בעוד אזרחי ישראל מתרכזים בלוחמה הרב־זירתית שנכפתה עלינו, יהודי העולם חווים את התקופה הזו בהתמודדות משל עצמם. אנטישמיות ישירה ובוטה חזרה לשיח הבינלאומי. חזרנו לימים האפלים שבהם אדם נפסל או מוקע אך ורק בשל היותו יהודי.
עם פתיחת שנת הלימודים עלולים לחזור המופעים שחזינו בהם בקמפוסים המפוארים של ליגת הקיסוס, כשכניסת מרצים ותלמידים לא התאפשרה רק בשל יהדותם. קשה להגזים בעוצמת השבר של מי שראו בעצמם חלק בלתי נפרד מהאליטה האינטלקטואלית המערבית, ולפתע הם מודרים ומוקעים בידי תלמידים ועמיתים על בסיס מוצאם היהודי.
היו לכך כמובן סימנים מקדימים. זה שנים מרחף בקרב הציבור היהודי בארה"ב החשש שהירידה הדרמטית בשיעור התלמידים היהודיים באוניברסיטאות העילית נובע מנומרוס קלאוזוס לא רשמי. במקביל מעמיק החשש בקרב סטודנטים כי תיוגם כיהודים יחבל גם בסיכויי השתלבותם בסגל האקדמי. הקביעות, המסורת והוותק מותירים בינתיים על כנו את השיעור הגבוה יחסית של חברי סגל יהודים אך המגמה אינה מבשרת טובות.
ההיסטוריה מלמדת שיהודים נוטים להסתגל לאנטישמיות. איש עסקים יכול ליצור הבחנה מסוימת בין עסקיו ובין העוינות המופנית כלפיו. אבל באקדמיה, התלות בהיזון חוזר מעמיתים מחייבת סביבת מחקר נקייה ונטולת הטיות. לכן קיים סיכוי ממשי שדווקא באקדמיה, לא מעט תלמידים ואנשי סגל יסרבו להמשיך לפעול בסביבה ששופטת אותם בשל מוצאם. אלה עשויים לחפש מקום אחר שבו יוכלו ללמוד ולחקור מתוך חירות. האקדמיה הישראלית מחויבת כמובן לקלוט בברכה כל יהודי שיחשוש מסביבת לימודים עוינת, אולם מעבר לחובה הטבעית הזאת, מדובר בהזדמנות חסרת תקדים להשבת המוחות.
האקדמיה בארצות המערב עדיין רוויה ביהודים ובישראלים מבריקים, מדוקטורנטים צעירים ומבטיחים ועד מרצים ותיקים ועתירי מוניטין. יש לפעול לאיתור חוקרי־על החשים את הסדקים בעולמם, ולהציע להם חלופה ראויה בארץ. הרמה הגבוהה של האקדמיה בישראל מאפשרת קליטה מיטבית של חוקרים מן השורה הראשונה. הם עשויים להפוך את ישראל למובילה עולמית במגוון תחומי החקר המדעי.
עלינו לקבוע יעד לאומי לקליטתם של לפחות מאה חוקרי־על, בדגש על תחומי המדעים המדויקים, שבעידן כלכלת המידע הם הבסיס המוצק ביותר לעושר ולצמיחה. החוקרים האלה ייצרו מסה קריטית של מרחב מחקרי שימשוך אליו עשרות ואולי מאות חוקרים צעירים נוספים, שירצו להיות נוכחים במקום שמתרחשות בו פריצות הדרך הגדולות.
אוניברסיטאות מחקר בארה"ב עשו קפיצת דרך ממשית בשנות השלושים, כשקלטו מדענים מובילים שנטשו את אירופה האנטישמית בשל מוצאם היהודי. על אף השוני בנסיבות, עומדת בפנינו הזדמנות לא פחות דרמטית.
מהלך כזה כולל בניית "חליפת קליטה" לכל חוקר, לרבות ציוד ומעבדות, ובהמשך טיפוח קהילת חוקרים צעירים. לקליטה כזאת יש עלות גדולה, בהיקף מוערך של מאות מיליוני שקלים בשנה, אולם הסכומים האלה יחזירו את עצמם בהמשך עשרות מונים. הובלה במחקר המדעי היא נכס אסטרטגי וכלכלי, ותרומתו לחוסן הלאומי לא תסולא בפז.
מהלך שאפתני כזה עשוי להיות אבן שואבת לתמיכה כספית גם מצד תורמים יהודים בתפוצות – ובכללם מי שעצרו תרומות לאוניברסיטאות בשל אנטישמיות – וגם מצד מובילי טכנולוגיה ישראלים. אולם מעבר לאלה, יש לערב גם את קרן העושר הלאומית. הקרן צברה עד כה יותר מ־6 מיליארד שקלים, והיא צפויה לגבות כ־2 מיליארד שקלים נוספים מדי שנה בעשור הקרוב. קרן העושר אמורה להשקיע את כספיה בהשקעות נושאות תשואה מיטבית לתועלת הדורות הבאים. השקעה מהסוג המוצע צפויה לשאת תשואה שאין שנייה לה, וכן לתרום לביטחון המדינה ולרווחת הדורות הבאים, באופן שיעלה כמה מונים על כל השקעה אחרת.
גם כעת, כשהתותחים עדיין רועמים, עלינו להתבונן אל מעבר לאופק, ולראות כיצד נוכל להפיק מהנסיבות הקשות שנכפו עלינו, ומפרץ האנטישמיות הגואה, את המיטב.
ח"כ לשעבר ד"ר עליזה לביא היא יזמית חברתית, סופרת ויו"ר מועצת הקולנוע
