1. הקלטות מנדלבליט-נוה אותן פרסם אמש (ד') עמית סגל בחדשות 12 כללו מלל רב, והרבה מאוד פרטים, ועל כן – לפני שניגשים לדון בהם ראוי קודם כל לעשות סדר.
למעשה, מדובר בשתי קבוצות של הקלטות. הראשונה נוגעת לאופן שבו מנדלבליט ונוה משכו בחוטים מאחורי הקלעים של ועדת האיתור שצריכה הייתה להמליץ לממשלה במי לבחור כיועמ"ש. ובכן, מתברר שבדרך נכלולית מאוד דאג הצמד להפעיל חפרפרת שתולה בתוך הוועדה שתדאג לאינטרסים של מנדלבליט, תסיר את המכשולים שעמדו בדרכו ותחסל בשיטתיות את המועמדים הרלוונטיים האחרים. למשל: המשנה ליועמ"ש רז נזרי.
מי שהופעל כחפרפרת היה עו"ד יחיאל כ"ץ, רשמית חבר הוועדה מטעם לשכת עורכי הדין, ובפועל מי שניהל בתוך הוועדה את "קמפיין מנדלבליט", הן בישיבות הוועדה והן בפגישות אישיות עם החברים האחרים.
קבוצת ההקלטות השנייה נוגעת לשלב הבא בדרכו של מנדלבליט לישיבה יציבה ובטוחה על כס היועץ המשפטי לממשלה: העתירות נגד המינוי לבג"ץ וההתמודדות של הצמד-חמד מנדלבליט ונוה מול הגורמים השונים שהיו קשורים אליהן. שם, כך עולה מההקלטות, נקטו השניים בטקטיקה נכלולית ממש. הן מנדלבליט והן נוה טרחו להבהיר, מנדלבליט לפרקליט המדינה דאז שי ניצן ונוה במסרים לשופטי בג"ץ, שאם מנדלבליט לא ימונה ליועמ"ש האדם שנתניהו חפץ ביקרו ויקדם את מועמדותו הוא מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר, ד"ר גיא רוטקופף. ד"ר רוטקופף, מי שנחשב למקורבו של שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, היה בגדר 'סדין אדום' בעיני המערכת, ומנדלבליט ונוה עשו בכך שימוש מתוחכם.
אשליית המהוגנות
2. לא רבים זוכרים, אך בעבר היה נהוג שממשלת ישראל פשוט בוחרת את היועץ המשפטי לממשלה שבו היא מעוניינת. ראש הממשלה ושר המשפטים היו מסכימים על מועמד, והממשלה הייתה מאשרת. כך נבחרו לתפקיד החשוב אישים מוכרים כדוגמת חיים כהן, גדעון האוזנר, מאיר שמגר ואהרן ברק, וגם מוכרים פחות כמו יוסף חריש ומשה בן זאב, שלא הותירו חותם של ממש.
אולם, בעקבות פרסום פרשת בר און-חברון, ועל מנת למנוע אפשרות לדיל מושחת במינוי היועץ, שונתה השיטה. החל משנת 2004 נבחרים היועצים המשפטיים לממשלה על ידי ועדת איתור ציבורית, שאמורה להמליץ לממשלה על מועמד אחד עד שלושה מביניהם בוחרת הממשלה את היועץ המשפטי לממשלה. בראש הוועדה המכובדת עומד שופט בית המשפט העליון בדימוס שנבחר על ידי נשיא ביהמ"ש העליון בהסכמת שר המשפטים, וחברים בה שר משפטים או יועמ"ש לשעבר שממונה על ידי הממשלה; חבר הכנסת שנבחר על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת; עורך דין שנבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין; ואיש אקדמיה המיומן בתחום המשפט הציבורי ובדיני עונשין שייבחר על ידי פורום ראשי הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. מרשים, הלא כן? ועדה כזו מכובדת ודאי אמורה לעשות עבודה טובה ולבחור את המועמד המתאים ביותר. ובכן, האזנה להקלטות מנדלבליט-נוה מלמדת שבדיוק להיפך. דווקא עבודה של ועדה כזו קל הרבה יותר להשחית. חברי הוועדה הרי אינם נדרשים לתת לציבור כל דין וחשבון על האינטרסים שהם מייצגים ועל האופן שבו הם מתכוונים לפעול. לא לפני התהליך, לא במהלכו ואף לא בסיומו. כלום. מדובר בקופסה שחורה שגם במקרה הזה יכולה הייתה שלא להיפתח לעולם, אילולי מצא את עצמו ראש הלשכה לשעבר, אפי נוה, ניצב בפני הליך פלילי.
למעלה מכך, אשליית המהוגנות שמספקת "ועדת איתור" מרשימה שכזו, רק מרחיקה את התהליך מהביקורת הציבורית הנדרשת, ומאפשרת לאינטרסנטים לבחוש בו בקלות רבה הרבה יותר מאשר בשיטה שנהגה פה עד לשנות ה-90. פרסום ההקלטות אף מעמיד באור מגוחך, כמעט קומי, את דרישת היועמ"שית שנציב שירות המדינה ייבחר דווקא בוועדת איתור דומה. כאילו הליך כזה באמת מגדיל את הסיכוי לבחירת המועמד המתאים, ולא לבחירה מושחתת שהאינטרסים שמאחוריה לעולם לא יחשפו.
3. הקבוצה היותר מטרידה של ההקלטות איננה זו העוסקת באופן שבו הצמד מנדלבליט-נוה ערבב את ועדת האיתור, אלא דווקא זו השנייה. ממנה אנחנו לומדים מהם השיקולים שבאמת מנחים את המערכת המשפטית בבואה לשאול את עצמה מי מתאים לשבת על כס היועץ המשפטי לממשלה. מסתבר שגם בפרקליטות וגם בבית המשפט העליון העדיפו את מנדלבליט, שאותו היה ניתן לנהל, על אף קופת השרצים הפלילית עמה התמודד, על פני ד"ר גיא רוטקופף נקי הכפיים אך הלעומתי.
חשוב לומר, החקירה נגד מנדלבליט נסגרה, וככל הידוע לנו בצדק. אולם, אין ספק שבפרקליטות ממש לא השתכנעו באותו שלב שמנדלבליט אכן צח ונקי. ההחלטה לסגור את התיק נבעה מההבנה שלא ניתן יהיה להרשיע את מנדלבליט לנוכח מצב הראיות ולא מאמונה שהוא באמת צח ונקי. מבלי להיכנס לשאלה האם זה באמת היה המצב (מנדלבליט עצמו משוכנע שהוא צח ונקי, ובלי לעיין בכל חומר הראיות לא ניתן להעריך מי צודק, הוא או שי ניצן), כך ראה את הדברים שי ניצן. ועל אף זאת הוא והפרקליטות שתחתיו התייצבו בביהמ"ש באופן מלא לצידו של מנדלבליט, רק מהחשש שמא ד"ר רוטקופף ימונה ליועמ"ש במקומו. האם אלו שיקולים לגיטימיים? כך צריך להיראות שלטון החוק במדינת חוק? ומה באשר לאופן שבו הכריעו בתיק הזה שופטי בג"ץ?
מסתבר שההגנה על הקליקה, השמירה על דומיננטיות המשפטנים והחלשת הדרג הפוליטי, חשובים למערכת הרבה יותר מאשר ניקיון הכפיים של מי שאמור להיות המכריע הסופי בשאלות של לחימה בשחיתות ונקיון כפיים. שחיתות אישית ממשית אולי אין בקבוצת ההקלטות הללו, אבל שחיתות מוסדית-מערכתית נחשפת בהן ללא ספק. וכאשר זהו היועץ המשפטי לממשלה וזו הפרקליטות שהכריעו על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, פלא שחלקים נרחבים בציבור מתקשים לתת אמון בהכרעות הללו?
