" רוויית שגיאות שכולנו חוטאים בהן. אלו תלמידים מלאי שאלות, שהמשיבים להם נטולי תשובות וכוחות. תלמידים אלה עשויים בכל רגע להיות ב"סיכון" ולא רק בשל המצב הביטחוני, ולחפש מפלט בדפוסי התנהגות מדאיגים.
יתרה מכך, אלו תלמידים שידעו אתגרים חיצוניים. כ־160,000 תלמידים שסיימו עתה כיתה ו', למדו בכיתה א' כשפרצה מגפת הקורונה, כך שרצף תהליכים בסיסיים עברו קידוד מעוות במוחם. שנים חשובות עברו מול מסך, ובידיעה שאפשר לקיים חיים בחדר שבבית או במלון שאליו פונו. ההורים מעידים על ילדים שמוותרים על פעילות חוץ, שהתקשורת הבינאישית שלהם מאותגרת. הסיפורים מתרבים, הצרכים גדלים, אך מציאות המלחמה והחטופים שעדיין בשבי מקשה למצוא את החמצן הנדרש לריאות ולהטענת מצברים.
ועדיין, שנת לימודים חדשה נפתחת, ומדינה שלמה משוועת לימים טובים ולשגרה.
לא תמיד אנו מוצאים דרך לכוחות חדשים, אלא אך ורק לאחד את הקיימים תחת מניע אחד, ולגרום שיעבדו יחד ויתגברו על המכשולים. מכאן נדרש שינוי ממעלה שנייה וחידוש המסגרת המרחבית שבה אנו פועלים. דווקא מתוך הבנה כי שינוי לא קורה ברגע אחד – מערכת החינוך יכולה להניע מטרותיה ליצירת הניצנים.
דווקא בהבנה מאסלואית שמשהו חדש יכול להיוולד מפרדוקס, יש מקום לדבר על הרוח במערכת החינוך החדשה.
במערכת זו, התלמידים והמורים חווים טראומה מתמשכת, ולכן המטרות יוגדרו מחדש. מלבד ההכנה לתחרות בשוק הגלובלי, תפקידה של מערכת החינוך עתה הוא לכוון זרקורים על המודלים המוסרים עצמם לרשות הציבור כולו, על המקדשים את "הטוב הציבורי", ולהבין כי מעשיהם הם חלק מהריפוי.
השנה, על תלמידי קורונת־חרבות־ברזל להיות מוזמנים לחוויה לימודית אחרת. תארו לכם חטיבת ביניים שבה במשבצת קבועה בלו"ז – מתכנסים תלמידים מכלל הכיתות. במעגל רב גילאי כל ילד משתף מצגת חוויות ומחשבות מהשנה שחלפה. מפגש, שמלבד עידוד השיח, כולל גם זמן ללמידה קבוצתית על שתי דמויות: דמות שנפלה בקרב, ודמות הפועלת למען קהילתה. מפגש שבו ילדים בני 13־15 משתפים, אך גם לומדים על תומר גרינברג ז"ל, לצד מאות אחרים, וגם על מתנדבי בית השיטה המגננים בכפר עזה תחת אש, או על האלופה האולימפית ענבר לניר שפעלה בהתנדבות עבור משפחות חיילי מילואים, בטרם זכתה במדליית כסף. סיפורי גבורה למען "הטוב הציבורי".
השנה שבפתח עוד תתגלה כמשמעותית ביותר, שכן בהטמעת רעיון שכזה טמונה הזדמנות לתת לכל ילד חווית הצלחה מבלי לתרץ כישלון ברקע הכלכלי. המורים משמעותיים עכשיו יותר מתמיד.
בפתחה של מערכת החינוך משימה שונה מבעבר. היא כבר איננה להפוך ילדים ב"סיכון" לילדים ב"סיכוי", אלא לאפשר לכולם להיות בעלי תקווה. מלבד העבודה הטיפולית, יש כאן צורך במלאכת חינוך שתשפיע על העתיד של כולנו.
